הקדמה
:
החלטה זו עניינה מחלוקת שהתגלעה בין חברת אחים כאלדי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (בהסדר נושים) (להלן:
"החברה") לבין רכבת ישראל (להלן:
"הרכבת") בקשר עם עבודות הפרדה מפלסית שביצעה החברה עבור הרכבת בפרויקט מעגן מיכאל (להלן:
"הפרויקט").
במחצית שנת 2007 זכתה החברה במכרז שפרסמה רכבת ישראל בקשר עם הפרויקט בו עסקינן. מטרת הפרויקט היתה יצירת הפרדה מפלסית במפגש מס' 16 של הרכבת, הרחבת כביש מס' 4 לכביש דו מסלולי והקמת מחלפון בכניסה למעגן מיכאל. צו התחלת העבודה נקבע ליום 6/11/07 ומשך הביצוע נקבע ל- 18 חודשים.
מתברר כי העבודות בפרויקט נחלקו לשתי קבוצות עיקריות:
האחת, עבודות המתוכננות על ידי הרכבת (היינו המזמין אחראי לנושא התכנון), שהיקפן הוערך במכרז בסך של כ- 27 מיליון ש"ח ותמורתן הסופית אמורה להיקבע בהתבסס על מדידת כמויות הביצוע בפועל והכפלת הכמויות הנמדדות במחירי היחידה שבכתב הכמויות;
והשניה, עבודות תכנון וביצוע שהוטלו על החברה ביחס לשני גשרים (לרבות תכנון ביסוס הגשרים), בהתאם לעקרונות שהתוותה הרכבת, שהיקפן נקבע על סך 9.6 מיליון ש"ח, כך שסך כל התמורה בגין כל הפרויקט עמדה על סכום שהוערך בכ- 36.64 מיליון ש"ח.
בישיבה שהתקיימה לפני ביום 9/6/10 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום התשתיות ועבודות הנדסיות, לצורך חיווי דעתו בשאלת העבודות שבוצעו בפרויקט והעבודות שטרם בוצעו, וכן תמחור העבודות, הן אלה שבוצעו והן אלה שטרם בוצעו. זמן מה לאחר מכן, מונה אינג' אבי אודוין כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:
"המומחה" או
"המומחה מטעם בית המשפט") לבדיקת המחלוקות המקצועיות בין הצדדים בקשר לפרויקט הנדון.
יודגש כי אף שהצדדים הסכימו על מינוי מומחה מטעם בית המשפט (וכן הסכימו על זהות המומחה) כבר בחודש יוני 2010, התעכבה חוות הדעת זמן ממושך והוגשה לתיק בית המשפט רק ביום 25/7/12, בין משום מורכבות הנושאים העומדים על הפרק, בין משום היקף החומר הטעון בדיקות, ובין משום העדר שיתוף פעולה מצד הצדדים בהמצאת החומר הנדרש (נתון שלטענת המומחה יש לזקוף אותו לחובת הנאמן).
כאן המקום להעיר כי בחוות דעתו מבהיר המומחה מטעם בית המשפט שנכון למועד עריכת חוות דעתו בחודש יולי 2012 העבודות בפרויקט טרם הסתיימו, הגם שכבר בעת העברת התנועה לגשרים ביום 30/4/10 ניתן לומר שהתבצע החלק המהותי של הפרויקט (או כפי שמכנה זאת המומחה "Substantial Completion").
עיקר המחלוקות בין הצדדים כעולה מחוות דעת המומחה
:
השאלות אותן הגדיר המומחה מטעם בית המשפט בבסיס חוות דעתו כשאלות הדורשות הכרעה לצורך בחינת שאלת חבות הרכבת לחברה, אם בכלל, הן שתיים: שאלת העיכובים והשאלה אם הרכבת חייבת בכיסוי הוצאות הנאמן (שאלה אותה מנה המומחה כשאלה משפטית).
לטענת המומחה מטעם בית המשפט, לאחר שהוכרעו חלק מהנושאים השנויים במחלוקת, מתברר כיום כי דרישות החברה מהרכבת מסתכמות לסך של כ- 2.7 מיליון ש"ח. המומחה מוסיף ומבהיר כי לדעתו החברה אינה זכאית לקבלת סכום זה.
שאלת העיכובים
:
1. טיעוני הצדדים
:
בשאלת העיכובים, קובע המומחה מטעם בית המשפט כי יש לחלק את הנושא לשתי תקופות: עיכובים עד ליום 30/4/10 ועיכובים מיום 1/5/10 ועד למועד מתן חוות דעתו. בנוגע לתקופה הראשונה מטיל המומחה אחריות על שני הצדדים באופן שווה, כך שעד למועד זה לא קמה לצדדים - שניהם - זכות לקבלת פיצוי מוסכם על פי תנאי ההתקשרות ביניהם. בנוגע לתקופה השנייה מיום 1/5/10 ואילך, הרי שהכרעה בעיכוב זה נותרה לפתחי בית המשפט, הגם שבחוות דעתו מטיל המומחה את האחריות לעיכובים בתקופה זו, למעשה, על החברה, אשר לשיטתו עיכבה הגשת חשבונות ולא השלימה את מעט העבודות שנותרו לביצוע.
המומחה מטעם בית המשפט מבהיר בחוות דעתו כי התנהלותה של הרכבת בתקופה הראשונה לא הייתה תקינה, והיה עליה לדאוג לקבלת כל האישורים וההיתרים ולהשלמת כל ההכנות הנדרשות, למעט אותן הכנות שניתן לבצע בשלביו הראשונים של הפרויקט, וזאת בטרם הפצת המכרז ומתן צו התחלת עבודה. לשיטת המומחה, משלא עשתה כן הרכבת גרמה לשיבושים ולעיכובים, כמו גם לנזק - הן לעצמה והן לחברה.
בתוך כך דוחה המומחה מטעם בית המשפט את עמדת הרכבת כי יש לדחות את חיובה בתשלום הפיצוי למועד החשבון הסופי, תוך שהוא מדגיש כי התנהלותה של הרכבת במקרה זה לא היתה תקינה, וכי נתנה את צו התחלת העבודה ביודעה כי זה יגרום נזק. לפי קביעת המומחה, על הרכבת היה "לכסות" באופן מיידי את הנזקים שנגרמו ולא לעצור את הצמדת התשלומים בהתבסס על טענה לעיכוב של למעלה משלושה חודשים, שכן היא זו שיצרה את העיכוב מלכתחילה.
מן העבר השני קובע המומחה כי החלטת החברה בשנת 2008, במקביל לביצוע העבודות בשטח, לשנות את תכנון הגשרים, הגם שנעשתה בהסכמת הרכבת, אין בה כדי להטיל את האחריות לאי עמידה בזמנים על כתפי הרכבת, שכן שינוי הגישה התכנונית הנו סיכון שהחברה נטלה על עצמה משיקוליה ואין בכך כדי להפוך את הרכבת לאחראית בנושא זה או ללמד כי ניתנה לחברה הארכה אוטומטית למשך הביצוע.
עוד מוסיף המומחה ומציין כי היקף העבודות שבוצע במהלך שנת 2008 היה נמוך מהמתוכנן וכי על פי התרשמותו, החברה יכולה היתה לעשות יותר על מנת לקדם את לוח הזמנים, גם בהינתן העיכובים מצד הרכבת.
המומחה מעריך כי לו היתה החברה נמנעת משינוי הגישה התכנונית ביחס לגשרים ופועלת בנחישות וביעילות להשגת האישורים הנדרשים (תוך עריכת הסכם מתאים עם קבלן לביצוע הגשרים), כי אז ניתן היה לסיים את עבודות ביסוס הגשרים לכל המאוחר במחצית חודש נובמבר 2008, ומשם להמשיך ישירות ליתר פעולות בניית הגשרים. לשיטתו בתקופה מחודש ספטמבר 2008 ועד תחילת חודש מאי 2009 לא היה לחברה קבלן לביצוע הגשרים, דבר שגרם לעיכובים שיש להטילם על כתפי החברה. בסופו של יום התקשרה החברה עם חברת שורה בע"מ (להלן:
"שורה") לביצוע הגשרים רק ביום 5/5/09, על אף שבתחילת שנה זו התחייבה בפני הרכבת לסיים את העבודות בחודש ספטמבר 2009 (כשהנחת היסוד היא שעשתה כן לאחר שבדקה את נתוניה והבינה כי זהו המועד בו תוכל לסיים את העבודות, גם בהינתן מחדלי הרכבת). במסגרת ההתקשרות בין חברת שורה לבין החברה, נקבע מועד סיום עבודות ביצוע הגשרים למחצית ינואר 2010, על אף שבאותה שעה לא היה בידי החברה אישור הרכבת להארכת משך הביצוע. המומחה מבהיר כי דבר ההתקשרות המאוחרת בין החברה לבין שורה היה ידוע לרכבת, וזו פעלה כדי להתריע בפני החברה על משמעות החריגה מלוח הזמנים שסוכם.
בנוסף קובע המומחה כי גם בהנחה שהחברה היתה זכאית במועד ההתקשרות עם שורה להארכת משך הביצוע, הרי שעל הנאמן היה לפעול ביתר שאת כדי להתאים את הפעילות ללוח הזמנים המאושר וכן להאיץ את קצב העבודות, כדי שאלה תסתיימנה ככל הניתן סמוך למועד הסיום המתוכנן. על פי חוות הדעת, בסופו של יום הועברה התנועה לגשר בסוף חודש אפריל 2010. לפי קביעת המומחה, עד למועד זה (שהוא אירוע משמעותי בפרויקט), אין מקום לזכות את מי מהצדדים בפיצוי כלשהו.