1. בפני בקשה של מפרק החברה לחייב את המשיבה בתשלום הסך של 166,110 ש"ח בגין אספקת סחורה שתמורתה לא שולמה.
אין מחלוקת שהסחורה נשוא הבקשה, סופקה. אין מחלוקת גם לגבי הסכום. המחלוקת מקורה בטענת המשיבה שהסחורה שסופקה אינה הסחורה שהוזמנה ונטען כי סופקה סחורה מזוייפת ולכן אין המשיבה חייבת בתשלום. המשמעות או הכוונה מאחורי השימוש במילה "זיוף", לדעתי, היא חוסר התאמה של הממכר.
הסחורה בה עסקינן היא זכוכית שסופקה למשיבה. ההזמנה התיחסה לזכוכית סנרג'י מחוסמת. זכוכית שסופקה על ידי החברה עוד טרם פירוקה בתקופה שמיום 31.8.09 ועד ליום 19.10.09.
בתגובת המשיבה נטען כי
"המשיבה חשה שמדובר בהטעיה ופנתה לחברת מ.אשכנזי בע"מ יבואנית בלעדית של זכוכית..." ובדקה עמה האם ספקה לבטחונית זכוכית עבור הפרויקט..." (סעיף 9 לתגובה). עוד נטען בתגובה כי המשיבה הזמינה מומחה אשר בדק את גוון הזכוכית וגילתה שמדובר בגוון שונה מזה שהוזמן על ידה. על כן, ביטלה המשיבה את הזמנות הסחורה ומדובר בחוב שהוא נמוך יותר (סעיף 12 לתגובה).
2. הטוען לזיוף ו/או חוסר התאמה ו/או מרמה הנטל עליו להוכיח זאת. המשיבה לא הביאה ולו מסמך אחד שיהא בו כדי לתמוך בגירסתה. טוענת המשיבה לדוגמה שהיא פנתה אל חברת מ. אשכנזי בע"מ, שהיא יבואנית בלעדית של הזכוכית. עסקינן בטענה עובדתית שלא הוכחה. אין זה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט שאכן אותה חברה הינה יבואנית בלעדית של הזכוכית. כדי להוכיח הטענה ולהראות שאכן לא הוזמנה זכוכית באמצעות חברה זו - אם אכן כל ההזמנות מבוצעות אך ורק דרכה ואין אפשרות להזמין זכוכית זו באמצעות גוף אחר - היה צריך לזמן עד מטעם אותה חברה להוכיח הטענות העובדתיות.
גם המסמך שצורף לתגובה, המתיימר להיות חוות דעת מיום 13.6.10, החתום על ידי מר עופר קאופמן, לאו חוות דעת הוא. אין הוא ערוך בצורת חוות דעת, אין צורך להרבות במילים לכך, עיון קצר במכתב מבהיר זאת. לא ברורה מומחיותו של החתום על המסמך, כדי שניתן להתרשם שיש ממש במסמך זה. גם לא ברור איזה זכוכיות בדק אותו אחד, האם אכן מדובר בזכוכיות שהותקנו בפרויקט אם לאו.
על כן, הטענה שמדובר, באי התאמה ו/או זיוף - לא הוכחה ודי בכך כדי לקבל הבקשה.
3. זאת ועוד, נחקר חשב המשיבה והעיד שהתברר לו שהזכוכית אינה תואמת ההזמנה כבר באוקטובר 2009, שעה שיצר קשר עם יצרן אחר כדי לבצע הזמנת זכוכית לפרויקט הבניה, משנשלחה הודעת ביטול לחברה שבפירוק לגבי הזמנות עתידיות (נספח ד'). למען הסר ספק, אין הודעה זו עוסקת בביטול הזמנות שכבר בוצעו או ביטול העסקה בכלל מפאת זיוף ו/או אי התאמה.
העילה לביטול אינה בגין פגם בממכר אלא שהחברה שבפירוק לא עמדה במועדי האספקה. העיד חשב המשיבה שבאותו מועד, דהיינו בסביבות 20.10.09 התבררה לו הטענה שמדובר בזכוכית שאינה עולה בקנה אחד עם הזכוכית שהוזמנה. אלא מאי, הוא גם אישר שהזכוכית טרם הותקנה בפרויקט או לפחות חלקה לא יכלה להיות מותקנת פרויקט לאור נספח ג' לבקשה, ממנו ניתן ללמוד שחלק מהזכוכית סופק, ימים ספורים קודם לכן.
אם אכן התברר למשיבה במועד זה, דהיינו, באוקטובר 2009, שהזכוכית אינה עונה על דרישות ההזמנה, היה על המשיבה להתריע מיד בפני החברה על אי ההתאמה בממכר, אלא שהחברה לא עשתה דבר והמשיכה להתקין את הזכוכיות בפרויקט שבנתה.
4. כשנשאל חשב המשיבה מה עשה עם המידע לגבי אי ההתאמה ענה שהוא העביר נושא זה לטיפולו של מנהלי המשיבה ולא הוא זה שהמשיך לטפל בנושא זה. לא ברור לי כיצד המשיבה עשתה שימוש בזכוכית, שאינה תואמת את ההזמנה, כביכול, והיום טוענת שזכוכית זו "מזוייפת".
כשנשאל חשב המשיבה מדוע לא הוחזרה הזכוכית, תוך הודעה על ביטול ההסכם, ענה כי:
" הנחת הבסיס שלי ומנסיוני בענף, המון שעות עבודה יבוזבזו ואנחנו לא נקבל כספים מהספקים שחייבים לנו כסף. מערכות הכספים של הקבלנים יפסיקו את התשלומים".
משמע - המשיבה עשתה שימוש בזכוכית זו, והיום טוענת שזכוכית זו אינה עונה על דרישות ההזמנה ומזוייפת היא.
המסקנה היא שגם אם הוזמנה זכוכית אחרת, הרי באי ביטול ההסכם ובעשית שימוש בזכוכית שסופקה, קיבלה המשיבה והסכימה לאספקת הסחורה, כפי שהיא, ואיני קובעת, כפי שציינתי לעיל, שאכן מדובר בסחורה שונה מזו שהוזמנה.
5. זאת ועוד, חוק המכר, התשכ"ח-1968 קובע כי :
"על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו" (סעיף 13 לחוק).
סעיף 14 לחוק קובע כי:
"על הקונה להודיע למוכר על אי התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה... או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם".
סעיף 15 לחוק קובע כי:
"לא היתה אי התאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה... ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה, מיד לאחר שגילה אותה...".
המשיבה גילתה את אי ההתאמה בחודש אוקטובר 2009. ההסכם לא בוטל עד עצם היום הזה והטענה בדבר זיוף באה לראשונה עלי כתב בעת מתן תשובת המשיבה לבקשה שהגיש המפרק. על כן בנסיבות אלה, אין המשיבה יכולה להסתמך על אי התאמה, ככל שאי ההתאמה קיימת, ולא קבעתי שכך הדבר.
סוף דבר, אני מקבלת הבקשה ומחייבת המשיבה לשלם לקופת הפירוק את הסך של 166,110 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן צו הפירוק 25.3.10 ועד התשלום בפועל.