1. המבקש היה ממייסדי עמותות 5-2 (להלן: "העמותות") הנמצאות בהליכי פירוק ושימש בהן כדירקטור. משיב 1 מונה כמפרק העמותות (להלן: "המפרק") ובתפקידו זה עתר בפני בית המשפט לחיוב המבקש בהחזרת כספים ונכסים שנלקחו על ידו מהעמותות ובחיובו בחובותיהן של העמותות בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות").
2. בהחלטה מיום 10.10.10 קבע בית המשפט (כב' השופט י' שפירא) כי המבקש אכן נושא באחריות אישית כדירקטור בעמותות לאחר שנמצא כי הוא השתמש שלא כהוגן ובניגוד לדין בכספים ובנכסים של העמותות ואף נטל לעצמו כספים ונכסים השייכים להן. בית המשפט גם דחה את טענותיו המקדמיות של המבקש, ביניהן כי דינן של תביעות החוב שהוגשו כנגד העמותות ושאושרו על ידי המפרק היה להידחות בשל התיישנותן. במסגרת ההחלטה ההיא בית המשפט גם דחה את טענות המבקש על אי מעורבותו בניהול העמותות ואת טענותיו להטלת האחריות על אדם אחר שגם ידו הייתה בניהול העמותות. עם זאת, בהחלטה נקבע כי באשר לסכומים בהם יש לחייב את המבקש להחזיר לעמותות או למי מהן, "יתקיים הליך המשך, בו, בהתאם לנתונים, ייקבעו אף הסנקציות, על פי הפקודה, כלפיו". המפרק גם נצטווה להגיש בקשה מפורטת בעניין והוא אכן עשה זאת.
3. בבקשתו המפורטת ביקש המפרק לחייב את המבקש בהתאם להוראת סעיף 374 לפקודת החברות בהשבת סך של 492,950 ש"ח לידי העמותות ובחיובו לפי סעיף 373 לפקודת החברות בתשלום מלוא חובות העמותות כפי שאושרו על ידו במסגרת בדיקת תביעות החוב שהוגשו לו כמפרק העמותות. חובות העמותות כללו: חוב משיבה 2 למס הכנסה (משיבה 6) בסך של 362,715 ש"ח; חוב משיבה 2 בסך של 142,094 ש"ח למשרד החינוך (משיב 7), חוב משיבה 5 בסך של 384,000 ש"ח למשרד החינוך, ושני חובות נוספים של העמותות, האחד לעובד העמותות והשני למי ששימש עורך דין של העמותות.
4. המבקש התנגד לבקשה בטענות שונות ביניהן, בין היתר, בכל הנוגע לחיובו לפי סעיף 373 לפקודת החברות, כי המפרק אישר את תביעות החוב שהוגשו לו מבלי שבדק אותן ומבלי ששאל אותו אודותן וכי תביעות אלו התיישנו זה מכבר. כן טען כי הכרעות המפרק בתביעות החוב אינן יכולות לחייבו בהליך זה לפי סעיף 373 לפקודת החברות, שכן הוא לא היה צד להליך בו ניתנה הכרעת המפרק, ובמסגרתן לא נשמעה עמדתו כי אם טענות הנושים בלבד. לדבריו, בקשתו להיות מעורב בהליכים אלו נדחתה על ידי המפרק.
5. בהחלטה מיום 11.05.11 נדחו רובן של טענות המבקש והוא חויב לשלם לידי המפרק סך של 492,950 ש"ח לפי סעיף 374 לפקודת החברות. כן חויב המבקש, לפי הוראת סעיף 373 לפקודת החברות לשלם לידי המפרק סך של 353,725 ש"ח שהם 50% מחוב העמותות למשרד החינוך, ו-25% מחובות העמותות למס הכנסה.
6. עתה פנה המבקש לבית המשפט תוך שהוא שב על אותן טענות שנשמעו מפיו בעבר לפיהן העמותות אינן חייבות בסכומים שנקבעו בהחלטת המפרק וגם בסכומים בהם העמותות חייבות, הוא עצמו אינו חייב דבר. בבקשתו לביטול הכרעות המפרק בתביעות החוב הוא שב על מכלול טענותיו, ביניהן טענות ההתיישנות, טענותיו כנגד קיומן של החובות, טענותיו כנגד חיובו האישי בחובות העמותות וטענותיו כנגד הגורמים האחרים בעמותות. את בקשתו הגיש המבקש לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), המקנה לו, לפי טענתו, כמי שנפגע מהחלטת המפרק, את הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטות המפרק. הוא ביקש כי בית המשפט יקבע כי העמותות אינן חייבות בסכומים שנקבעו בהחלטות המפרק, וכי גם בסכומים בהם העמותות חייבות, הוא עצמו אינו חייב דבר.
7. בתגובה טען המפרק כי תקיפת החלטותיו בתביעות החוב היא למעשה ערעור עליהן, ומשחלף הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור שכזה, יש לדחות את הבקשה. לדבריו, המבקש ידע על הכרעותיו בתביעות החוב לכל המאוחר ביום 11.11.10, שכן במועד זה הוגשה בקשתו לחיוב המבקש בחובות העמותות כשהכרעותיו צורפו לבקשה. בהמשך לכך, ביום 16.11.10 הגיש המבקש בקשה להצטרף להליך הערעור שהגישה רשות המיסים על הכרעת החוב של המפרק בעניינה. בקשתו אמנם נדחתה, אך הדלת הייתה פתוחה בפניו להגיש בקשה נפרדת מטעמו, והוא לא עשה כן. רק בחלוף 8 חודשים, ביום 6.07.11 במסגרת בקשתו זו, הוא עתר לראשונה כנגד הכרעות המפרק בתביעות החוב. המפרק ציין כי אכן למבקש כמי שנפגע מהכרעותיו בתביעות החוב, קיימת זכות להגיש בקשה לבית המשפט לביטול ההכרעות וזאת לפי הוראות סעיף 150 לפקודה. ברם, המועד להגשת בקשה מעין זו אינו בלתי מוגבל. אכן, במסגרת הפקודה לא נקצב מועד להגשת בקשות לפי סעיף זה, אך לדעתו, יש לתחום את המועד למסגרת 45 ימים, בהתאם למסגרת הזמן הקבועה בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות") העוסקת בערעור של נושה על הכרעה בתביעת חוב שהגיש.
8. המפרק הוסיף וטען כי טענותיו של המבקש נשמעו במסגרת הדיון בבקשה לחיוב המבקש לפי סעיף 373 והן נדחו על ידי בית המשפט, הן במסגרת ההחלטה מיום 10.10.10 והן במסגרת ההחלטה מיום 11.05.11. המבקש מושתק, אפוא, מלטעון טענות אלו כיום במסגרת בקשה אחרת הבאה למעשה לערער על ההכרעות בתביעות החוב. במסגרת תגובתו טען המפרק גם לגופן של טענות המבקש ביחס להכרעותיו בתביעות החוב וביקש לדחותן.
9. המבקש השיב לתגובה וטען כי הוא פנה למפרק וביקש ממנו להיות מעורב במסגרת הליך בירור תביעות החוב, אך המפרק דחה את בקשתו וכתוצאה מזה אישר תביעות חוב מפורכות. לדבריו, במועד אישור תביעות החוב טרם היה ידוע למבקש כי הוא יחוייב בתשלום חובות העמותה לפי הוראות סעיף 373 לפקודת החברות ולכן לא פנה לבית המשפט בערעור על ההכרעות. עם קבלת ההחלטה שחייבתו בחובות העמותה הוא הגיש בקשה זו לביטול החלטות המפרק. לטענתו, בניגוד לעמדת המפרק, אין להקיש מהוראות תקנה 96 לתקנות העוסקת אך בערעור המוגש על ידי נושה, למקרה זה בו הערעור מוגש על ידי "נפגע" שאינו נושה. נפגע שאינו נושה אלא "אדם אחר" זכאי להגיש את בקשתו לפי סעיף 150 לפקודה, וזכות לפי סעיף זה אינה מוגבלת בזמן. במקרה זה גם לא ניתן לטעון לשיהוי בהגשת הבקשה שהוגשה בסמוך לקבלת ההחלטה שחייבה אותו בתשלום חובות העמותה שעה שהוא עתר עוד במהלך בירור תביעות החוב לצירופו להליך אך הוא נדחה, כאמור.
10. המבקש הוסיף וטען כי אין לראות בהחלטה מיום 11.05.11 מעשה בית דין, שכן בהחלטה ההיא אך נקבע כי על המבקש לשאת בחובות העמותה בשיעורים שנקבעו בה, אך בית המשפט לא דן במסגרת ההחלטה בגובהם של החובות. בית המשפט לא דן בעובדות הקשורות בגובה החובות הנטענים ולא בחן את טענות המבקש. אכן בית המשפט ציין כי "חזקה על המפרק כי בדק את תביעת החוב כדבעי", אך אין בחזקה זו כדי לחייב את המבקש, וודאי לא להשתיקו מלטעון כנגדה. לדבריו, אין מקום שלא ליתן למבקש את יומו בבית המשפט ולמנוע ממנו להציג את ראיותיו באשר לגובה החוב בטרם הוא יחוייב בו.
דין הבקשה להידחות.
12. אכן, למבקש עמדה הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטות המפרק בתביעות החוב בהתאם לסעיף 150 לפקודה (החל במקרה זה לפי הוראות סעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980), הקובע כי "נפגע פושט הרגל, נושה או אדם אחר על ידי מעשה או החלטה של הנאמן, רשאי הוא לפנות לבית המשפט, ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל או לשנות את המעשה או ההחלטה וליתן כל צו בענין כפי שיראה צודק". ברם, מבלי להידרש למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלת המועד במסגרתו ניתן לעתור בבקשה לפי סעיף זה, צודק המפרק כי טענות המבקש באשר להחלטות המפרק אודות גובה חובות העמותות למשרד החינוך ולרשות המיסים, נדחו במסגרת ההחלטות מיום 10.10.10 ומיום 11.05.11, והוא משותק, אפוא, מלהעלותן כיום בשנית, באיצטלא חדשה של בקשה לפי סעיף 150 לפקודה.
13. בהחלטה מיום 10.10.10 נדחו טענות ההתיישנות של המבקש לגופן כמו גם טענותיו לגבי אי חיובו בחובות העמותות לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות וטענותיו לגבי מעורבותו של אדם אחר בניהול העמותות. בהחלטה מיום 11.05.11 נקבע כי אין לקבל את טענות המבקש כי המפרק קיבל את תביעות החוב מבלי לבודקן ומבלי ששמע את טענות המבקש בעניינן, שכן המפרק נעתר לבקשת המבקש והזמינו למשרדו לעיין בכל תביעות החוב והוא אף קיבל את עמדתו לגביהן והבטיח לבדוק את טענות ההתיישנות שהועלו על ידי בא-כוחו. בהחלטה מיום 11.05.11 גם נקבע כי המבקש נמנע מלהשיג על הכרעות המפרק בתביעות החוב במועדן, חרף העובדה כי ההכרעות נתקבלו על ידי המפרק לאחר שהוגשה בקשתו לחיוב המבקש בחובות העמותות לפי סעיף 373 לפקודת החברות, והמבקש ידע כי הוא עלול להיפגע מהכרעות המפרק בתביעות החוב.
14. טענות המבקש במסגרת בקשה זו, נידונו אפוא, אחת לאחת במסגרת ההחלטות הקודמות ומשהן נדחו, המבקש מושתק כאמור, מלשוב ולהעלותן פעם נוספת במסגרת סעיף 150 לפקודה. ככל שהחלטות בית המשפט לא ערבות לחכו של המבקש, עליו לשטוח את טענותיו בפני ערכאת הערעור (בית המשפט העליון) וכפי שאכן עשה, ואין מקום לדון בהם פעם נוספת בערכאה זו במסגרת אחרת - מלאכותית. כאמור, המבקש ידע מזה זמן רב, כי הוא עלול להיפגע מהחלטות המפרק בתביעות החוב בשל הבקשה לחיובו לפי סעיף 373 לפקודת החברות וחרף זאת הוא נמנע מהגשת ערעור על ההחלטות לבית משפט זה. מה גם, שהמבקש ידע לפנות לבית המשפט (במסגרת בקשה 22) בבקשה להצטרף להליך הערעור שהגישה רשות המיסים כנגד הכרעת המפרק, ודבר לא מנע ממנו באותו מועד מלערער בעצמו על ההכרעות האחרות שניתנו בשעתו על ידי המפרק (השוו ע"א 291/98 בש"א 292/98
ג'רייס נ' המועצה לשיווק וייצור ירקות בע"מ, פ"ד נג(2) 29).
הבקשה נדחית אפוא, והמבקש ישא בהוצאות המפרק בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ה אב תשע"א, 25 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.