הבקשה- הערעור
1. המדובר בערעור על החלטות הנאמן, לביצוע הסדר הנושים בחברת אחים כאלדי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ ( בהקפאת הליכים ) ( להלן: "החברה" ), רו"ח יצחק קרמין, בעניין תביעות חוב שהגישו לו המבקשים - אלינה אליאב ונפתלי בן ממן, ביום 15/2/09, בקשר עם עבודתם וסיום העסקתם בחברה.
2. העובדת אילנה איליאב עבדה בחברה כפקידה באתר אינטל, החל מיום 10/7/07 ועד ליום 31/12/08 עת פוטרה ע"י החברה. תביעת החוב שלה עמדה על סך של
50,083 ש"ח וכללה סך של 6,049 ש"ח (ברוטו) בגין שכר עבודה חודש 12/08, סך של 6,157 ש"ח כדמי הודעה מוקדמת, סך של 7,009 ש"ח בגין פיצויי פיטורין, סך של 10,500 ש"ח בגין שעות נוספות, סך של 2,239 ש"ח בגין חופשה שנתית, סך של 1,679 ש"ח בגין ימי חג, סך של 2,317 ש"ח בגין דמי הבראה, סך של 12,706 ש"ח בגין נסיעות, סך של 300 ש"ח בגין ביגוד וסך של 1,127 ש"ח עבור הפרשות לקופת גמל.
במכתב מיום 16/12/09 הודיע הנאמן לעובדת אילנה כי סכום תביעת החוב שאושר על ידו הינו
18,448 ש"ח, שכולל סך של 4,500 ש"ח בגין שכר עבודה עבור חודש 12/08, 4,758 ש"ח בגין הודעה מוקדמת, 1,211 ש"ח בגין ימי חופש, , 2,152 ש"ח בגין הבראה וסך של 5,827 ש"ח כפיצויי פיטורין. יתר חלקי תביעתה [ שעות נוספות, דמי חג, נסיעות, ביגוד והפרשות לקופת גמל ] נדחו.
3. העובד נפתלי בן ממון עבד כמנהל עבודה באתר אינטל, מיום 1/1/07 ועד ליום 31/12/08 עת פוטר ע"י החברה. תביעת החוב שלו עמדה על סך של
-.100,780 ש"ח וכללה סך של 13,532 ש"ח בגין שכר עבודה ברוטו ( 10,000 ש"ח נטו ), 13,532 ש"ח בגין הודעה מוקדמת, 27,064 ש"ח בגין פיצויי פיטורין, 40,000 ש"ח בגין שעות נוספות, 3,641 ש"ח דמי הבראה, 300 ש"ח ביגוד וסך של 2,711 ש"ח בגין הפרשות לקופת גמל . במכתבו מיום 16/12/09 הודיע הנאמן לעובד נפתלי כי אישר לו סך של 54,200 ש"ח מתוך הסכום שנתבע על ידו לפי הפירוט הבא: סך של 10,000 ש"ח ( נטו ) בגין שכר עבודה לחודש 12/08, סך של 27,027 פיצויי פיטורין ( במקום 27,064 שנתבעו ע"י העובד ), 13,532 ש"ח בגין הודעה מוקדמת ( כפי שנתבע ), 3,641 ש"ח בגין דמי הבראה ( כפי שנתבע ) כשיתר חלקי התביעה ( שעות נוספות, ביגוד, הפרשה לקופת גמל ) נדחו.
4. בערעור נטען כי רק ביום 16/12/09 ורק לאחר שהתקיימו אסיפות נושים הועברו הכרעות החוב למערערים, שלא היו מפורטות ומנומקות.
5. עוד נטען כי הנאמן טעה כאשר דחה חלקים מהתביעות ללא פירוט וללא שנתן לעובדים זכות ליתן פרטים נוספים לתביעתם. הנאמן טעה כאשר דחה הלכה למעשה את כל פניות העובדים אליו בעניין לבדיקה מחודשת של החלטתו על סמך הראיות שבידיהם.
6. עד ליום זה לא שילם הנאמן דבר ע"ח חוב החברה להם, ואף לא את הסכומים שבדין קדימה, למרות שבקופת החברה כספים רבים.
תגובת הנאמן
7. הנאמן טען כי העיכוב במתן ההכרעות על ידו נבע מטעמים אובייקטיביים, הכורכים בניהול הקפאת ההליכים, ולא נגרם כל נזק מעצם העיכוב. לעניין הדרישה להקדים את התשלום בדין קדימה ולשלמו כבר בשלב זה, הבהיר הנאמן כי הסדר הנושים טרם אושר וכי בנסיבות הקיימות כאשר ישנם נושים מובטחים בעלי עדיפות על פני הנושים בדין קדימה, הרי שתשלום לעובדים בדין קדימה הינו משום פגיעה בסדרי הנשייה הקבועים עפ"י דין. הטענה בעניין כספים רבים המצויים בקופת ההקפאה, נטענה מן הפה אל החוץ והקופה הינה ריקה ונסמכת על כספים שצפויים להתקבל מרכבת ישראל אשר אמורים להיות מחולקים תחילה בין ספקים ונותני שירותים רבים אשר ביצעו עבודות וסיפקו סחורות בתקופת הקפאת ההליכים.
8. באשר לתביעת החוב של אילנה אליאב טען הנאמן כי תנאי השכר שסוכמו עם העובדת היו תמורה המחושבת לפי שעות עבודה, לפי תעריף בסך של 24.20 ש"ח לשעה ( כאשר ניתנה לה אפשרות למלא דלק ע"ח החברה בחודש השוטף והסכום שנצבר לחובתה קוזז על תקן מפרעה משכרה ). השכר היה גבוה משמעותית משכר המינימום זאת מאחר והשכר כלל תשלום בגין נסיעות וכן תשלום בגין הפרשי שעות נוספות עד להיקף ממוצע של 10 שעות עבודה ליום. משרתה היתה בהיקף של 10 שעות עבודה ליום, כאשר בגין 10 שעות עבודה שולם לה שכר קבוע בסך של 24.20 ש"ח לשעה, ואילו בגין עבודה מעבר ל- 10 שעות יומיות בממוצע, שולמו שעות נוספות בשיעורים הקבועים בחוק.
באשר לתביעתה לשכר עבודה עבור חודש 12/08, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים ציין הנאמן כי לצורך חישוב הזכויות הנ"ל הוא ערך חישוב עפ"י ממוצע שכר עבודתה בשלושת חודשי עבודתה האחרונים בעוד שהיא ערכה חישוב של ממוצע השכר ב-12 חודשי עבודתה האחרונים. המחלוקת בעניינים אלה היא בסכומים זניחים באופן יחסי [ סך של 2000 ש"ח, ולפנים משורת הדין הסכים הנאמן לקבלת תביעתה ברכיבים אלה.
באשר לשעות נוספות בגינם תבעה העובדת סך של 10,500 ש"ח, נטען כי גמול כל השעות הנוספות שולם לעובדת, כמפורט בתלושי השכר ואין בתביעתה כל פירוט אודות אופן חישוב הסכום הנ"ל . עם זאת הנאמן ציין כי לאור הסכום הנתבע והטענה כי העובדת עבדה בממוצע 30 שעות עבודה נוספות בחודש ניתן להבין כי היא הכפילה את מספר השעות הנוספות המגיעות לה לטענתה בשכר השעתי הכולל מרכיב של שעות נוספות. דא עקא, בחישוב כאמור נפלה טעות שכן אף אם ייקבע, כי היא זכאית לגמול של שעות נוספות החל מהשעה ה- 187 בכל חודש, הרי עדיין שולמה לה תמורה בגין כל השעות הנוספות לפי שכר העבודה השעתי שסוכם עמה, כך שלכל היותר היא זכאית להפרש בגין גמול שעות נוספות בלבד. בנסיבות אלה היא תהא זכאית לכל היותר לסכום השווה 20% מהסכום שנתבע בהקשר זה על ידה.
באשר לחופשה שנתית הרי העובדת צברה 11.66 ימי חופש ולא 12 כנטען על ידה ובהתאם לתלושי השכר היא ניצלה מתוכם 5.9 ולפי תעריף של 242 ש"ח ליום ( שכר כפול מספר שעות ) הרי היא זכאית לכל היותר לסך של 1,393 ש"ח.
באשר לתביעה לדמי הבראה בסך של 2,317 ש"ח ( 7 ימים X 331 ש"ח ליום ) טען הנאמן כי בהתאם להסכם הקיבוצי שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ובין ההסתדרות הכללית וצו הרחבה שהוצאו מכוחו בעניין דמי הבראה, העובדת זכאית ל- 6 ימי הבראה בלבד ( 5 ימים בשנה הראשונה ויום אחד בשנה השניה מחושב לפי 6 ימי הבראה בשנה השניה ) ולפיכך היא זכאית לדמי הבראה בסך של 1,986 ש"ח בלבד סכום שהוא נמוך מזה שאושר לה במסגרת תביעת החוב.
באשר לימי חג טען הנאמן כי לעובדת שולמו כל ימי החג להם היא זכאית עפ"י דין וכי העובדת מציגה תמונה מעוותת, כאילו שולמו לה רק ימי החג בתלוש לחודש 10/08 ומתעלמת בכוונה, מיתר ימי החג ששולמו לה.
באשר לתביעה בעניין נסיעות הבהיר הנאמן כי שכרה של העובדת כלל בתוכו מרכיב של נסיעות. מעבר לכך, התביעה בסך של 12,706 ש"ח הינה מופרכת ומוגזמת. העובדת טענה כי לצורך הגעה לעבודה היא השתמשה בשני אוטובוסים, אך מצד שני הצהירה כי לרוב השתמשה ברכב הפרטי שלה. בנוסף, בהתאם לצו ההרחבה החזר דמי נסיעה מגיע לעובד בגין ימי עבודה בהם השתמש בפועל בתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה.
הנאמן הסכים לפנים משורת הדין לקבל את תביעת העובדת בעניין ביגוד והפרשה לקופת גמל.
9. באשר לתביעת העובד נפתלי בן ממן וערעורו, טען הנאמן כי תנאי השכר שסוכמו עימו היו שכר גלובלי בסך של 10,000 ש"ח נטו בגין 6 ימי עבודה בשבוע בהתאם לצורכי העבודה, בתוספת רכב צמוד לשימוש וטלפון נייד.