זוהי מחלוקת שהתגלעה בין שני מפרקים, בדבר מעמדו של חיוב בן למעלה מ-25 של קופת פירוק אחת כלפי רעותה, בגין "זכויות אוויר", והשפעתו על השלמת פרוייקט דיור המתעכב למעלה משני עשורים, תוך הסבת נזקים כבדים לרוכשי הדירות. עיינתי בכתבי הטענות, נערכו דיון וחקירות והוגשו סיכומים בכתב.
1. עניין לנו בשני מפרקים, המשמשים כ"ידו הארוכה של בית המשפט", ומטפלים כל-אחד בקופת פירוק הקשורה בחברת בניה גדולה אשר קרסה לפני כ-25 שנים (!), כשהיא מותירה פרויקטים רבים בלתי גמורים, ודיירים רבים אשר שילמו במיטב כספם כשידיהם על ראשם. אחד הפרויקטים דנן היה פרוייקט "מגדלי המלכים" בטבריה. עקב מחלוקת בין מפרק קלרין דירות, שהוא-הוא שחלש על "הקופה הגדולה" של רוב עסקי החברה והפרויקטים שלה, לבין דיירי הפרוייקט בטבריה, נחתם הסכם אשר "ייצא" למעשה את הפרוייקט אל חברת קלרין טבריה, שאף היה היתה עובר לאותה עת בהליכי פירוק. חשוב לציין כי חרף העובדה שעו"ד קרייתי שימש באותה עת מפרקן של שתי החברות (ובדרך זו לכאורה "חתם את ההסכם עם עצמו"), הרי שבפועל עסקינן היה בהסכם בין עו"ד קרייתי לבין דיירי הפרוייקט, דאז, ובא-כוחם עו"ד כהן, אשר מונה בעקבות ההסכם למפרק קלרין טבריה דירות. במסגרת הסכם זה, שכאמור "ייצא" את פרוייקט מגדלי המלך מעו"ד קרייתי לעו"ד כהן, וזאת בין היתר בכפוף לשני סוגי תמורה, העומדים במוקד מחלוקת שהתעוררה כעת, למעלה משני עשורים מאוחר יותר.
א. האחד, שזכה בפי הצדדים לכינוי "זכויות אוויר", כוונתו לזכויות נשוא הפרוייקט שטרם נמכרו בידי החברה שבפירוק עובר לאותו הסכם.
ב. האחר, השתתפות של רוכשי הדירות בגין השתתפות בהוצאות הפירוק.
נסיון מאוחר יותר לערער על החיובים דנן בערכאות נכשל, וזאת כאשר בית המשפט המחוזי דאז קבע כי הזכויות דנן שייכות לקופת הפירוק של קלרין דירות, ולא ניתן למוסרן לנושי קלרין טבריה, באשר המדובר בהעדפת נושים. זאת, אלא אם כן תשלם קלרין טבריה את ערכן תחילה לקלרין דירות. ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון, נדחה אף הוא.
2. חלפו השנים, אולם פרוייקט מגדלי המלכים לא התקדם, אלא למעשה הדרדר מדחי אל דחי, עד שבסופו של דבר הגיע למצב בו קופת הפירוק ריקה כמעט לחלוטין, ומנגד רובצות עליה התחייבויות רבות ושונות בסכומי עתק. לעניין זה, אין לי אלא להפנות להחלטות קודמות בעניין תיק הפירוק דנן, ואל הממצאים שנקבעו בו בעניין התנהלותו הנפסדת של המפרק לשעבר עו"ד כהן. כולל גביית סכומים נכבדים של שכר-טרחה בניגוד לדין, נטילת התחייבויות נוגדות, הפרת הוראות בית המשפט. זאת, לרבות הנזקים הקשים שנגרמו לקופת הפירוק עקב התקשרות עם קבלן שהוכח כלא אמין ולא מבוסס, אשר לא רק שהפר את ההסכמים אלא שבסופו של יום גם נקלע בעצמו להליכי חדלות פרעון .
3. יוצא, כי ערב הדחתו של עו"ד כהן בידי בית המשפט, הגיעו הפרוייקט ולמעשה קופת הפירוק של קלרין טבריה למעין
חדלות פרעון פנימית
, לכל דבר ועניין. במצב דברים זה, לא היה מנוס מהעברת המפרק דאז מתפקידו, ומינוי מפרק חדש תחתיו כדי שיפעל למציאת מקורות חדשים ולהשלמת הבניה. זאת, לאחר שהדברים הגיעו לכדי כך כי חלפו מעל שני עשורים מאז ראשית הפירוק, ואחדים מהרוכשים המקוריים אף הלכו לעולמם בלא שיזכו לקבל את המגיע להם כדין; אין כל צורך להרבות בדברים על הסבל, עוגמת הנפש וחסרון הכיס שנגרמו לרוכשים במשך שנים רבות כל-כך, בעוד עניינים נגרר מדחי אל דחי, ונופל קורבן להתנהלות בלתי ראויה של בעל תפקיד.
על רקע זה, של קופה ריקה ומצויה בפועל במצב של חדלות פרעון משנית, מונה המפרק החדש לתפקידו; במספר שנות עבודה, עלה בידו לגייס מקורות כספיים ולקדם את הפרוייקט, תוך ניהול מאבק עם הקבלן הקודם וחליפו, כמו גם עם גורמים אחרים. כחלק מן האמור לעיל, במטרה לגייס מקורות מימון לפרוייקט, פנה המפרק החדש למכור חלק מזכויות החברה; וכאן "נעור מרבצו" החוב הישן כלפי קלרין דירות. מכאן הבקשה שבפני.
4. מן הצד האחד, קובל המפרק הנוכחי של קלרין טבריה אודות הדרישה, אשר עשויה לרוקן מחדש את הקופה ולהשיבה למצב של חדלות פרעון, ולהכשיל בכך את סיום הפרוייקט; מאידך גיסא, מתגונן מפרק קלרין דירות בטענת "זכותי עומדת לי", קרי: מדובר בעסקה בין חברות שנעשתה לאחר הפירוק, ולכן היא מחייבת ככל מכר לצד ג', ויש לפורעה לפני כל הוצאה אחרת, בבחינת "אין תשלום, אין נכס"; פסק הדין שאישר את האמור לעיל הפך חלוט לפני למעלה מ-20 שנים, ולא ניתן להרהר אחריו. יוער, כי מפרק קלרין דירות סירב ליתן תשובה מלאה, ונטה להתחמק כאשר נשאל, האם נותרו כלל ועיקר נושים לחברה בפירוק אשר יהנו מן הכספים דלעיל, אם יועברו לקופתו. בחקירתו בעת הדיון בבית המשפט, הודה - גם אם בלשון רפה, כי למצער "חלק", וככל הנראה חלק ניכר מהסכום אינו מיועד אלא לכיסו האישי; קרי, להשתלם לו עצמו בתור חיוב שכר-טרחה.
5. מהו הדין, אם כן;
אודה ואתוודה, כי המקרה שבפני, לא רק שהינו חריג (וצמח, כאמור, על רקע הנסיבות החריגות והמיוחדות מאד של תיק קלרין בכללותו), אלא שהוא טומן בחובו התלבטות שאינה קלה כלל ועיקר. אכן, לכאורה אין פשוט וקל לבית המשפט מ"לגלגל עיניו השמימה", להמנע מלדון בדברים לעומקם ולהסתפק בהסתמכות פורמלית על פסקי דין שניתנו לפני למעלה משני עשורים. זאת, כאשר וודאי שאין ספק כי אין להקל ראש בפסק-דין שקבע את אשר קבע והפך חלוט, גם אם הדבר היה לפני שנים רבות, והמצב בשטח השתנה באופן חד מספר פעמים מאז. אין אף להקל ראש בטענת "זכותי עומדת לי" מעם מפרק, מקום בו היא מעוגנת כדבעי בעובדות.
אלא מאי? פסיקה "קלה ופשוטה" שכזו מעוררת קושי, באשר היא עלולה לדחוף את הפרוייקט בשנית לעצירה מוחלטת, שכן היא תשית לכאורה על קופתו חיוב עתק (חלק ניכר ממנו פרי ריבית), הנראה גבוה ממה שיש בקופה עתה. במקרה הגרוע פחות, היא תותיר מפרק אחר שעמל קשות על השלמת הפרוייקט בלא שכר טרחה; במקרה הגרוע יותר, עשויים הדיירים עצמם לצאת - שוב - כשידיהם על ראשם. כל זאת, בשל חיוב אשר לא הוכחש למעשה כי חלקו, אם לא חלקו הארי, מיועד לשכר-טרחה של מפרק אחר, אשר נטש הלכה למעשה את הטיפול בענייני קלרין טבריה בשנת 1989 לכל המאוחר.
6. טענתו המרכזית של מפרק קלרין דירות, שאכן אינה מופרכת לכשעצמה, הינה כי עסקינן בעסקה שערכו שתי חברות בפירוק לאחר הפירוק, קרי - דין החיובים שהושתו לפיה הינו דין הוצאות פירוק, ואשר אין הפירוק מקנה לאחד הצדדים פטור מלשלמם. ממש כפי שמפרק חברה המתקשר עם ספק "רגיל", חב בתשלום לפי ההתקשרות, וזאת בלא שיוכל למצוא מקלט בעובדת היות החברה, עליה הוא מופקד, בפירוק. נהפוך הוא; דווקא סטטוס זה מטיל עליו אחריות מוגברת, ועשוי אף להביא - במקרים קיצוניים - להשתת אחריות אישית מקום בו מפרק נוטל על עצמו חיובים שאין בקופתו כספים בכדי לכסותם.
עד כאן, צודק עו"ד קרייתי בניתוחו המשפטי. אלא שלטעמי, אין הוא מקנה משקל מספיק לנקודת מפתח אחת, ההופכת את המצב שבפני לשונה מאד מכל אותם מצבים של התקשרות עם ספקים או צדדי ג' אחרים על-ידי מפרק.
עניין לנו בהתקשרות
בין שני מפרקים
, ואף לא מפרקים של שתי חברות זרות זו לזו, אלא
בין מפרקי חברות קשורות
, וזאת כאשר מצב הדברים הראשוני היה, כי
הפרוייקט בטבריה, ועימו גם האחריות לרוכשי הדירות, היתה מוטלת על עו"ד קירייתי, וזאת בתפקידו כמפרק קלרין דירות
. עקב מחלוקת או אי-רצון מצד הדיירים להענות לבקשתו כי יוסיפו תשלום של מספר אלפי דולרים בעבור כל יחידה בכדי להשלים את הפרוייקט, הרי במקום להגיש בקשה לבית המשפט, בחר עו"ד קרייתי בדרך שאין ספק כי היתה,
עבורו
, קלה ומשתלמת בהרבה: לא זו בלבד, כי "ייצא" את הפרוייקט ואת האחריות להשלמתו אל כתפי עו"ד כהן, שהיה אז בא-כוח הדיירים (דבר שעתיד היה לעלות לאחרונים במחיר יקר מאד, לאורך שנים על שנים לאחר מעשה), אלא שאף שמר לעצמו דרישות כספיות כנגד אותם דיירים עצמם, וחלק נכבד של הזכויות העודפות בפרוייקט (אותה "קצפת שעל העוגה") עבור הקופה שלו ושכר-טרחתו העתידית.
7. אעיר כבר עתה; במלוא הכבוד, ובמלוא ההערכה לכישוריו הרבים של עו"ד קרייתי (ואין ספק בליבי, כי חלק ניכר מהניתוח המפוכח שלו על מצב הפרוייקט אכן שיקף את המציאות, וודאי יותר מתחזיותיו ותוכניותיו של עו"ד כהן), הרי מדובר לשיטתי בהסכם תמוה, בעייתי מאד,
אשר ספק גדול אם היה מאושר, לו היה מוגש לבית המשפט בימינו אנו
. קשה להמנע מן התחושה כי עו"ד קרייתי, שאין ספק כי עלה בהרבה בהבנתו את עסקי החברות על הרוכשים ובא-כוחם, קץ באי-רצונם להשלים לקופתו סכומים להשלמת הבניה, ואי לכך "רכש אותם החוצה", במטבע שלא יצא מקופתו, אלא אך ורק מקופתם שלהם. החוזה דנן, במלוא הכבוד הראוי, לא העניק לדיירים דבר, מלבד "אוטונומיה" והעברת הפירוק לבא-כוחם דאז (שלכל היותר הוא עצמו סבר כי ימצא מורווח מן הסידור החדש, באשר יוכל לגבות שכר-טרחה מן הפרוייקט שהועבר לו). עו"ד קרייתי זכה בפטור מוחלט, או כמעט מוחלט, מן האחריות לפרוייקט שהיה במקורו שייך לקלרין דירות, ו"בתמורה" זכה לשמור בידיו - בין היתר לצרכי שכר-טרחה - את הזכויות הלא מכורות, כמו גם "מסמרים אחרים בקיר", שהותיר נעוצים עמוק בתוך הפירוק שהעביר לעו"ד כהן. אין ספק בליבי, כי עבור עו"ד קרייתי, למצער, דובר בעסקה שכולה "Win-Win"; ואין לי אלא להצר על כך, כי לא כזה היה המצב עבור רוכשי הדירות בפרוייקט.
זאת ואף זאת; יש אף טעם לפגם, בעצם הניתוק שנוצר בין חלקיו השונים של הפרוייקט, באורח שמיטיב לשרת את תועלת בעלי התפקיד דאז, אולם פוגע ישירות באינטרס של הרוכשים. טול לדוגמא מצב, בו היה הפרוייקט כולו נותר בידי אותו מפרק המופקד על השלמתו. אך ברור הוא, כי מפרק היה נדרש להשתמש בכל משאבי הפרוייקט בכדי לסיימו, ובוודאי שלא יהיה יכול ליצור חלוקה פנימית מלאכותית בין חלק א' שהוא "רווחי", ואפשר למוכרו ולגבות ממנו שכר-טרחה נאה בנפרד, לבין חלק ב' שהוא "בלתי רווחי" ואותו ניתן להשאיר בלתי עשוי, להוותם של הרוכשים. לשון אחר; אלמלא חולק הפרוייקט בין שני מפרקים, הרי שוודאי וודאי ומפרק אחד לא היה יכול להשמע בטענה כי הוא זכאי לגבות שכר-טרחה מרווחי הזכויות שלא נמכרו נכון לראשית הפירוק ("זכויות האוויר"), טרם שעשה שימוש במשאבי הפרוייקט בכדי לסיימו, וליתן את אחרונת הדירות שנמכרו לאחרון הרוכשים; הא ותו לא.