פר"ק
בית המשפט המחוזי חיפה
|
7291-09-11
21/02/2012
|
בפני השופט:
א' קיסרי
|
| - נגד - |
התובע:
עו"ד גיל הירשמן
|
הנתבע:
דנישרא אינטרנשיונל בע"מ
|
| החלטה |
בקשה למתן הוראות שהגיש כונס הנכסים של חברת מרכז לחשמל באזור בע"מ (בכינוס נכסים) (בהתאמה,
"הכונס" ו-
"החברה") ובה הוא מבקש להורות למשיבה (
"דנישרא") לשלם לו סכום שעל פי הטענה החברה זכאית לו מכוח הסכם שנעשה ביום 5/4/11 ועניינו ביצוע עבודות חשמל בפרויקט של בניית מרכז מסחרי שהוקם על ידי דנישרא בפתח-תקווה (בהתאמה,
"ההסכם" ו
"הפרויקט").
עיינתי בטענות הצדדים והחלטתי לקבל את הבקשה בחלקה במובן זה שאני מקבל את טענות הכונס שבירור המחלוקת ראוי שייעשה על דרך של בקשה למתן הוראות. יחד עם זאת, נוכח הטענות שהעלתה דנישרא לגופו של עניין, יתקיים דיון - בגדר הליך זה של בקשה למתן הוראות - על מנת לאפשר לה להביא טענותיה ולתת לה את יומה בבית המשפט.
בקיצור הדרוש, הכונס טוען שמכוח ההסכם ביצעה החברה עבודות עבור דנישרא והגישה לה חשבונות חלקיים כמתחייב מהוראות ההסכם. בחודש ספטמבר 2011, לאחר שניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה התקיימו מגעים בין הכונס (שהיה אז הנאמן בהקפאת הליכים) לבין החברה בקשר להמשך ביצוע העבודות על פי ההסכם אולם בסופו של דבר הודיעה דנישרא לכונס על ביטול ההסכם. הכונס דרש אז את תשלום החשבונות החלקיים שנשלחו קודם לכן ולא שולמו אולם דרישתו לא נענתה.
עיקר טענת דנישרא בתשובתה הוא בשניים: ההליך של בקשה למתן הוראות אינו הליך מתאים לבירור המחלוקת והבקשה אינה מלמדת על זכאות החברה לתשלומים הנתבעים.
לטענה הראשונה אין בסיס מספיק ואני דוחה אותה. ברע"א 259/99
חברת פליצ'ה ראובן בע"מ ואח' נ' סופיוב ואח', פ"ד נה (3) 385 (2001), קבע בית המשפט כי התנאים הדרושים על מנת שהליך מתן הוראות יאפשר הכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד לצד שלישי הם :
"(א) בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. בעניין זה אין לרוב נפקות לשאלה אם היוזמה לבקשת ההוראות באה מבעל התפקיד עצמו או מגורם מעוניין אחר;
(ב) בירור המחלוקת לגופה אינו מצריך הכרעה בעובדות, או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב, וניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה.
(ג) בניהול ההליך בדרך מקוצרת אין כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל-דין ."
לענייננו רלוונטיים שני התנאים האחרונים ולדעתי לא זו בלבד שהם מתקיימים במקרה הנוכחי אלא שמעיון בתשובות דנישרא בבקשה עולה שלכאורה, אין לה טענות של ממש המצריכות - ומצדיקות - בירור בהליך אחר.
הבקשה מבוססת על ההסכם, שאינו שנוי במחלוקת ועל התרחשויות במערכת היחסים שבין הכונס (בין בחזקתו הנוכחית ובין בחזקתו הקודמת כנאמן בהקפאת הליכים) לבין דנישרא. האחרונה העלתה אומנם טענות המכוונות להראות שלמרות שהחשבונות החלקיים שעליהם נסבה הבקשה לא שולמו, לא מגיע ממנה סכום כלשהו לחברה. אולם דעתי היא שכנטען על ידי הכונס בתשובתו לתשובת דנישרא, טענות אלה הועלו לראשונה בגדר הליך זה ורק על מנת להדוף את תביעתו של הכונס, ומכאן שמותר להטיל ספק הן בכנותן והן בתקפותן. במילים אחרות, כשדנישרא טוענת שאין עליה חובה לשלם את החשבונות מחמת שאלה לא אושרו כנדרש על פי ההסכם, עליה לטעון ולהסביר גם מדוע נמנעה במשך חודשים ארוכים מלבדוק את החשבונות ולהתייחס אליהם, שכן אין מחלוקת שאלה הוגשו לה במועדים שונים במהלך שנת 2011, וליתר דיוק בחודשים אפריל, יוני, יולי ואוקטובר של אותה שנה.
טענה אחרת שהעלתה דנישרא, ואשר גם לגביה מתעורר בלי ספק, היא שנגרמו לה נזקים עקב הפרת ההסכם על ידי החברה והיא זכאית לקזז מנזקים אלה כנגד תביעות החברה. בעניין זה טוען הכונס, וטענתו מקובלת עליי, שהעלאת טענת קיזוז מחייבת מתן פירוט מדויק של העובדות והנתונים שעליהם היא מבוססת (ע"א 579/85
אריאן נ' בנק לאומי פ"ד מ(2) 767) ולא ניתן למצוא בתשובתה של דנישרא את הפירוט הדרוש. ואכן, עיון בתשובת דנישרא מלמד שיש ממש בטענת הכונס. בסעיפים 48 ו- 49 של תשובתה העלתה דנישרא טענות בדבר נזקים שנגרמו לה כביכול, הן עקב איחורים בביצוע עבודות ע"י החברה והן עקב התוספת שהיה עליה לשלם לקבלן אחר שנכנס בנעליה של החברה. כנטען על ידי הכונס, הטענות בדבר איחורים נטענו על דרך הסתם ואילו הטענה בדבר הצורך לשלם לקבלן החלופי סכום גבוה יותר איננה נתמכת בעובדות ובלוח הזמנים של ההתרחשויות כפי שזה מתואר על ידי שני הצדדים בכתבי טענותיהם.
המסקנה הנובעת מן הדברים היא איפה שגם אם קיימת מחלוקת עובדתית המצריכה ברור, מדובר במחלוקת פשוטה יחסית אשר אינה מצדיקה קיומו של הליך אחר שמטבע הדברים יהיה ארוך, מסורבל ויקר יותר- לשני הצדדים - מאשר הבקשה למתן הוראות. הליך אחר כזה נותן בידי דנישרא יתרון אשר ניתן להצדיקו רק אם ההליך הנוכחי צפוי לגרום לפגיעה בזכויותיה המהותיות ולא מצאתי בתשובתה בסיס מספיק למסקנה כזו.
משום כך, וכפי שציינתי בפתח הדברים, אקיים דיון בבקשה ביום 6.3.12 בשעה 0900 על מנת לאפשר לדנישרא להביא את דברה, ככל שהיא לא יכלה לעשות כן בגדר התשובה שהגישה.
ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ב, 21 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.