הרקע העובדתי הנחוץ להכרעה בבקשה
:
במסגרת החלטה זו תיבחן השאלה אם בנסיבות תיק זה מן הראוי להורות על מינוי גורם חיצוני לצורך בדיקת מערך ההתחשבנות בין הנאמנת להסדר הנושים של חברת התכוף בע"מ (בהסדר נושים) (להלן:
"הנאמנת" ו
"חברת התכוף" בהתאמה) לבין החברה החדשה, התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ (להלן:
"החברה החדשה"), ובמקביל, תידון בקשת הנאמנת לכוף על החברה החדשה לקיים את החלטות בין המשפט על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, וכן להורות על הטלת עיקול על כספים המגיעים לחברה החדשה מצדדים שלישיים.
שני נושאים אלה מתעוררים על רקע מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בהתייחס למשמעות החשבונאית והמעשית של שתי החלטות שינתנו על ידי:
החלטה
ראשונה מיום 24/10/12 בבקשה מס' 118 שעניינה דרישת הנאמנת להעביר לקופת ההסדר סכומים שנתקבלו בגין שני פרויקטים שביצעה חברת התכוף (להלן:
"ההחלטה הראשונה");
החלטה שנייה מיום 8/11/12 בבקשה מס' 109 שעניינה דרישת הנאמנת להעביר לקופת ההסדר סכום שקוזז על ידי החברה החדשה מהתקבולים המגיעים לקופת ההסדר בגין פרויקט טורקיה, בו נוצר עודף תזרימי, מפרויקט פרו, שהוא פרויקט גירעוני (להלן:
"ההחלטה השנייה").
בגדרי ההחלטה הראשונה קבעתי, בעיקרם של דברים, כי על פי הסכם ההשקעה והסדר הנושים והרוח העומדת בבסיסם, לא ניתן לקזז גירעון או הפסד שנוצר בפרויקט מסוים מעודף תזרימי שנוצר בפרויקט אחר. באשר לטענת החברה החדשה כי העבירה לקופת ההסדר כספים ביתר, קבעתי באותה החלטה כי לא ניתן לבסס טענה זו על חוות הדעת של משרד רואי החשבון BDOזיו האפט ככל שזו נסמכת על ההנחה שניתן לנכות את סך כל ההוצאות והעלויות בכלל הפרויקטים מסך כל העודף התזרימי שהתקבל מכלל הפרויקטים. עוד הוריתי כי לאחר עדכון חוות הדעת בנקודה זו, יש להעביר את חוות הדעת המתוקנת לנאמנת, על מנת שתבחן את ממצאיה, וככל שתתעורר בכל זאת מחלוקת בין הצדדים, יפעלו על פי המנגנון המתאים בהסכם ההשקעה, ורק אם לא יגיעו להסכמות - יפנו לבית המשפט בבקשה מתאימה. בפרק הסיכום של אותה החלטה, הוריתי לחברה החדשה להעביר לנאמנת בתוך 15 ימים את הסכומים בגין שני הפרויקטים מושא הבקשה, שקוזזו שלא כדין, וכן קבעתי כי סכומים אלה יהוו תשלום על חשבון, כך שאם בסופו של יום יתברר כי יש בהם משום תשלום יתר, כי אז תשלום היתר ינוכה מהתשלומים העתידיים שהחברה החדשה תשלם לחברת התכוף, ולהיפך.
לאחר מתן ההחלטה הראשונה, הגישה החברה החדשה בקשה להבהרת החלטה, תוך שהיא מדגישה כי
גם לאחר תיקון דוח פירוט התשלומים
על פי העקרונות שהותוו בהחלטה
זו, עדיין נותרת
יתרת זכות לטובתה העומדת על סך של 1,881,082 ש"ח. אי לכך ועל הצד המעשי, עתרה החברה החדשה להורות כי אין בהחלטת בית המשפט כדי לחייבה לשאת בתשלום נוסף, וכן עתרה להבהיר כי אין באותה החלטה אלא רק לקבוע את הכללים והעקרונות שעל פיהם יש לערוך את ההתחשבנות בין הצדדים. בהחלטתי מיום 31/10/12 קבעתי כי עריכת ההתחשבנות המדויקת בין הצדדים מסורה להם בלבד, ואם תתעורר סוגיה משפטית הטעונה הבהרה - רק אז יפנו לבית המשפט בבקשה מתאימה.
לאחר שניתנה החלטה זו הגישה הנאמנת לבית המשפט בקשה ובה עתרה להבהיר כי החלטת בית המשפט מיום 31/10/12, לאחר ההחלטה הראשונה, אין בה כדי לשנות את ההחלטה הראשונה. בהחלטתי מיום 5/11/12 קבעתי כי אכן אין בהחלטה הנוספת כדי לגרוע מהחלטתי הראשונה, ואולם הבהרתי כי על הצדדים בעצמם לבדוק את הסכומים, בהתבסס על העקרונות שנקבעו בהחלטה הראשונה.
במסגרת ההחלטה השנייה(ההחלטה מיום 8/11/12 בבקשה 109) קבעתי, בהסתמך על הטעמים המפורטים בהחלטה הראשונה, כי לא ניתן לקזז מהתקבולים המגיעים לקופת ההסדר בגין פרויקט טורקיה את הגירעון שנוצר בפרויקט פרו. באשר למועד ביצוע ההתחשבנות בין הצדדים בגין שני הפרויקטים, קבעתי כי יש לערוך את ההתחשבנות על פי המוסכם בין הצדדים, וזאת בהסתמך על העקרונות שנקבעו בהחלטתי. לפיכך ובאופן עקרוני, הוריתי לחברה החדשה להעביר לנאמנת את הסכומים שקוזזו על ידה מן התקבולים המגיעים לקופת ההסדר מפרויקט טורקיה. כאן המקום לציין כי על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שעודנו תלוי ועומד.
אלא שגם לאחר שהדברים הובהרו בשתי החלטותיי המרכזיות האמורות ובהחלטות משלימות נוספות, לא תמו המחלוקות בין הצדדים, וכל אחד מהם פנה בבקשה נוספת, בקשר עם ההחלטות שניתנו בבקשות 118 ו-109: הנאמנת מצדה הגישה בקשה לכוף על החברה החדשה לקיים את החלטות בית המשפט על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, וכן להורות על הטלת עיקול על כספים המגיעים לחברה החדשה מצדדים שלישיים; ואילו החברה החדשה מצדה עתרה בבקשה למנות גורם חיצוני לבדיקה והכרעה בהתחשבנות בין הצדדים.
לפיכך, החלטה זו תיסוב על אודות שתי בקשות עיקריות אלה ולא תוכרענה יתר טענות הצדדים, לרבות טענות החברה החדשה כנגד הנאמנת ואופן ביצוע תפקידה, ומן העבר השני, טענות הנאמנת ביחס להתנהלות החברה החדשה וניסיונותיה להתחמק מביצוע התשלומים על פי החלטות בית המשפט.
טענות החברה החדשה
:
לטענת החברה החדשה, חרף ניסיונותיה לקיים הליך התחשבנות אל מול הנאמנת, לא עלה בידיה לעשות כן לנוכח התנהלות הנאמנת, ולמעשה "אין לה נאמן לנהל עמו דיאלוג והתחשבנות" (סעיף 19 לבקשת החברה החדשה למינוי גורם חיצוני).
על פי הנטען, מחד גיסא מסרבת הנאמנת לנהל עם החברה החדשה התחשבנות על מנת לברר מהם הסכומים שעל החברה החדשה לשלם לקופת ההסדר ומתי יש לשלמם, אם בכלל, ומאידך גיסא, מאיימת הנאמנת על החברה החדשה בנקיטת הליכי גביה, תוך התעלמות מהוראות בית המשפט כי על הצדדים לנהל התחשבנות ביניהם על פי המנגנון הקבוע בהסכם ההשקעה.
בהקשר זה וביחס לתשלומים שבוצעו על ידי החברה החדשה, טוענת החברה החדשה במסגרת תגובתה לבקשת הנאמנת לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, כי התשלומים שהנאמנת מבקשת לכוף על החברה בוצעו במלואם במסגרת ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים, גם לאחר תיקון הדוח הכספי בהתאם להנחיות והחלטות בית המשפט, וכי החברה אף נמצאת ביתרה עודפת מבחינת התשלומים שביצעה לקופת ההסדר.
החברה החדשה סבורה שלנוכח המבוי הסתום אליו הגיעו הצדדים בהידברות ביניהם ובהינתן החשיבות הרבה של שמירת קיום החברה כעסק חי והמשך מימוש ההסדר, אין מנוס אלא למנות גורם חיצוני, בלתי תלוי, לצורך בדיקת מערך ההתחשבנות בין הצדדים, כדי שניתן יהיה להכריע במאזן התשלומים המגיעים למי מהצדדים.
אי לכך, עותרת החברה החדשה להורות על מינוי בעל תפקיד שיבחן ויכריע בהתחשבנות בין הצדדים, וכן להורות כי עד לסיום בדיקת בעל התפקיד שימונה, תהא הנאמנת מנועה מלנקוט בהליכי גבייה שיפגעו בפעילות החברה החדשה.
במסגרת תגובת החברה החדשה להודעה האחרונה שהוגשה מטעם הנאמנת, שבה החברה החדשה ומצביעה על קשיי הצדדים לנהל משא ומתן, תוך שהיא מצביעה על בנק דיסקונט כגורם האחראי לכשל במשא ומתן וטוענת כי הבנק הפעיל לחצים לא תקינים, גם על הנאמנת, כדי לקדם את ענייניו, והתערב בחוסר תום לב במשא ומתן להשלמת ההתחשבנות בין הצדדים.
עמדת הנאמנת
:
לטענת הנאמנת בקשת החברה החדשה למינוי גורם חיצוני להכרעה בהתחשבנות בין הצדדים מהווה ניסיון נוסף של החברה לדחות את ביצוע התשלומים שנפסקו בהחלטות בית המשפט.
הנאמנת טוענת כי החלטת בית המשפט בבקשה 118 (ההחלטה הראשונה) הפכה זה מכבר לחלוטה, ובמסגרתה הורה בית המשפט לחברה החדשה לשלם לקופת ההסדר סך של 3,934,000 ש"ח, תוך 15 ימים, כשתשלומים אלה יהיו על החשבון. עוד מפנה הנאמנת להחלטות העוקבות שניתנו לאחר החלטה זו, שגם בהן הובהר כי יש להסדיר את התשלום במועד שנקבע. בנוסף טוענת הנאמנת כי בהחלטה השנייה שניתנה, חייב בית המשפט את החברה החדשה לשלם לקופת ההסדר תשלום נוסף, ובסך הכל, בגין שתי ההחלטות גם יחד, סך של 6,434,000 ש"ח וכן 40,000 ש"ח בגין הוצאות ושכר טרחה.