מונחת לפני בקשה להורות על צירוף המבקש, ירון אליאסזדה, כצד מעוניין להליך שבכותרת, וזאת מכוח תקנה 62 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), תשס"ב - 2002 (להלן: " תקנות החברות").
1. רקע הדברים
ההליך שבכותרת נפתח ביום 31.8.12 על דרך של המרצת פתיחה, על ידי הנאמן המייצג את מחזיקי אגרות החוב של פולאר השקעות בע"מ, ובמסגרתו ביקש הנאמן כי בית המשפט יורה על מינויו של מר אדוארד קלר כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הסדר החוב של החברה עם מחזיקי אגרות החוב. ביום 28.1.13 דחיתי את הבקשה והורתי על מינויו של רו"ח אהוד רצאבי כמומחה מטעם בית המשפט. ביום 4.3.13, לאחר מינוי המומחה, הגישה החברה לבית המשפט את הסדר החוב המוצע וימים ספורים לאחר מכן, ביום 7.3.13, הודיעה דסטיני גלובל בע"מ (להלן: " דסטיני"), המחזיקה בכ- 32.55% מהונה המונפק של החברה, כי בכוונתה להתנגד להסדר ולהגיש מתווה חלופי להסדר, שלטענתה מיטיב עם החברה ובעלי אגרות החוב. מתווה כאמור הוגש ביום 13.3.13.
בסופו של דבר, בדק המומחה את שני ההסדרים המוצעים למול האפשרות של פירוק החברה, כאשר לפניו הסדר חוב משופר שהגישה החברה ביום 20.5.13 ומתווה שהגישה דסטיני ביום 13.3.13. ביום 29.5.13 הגיש המומחה תמצית חוות דעת ממנה עולה, כי להסדר החברה יתרון קל על פני הסדר דסטיני וכי מכל מקום, ההסדר עדיף על פני האופציה של פירוק החברה. בינתיים, ירדה הצעתה של דסטיני מהפרק ומאחר שהצעתה של החברה כללה שיעבוד שני של נכסי הקבוצה, אשר דרשה את הסכמתן של החברות הבנות, הורתי לחברה לפעול לקבלת הסכמתן של החברות הבנות באמצעות האורגנים המוסמכים בכל חברה. כמו כן, התרתי לחברה להגיש הסדר חלופי ככל שהאורגנים המוסמכים לא יאשרו את השעבודים, אשר יבחן, אף הוא על ידי המומחה.
בשלב זה, הגיש המבקש, ירון אליאסזדה, את הבקשה שלפני. המבקש הינו נושה של אבני דרך
חברה לבניין בע"מ (להלן: " אבני דרך") שהינה חברת בת של החברה נשוא ענייננו, פולאר השקעות בע"מ.
מהבקשה עולה, כי בחודש אוגוסט אשתקד, לאחר הליך משפטי שנוהל בין המבקש לבין אבני דרך בבית משפט השלום בירושלים, ניתן לטובת המבקש פסק דין המחייב את אבני דרך לשלם לו סך 1,900,000 ש"ח, בתוספת ריבית עד למועד הפירעון בפועל, הוצאות ושכ"ט עו"ד. על פסק הדין הוגש ערעור, שבסופו של דבר נמחק בהסכמת הצדדים. לאחר שפסק הדין לא קוים, פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל כנגד אבני דרך, שבגדרם הגיש בקשה למינו כונס נכסים על זכויותיה של אבני דרך בנכס המקרקעין הידוע כגוש 30107 חלקה 95 בירושלים, שעל זכויותיה של אבני דרך בו, נרשם עיקול לטובת המבקש. במסגרת תגובתה של אבני דרך לבקשה למינוי כונס נכסים, הסתבר למבקש, כי אבני דרך הינה חברת בת של החברה נשוא ענייננו וכי החברה שיעבדה את נכס המקרקעין האמור לטובת קבוצת אוריגו (להלן: " אוריגו") וזאת להבטחת אשראי שהעמידה אוריגו לחברה. בתגובת שהגישו אבני דרך ו אוריגו לבקשת המבקש למינוי כונס נכסים נטען גם, כי עניין חובה של אבני דרך למבקש יוסדר במסגרת ההליך המתנהל בעניין החברה וכי גם מטעם זה אין להיעתר לבקשת המבקש. על רקע האמור, הגיש המבקש את הבקשה שלפני.
בינתיים, הושגה הסכמת חברות הבת, לרבות הסכמתה של אבני דרך, לשעבוד נכסי הקבוצה וכן הסכמה עקרונית של בנק לאומי להסדר, בכפוף לעריכת שינויים מסוימים בהסדר. מאחר שבקשה זו של המבקש הוגשה בסמוך למועד שבו אמור היה המומחה לחוות את דעתו ביחס לשינויים שנערכו בהסדר, הורתי למומחה להתייחס בחוות דעתו גם לחוב למבקש.
בחוות דעתו המשלימה מיום 11.7.13 קבע המומחה, כי בהתחשב בכך שהמבקש אינו נושה של החברה עצמה, ובכך שלפי המידע שנמסר למומחה החוב כלפיו צפוי להיפרע במועד השלמת ההסדר, אין לטענותיו השפעה מהותית על בחינת ההסדר המוצע ואין בהן כדי לשנות ממסקנותיו. בחוות דעתו התייחס המומחה גם לשינויים במתווה ההסדר בעקבות ההבנות העקרוניות שהושגו עם בנק לאומי וקבע, כי אין בשינויים שנערכו בהסדר כדי לשנות ממסקנתו, לפיה ההסדר עדיף על פני חלופה של פירוק. לאור זאת, נעתרתי ביום 14.7.13 לבקשת החברה למתן צו לכינוס אספות של מחזיקי אגרות החוב של החברה ושל בעלי מניותיה.
להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ביום 23.6.13 הגיש המבקש בקשה לפירוקה של אבני דרך עקב אי תשלום חובה כלפיו (פר"ק 47406-06-13).
2. טענות הצדדים
המבקש טוען, כי זכויותיו על פי פסק הדין כנגד אבני דרך גוברות על השעבוד המאוחר אשר נרשם על מקרקעי אבני דרך וכי רישומו של שיעבוד זה נעשה על ידי כל הנוגעים בדבר בחוסר תום לב ולכאורה על מנת לסכל את זכויותיו. על פי הטענה, המבקש אינו רואה עצמו כלל כצד להסדר הנושים הנדון במסגרת ההליך שבכותרת, אולם הואיל והסדר כאמור עלול לפגוע בזכויותיו, מן הדין לצרפו כצד מעוניין בהליך זה, וזאת בין היתר על מנת שכל העובדות הנוגעות לעניין תובאנה לידיעתו ויינתן לו יומו בבית המשפט באופן שיבטיח את זכויותיו למול אבני דרך או למול כל גוף הנוגע לעניין.
החברה טוענת, כי המבקש כלל לא הבהיר בבקשתו כיצד ההסדר נשוא הליך זה עלול לפגוע בזכויותיו. נטען גם, כי ההסדר נשוא ההליך עוסק בהסדרת חובותיה של החברה בלבד ואין בו כדי להשפיע על חובות החברות המוחזקות על ידי החברה, ובכללן חובותיה של אבני דרך ומכל מקום, תשלום חובותיה של אבני דרך למבקש יתאפשר אך ורק אם יושלם ההסדר נשוא ההליך שבכותרת, שכן בהעדר הסדר עתיד החברה (וכתוצאה מכך גם עתיד החברות המוחזקות על ידה)- הינו פירוק. לאור האמור נטען, כי צירוף המבקש להליך איננו נדרש כלל וכי צירופו יכול רק להפריע ולפגוע בהשלמת ההסדר.
במענה לטענות החברה טוען המבקש, כי צירופו להליך שלפני, כמי שעלול להיפגע מתוצאותיו, מתחייב מנסיבות העניין. על פי הטענה, במסגרת הסדר הנושים עלולים הצדדים לגבש ביניהם הסכמות אשר עלולות לסכל את זכותו של המבקש להיפרע מ אבני דרך, בין אם על ידי רישום שעבודים נוספים ובין אם בכל דרך אחרת לרבות אשרור השעבוד הקיים, אשר לטעמו של המבקש נרשם שלא כדין, תוך ניגוד עניינים ובניגוד לטובתה של אבני דרך, הכל לשם סיפוק האינטרסים של החברה בלבד. נטען עוד, כי אף אם כטענת החברה יש בכוונתה לפעול במסגרת ההסדר המוצע לפירעון חובה של אבני דרך למבקש, גם אז זכאי המבקש ליטול חלק בהליכים אלה על מנת לוודא שלא יקופחו זכויותיו במסגרת ההסדר וכי יקבעו בו הוראות מפורשות אשר יביאו לפירעון החוב ולאלתר. עוד נטען, כי עצם העובדה שעניין חובה של אבני דרך כלפיו הועלה על ידי החברה על שולחנו של בית משפט זה מחייבת את צירופו להליך כצד שנוכחותו דרושה וכי מכל מקום, ככל שכוונת הצדדים היא לפעול להסדרתו של החוב כלפיו במסגרת ההסדר, ממילא לא יתנגד המבקש להסדר וחששה של החברה כי המבקש יפריע או יפגע בהשלמת ההסדר אין לה על מה שתסמוך.
3. צירוף המבקש להליך מכוח תקנה 62 לתקנות החברות
תקנה 62 לתקנות החברות קובעת, כדלקמן:
"בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מהחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי יש בצירופו כדי להועיל להשגתו של ההסדר או הפשרה, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור, אף מיזמתו."
מלשון התקנה עולה, כי צרוף נושה כצד להסדר נושים, יכול להיעשות בשני מצבים; האחד, לבקשת מי שמבקש לצרפו כצד להליך, והשני אם נראה לבית המשפט מיוזמתו שיש מקום לצרף את אותו צד, וכל זאת אם קיים חשש שאם אותו צד לא יצורף הוא עלול להיפגע או שהצירוף יועיל להליך.
אני סבורה כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשת המבקש לצרפו כצד להליך שלפני, שכן אכן קיים חשש שהמבקש יפגע מההחלטה שתתקבל במסגרת ההליך.