מונחות בפני מספר עתירות, שעניין כולן נוגע לתוצאות אספות הנושים, אשר אישרו את הצעת ההסדר של קבוצת מעריב ברוב של מעל ל-95%. זאת בין היתר לאחר שהנאמנים והרוכשת הגיעו להסכמות עם קבוצת העובדים, באורח שעל פניו הסדיר (וכך אכן יש לקוות) את הסכסוך החריף שהיה נטוש בין עובדי מעריב לבין הרוכש.
הנאמנים עותרים לאשר וליתן תוקף של פסק-דין להסדרים, שהוצעו לנושי שתי החברות בקבוצת מעריב, חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, וחברת מעריב החזקות;
ליתן אישור כי הצעת הרכישה של קבוצת ויקטור תשובה הינה ההצעה הזוכה לרכישת השלד הבורסאי של חברת מעריב החזקות;
ליתן הוראות לגבי מינוי הנאמנים כבעלי תפקיד לביצוע הסדר הנושים, ואילו את הצעת קבוצת י.ל דרור ניהול ואחזקות כהצעה הזוכה לרכישת חלק ממכונות הדפוס שלא נכללו בעסקת מכירת בית הדפוס. וקציבת מועדים להגשת תביעות חוב.
כמו כן , ובנוסף, מאחר והמשא ומתן לגבי חברת ההפצה - גל מעתון בע"מ, לא הסתיים עדיין, חרף טענת הנאמנים כי הפערים בין הצדדים הצטמצמו, עותרים הנאמנים להארכת ההקפאה לגבי חברה זו ב-14 יום נוספים, למיצוי המשא ומתן.
נערך דיון בבקשה, במהלכו חודדו מספר נקודות הנוגעות למוסד לביטוח לאומי.
כמו כן הוגשו מספר בקשות להבהרה או תיקון נקודות מסוימות;
עם זאת, אחזור ואציין כי ההסכמה לבקשה עצמה,
הייתה הסכמה גורפת, וכל נציגי הצדדים, לרבות ובעיקר עובדי מעריב, בירכו על המוגמר ועתרו כי ההסדרים עצמם יאושרו כמבוקש.
נוכח האמור לעיל, ניתנת החלטתי זו, אשר בעקבות הדיון וההסכמות, תהיה קצרה בתכלית. כל זאת נוכח העובדה, כי מקום בו מוצג הסדר נושים אשר זכה להסכמה גורפת, בית המשפט, בדרך כלל וברוב המקרים, אינו מחליף את שיקול דעת הנושים, ובעיקר את החלטתם בעניין כדאיות הסדר מוצע, בשיקול דעתו שלו.
נוכח האמור לעיל, אין לי אלא לברך על העובדה, כי הרוכש הגיע לעמק השווה עם העובדים, באורח אשר מנע ממנו את הסיכון להגיע למצב בו היו מוגשות נגדו בקשות לביטול עסקת הרכש עקב הפרתה.
אוסיף ואבהיר, מעבר לאמור לעיל, ולאור הנקודות שעלו במסגרת הדיון עצמו, כדלקמן:
1. אין מניעה מאישור ההסכמות בין הנאמנים לבין המוסד לביטוח לאומי, לפיהן החברה הפרטית תפורק למטרת תשלום גמלה לעובדים, על פי הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, ולאחר מכן יעוכב הצו לצמיתות לפי סעיף 271 לפקודת החברות.
אכן, עניין לנו במידה רבה בפיקציה משפטית, המשתמשת בפירוק אך ורק נוכח עמידת המוסד לביטוח לאומי על התנגדותו להרחבת הוראות פרק ח' לחוק על עובדים בהקפאת הליכים.
אעיר, כי פסק דין של בית משפט זה הקובע היפוכו של דבר, תלוי ועומד עדיין בערעור בבית המשפט העליון, כמו גם כי לא בכל המקרים ניתן לנקוט בפיקציה משפטית כזו, אשר לעיתים יש לה תוצאות מזיקות בתחומים כאלו ואחרים, לרבות מישור דיני המס. אולם, נוכח הסכמת הצדדים והעובדה כי לכאורה לא מתעוררים קשיים כאלה במקרה שבפני, אין לי אלא לאשרה.
2. אשר להסתייגויות שהעלה עו"ד רונן בשם חלק מן העובדים; הרי שהדיון הנוכחי אינו בקשה למתן הוראות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואין לי אלא לקוות כי מחלוקות המצריכות בקשה שכזו לא תתעוררנה, כלל ועיקר.
עם זאת אעיר; על-פניו צודק עו"ד רונן בטענתו, כי את גמלת המוסד לביטוח לאומי יש לשלם בהתאם לערכה המעודכן האחרון, כפי שהוא חל בעת התשלום לעובד;
חזקה על המוסד לביטוח לאומי כי
הוא יודע זאת היטב ויפעל בהתאם.
כמו כן, אך ברור הוא כי שכר-טרחת הנאמנים יחושב
כדין ולפי התקנות,
ויוצא
מהכספים בקופת
החברות בהסדר
, ובוודאי שלא יילקח מהסכומים הצנועים בהרבה אשר ישולמו לעובדים מקופת המוסד לביטוח לאומי.
3. נוכח הסכמתם העקרונית של הנאמנים, אין מניעה כי התשלומים לבעלי מניות, אשר בעניינם מתקיים בירור (וזאת בלא לקבוע כל ממצא או דעה בעניין תוצאותיו האפשריות), יעוכבו לפרק זמן של שבועות אחדים, עד לסיום הבירור;
אין ספק, כי אף לאותם בעלי מניות ראוי וכדאי יותר, שהמגיע להם, ככל שמגיע, ישולם בלא "עננה'" של מחטף, כביכול, מעל לאותו תשלום, ולאחר שכל הצדדים ידעו היכן "הם עומדים" ויוכלו לכלכל את צעדיהם בהתאם.