מונחת בפני בקשתה של חברת קווין קשרי חוץ בע"מ, לעכב את הליכי הפירוק שנקטה כנגד חברת רסידו פיבי, המצויה בהליכי הסדר נושים. זאת, נוכח הסכם בוררות בין הצדדים, ובהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. כונס הנכסים הרשמי מסכים לבקשה, אולם בעל התפקיד של חברת רסידו מתנגד לה בתוקף. זאת, הן מן הטעם הדיוני של אי-גיבוי הבקשה בתצהיר, והן ובעיקר בטענה מהותית כי הסכם הבוררות עליו מסתמכת הבקשה אינו כולל את המבקשת, אלא מוגבל אך ורק למיזמים משותפים שהתקיימו בין בעל השליטה במבקשת - מר זילכה - לבין בעל השליטה לשעבר במשיבה, מר פרדי רובינסון.
עיינתי בעמדות הצדדים, וזו החלטתי;
השאלה המונחת בפני, עניינה היקף פרישתה של תנית בוררות המעוגנת בהסכם, אשר
עצם
קיומו ותוקפו העקרוני, להבדיל מפרשנותו, אינו שנויים במחלוקת בין הצדדים
. הלכה למעשה, חלוקים הצדדים שבפני בשאלה, האם החברה הנתבעת, שלכאורה הינה חברה פרטית בבעלותו של מר זילכה ולא חלק מן המיזמים והחברות המשותפות בין הצדדים, כלולה אף היא בתנית הבוררות.
כבר בשלב זה אעיר; ספק רב אם קיימת בנסיבות המקרה נפקות ממשית לשאלת התצהיר; זאת, באשר על-פניו נראה כי עניין לנו
בשאלה משפטית, או לכל היותר שאלה של פרשנות
משפטית שיש ליתן להסכם
, אשר האותנטיות שלו והכתוב בסעיפיו השונים אינם שנויים במחלוקת.
אעיר, כי בשלב זה איני נדרשת לשאלת תוקף החוב הנטען כנגד המבקשת, עניין אשר יתכן והוא כולל נקודות מחלוקת עובדתיות;
הבקשה שבפני עניינה אחד:
אם הסכם הבוררות כולל את החברה החייבת, אזי אין כל מקום לדון בקיומו או אי-קיומו של חוב, ועל עניין זה להידון בפני כב' הבורר, במסגרת הכרעותיו במכלול מארג היחסים בין הצדדים. אם לאו, הרי דין הבקשה להדחות מניה וביי, ושאלת החוב תתברר כדין, במסגרת בקשת הפירוק שהוגשה כנגד המבקשת.
בין מר רובינסון ומר זילכה, שכל אחד מהם החזיק במספר ניכר של חברות הקשורות זו בזו, התקיימו במשך תקופה יחסי שותפות עסקיים, כולל אחזקות משותפות בחלק מן החברות. אחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון, ובמסגרת ניסיונם של הצדדים לסיים באורח מסודר את הקשרים העסקיים ו"להיפרד" זה מזה, נחתם הסכם מסגרת, אשר לא אאריך בתיאורו. זאת בין היתר נוכח חיסיון שהוטל עליו בהתאם לבקשת הצדדים ואינטרסים עסקיים שלהם.
הנקודה המרכזית, עליה מסתמכת למעשה הבקשה להעברת המחלוקת נשוא בקשת הפירוק לבוררות, מצויה במבוא להסכם, המגדיר את הצדדים כדלקמן:
"
זילכה: מר יגאל זילכה
וכל חברה בשליטתו, במישרין או בעקיפין
רובינסון: מר פרדי רובינסון
וכל חברה בשליטתו, במישרין או בעקיפין"
(ההדגשות שלי - ו.א)
מן האמור לעיל, ולאור העובדה כי אין ספק ששני הצדדים לבקשת הפירוק כלולים בהגדרה דלעיל, הרי שמתקבלת נקודת מוצא העולה בקנה אחד עם הבקשה - כי עצם ההגדרה הבסיסית של שני הצדדים, הינה הגדרה כלכלית-מהותית מרחיבה. נקודת המוצא שלה הינה התעלמות מגדרות משפטיים של מסכי התאגדות, וזאת תוך ראיה (או למצער חזקה) של ההסכם ככזה, הבא לעסוק
במלוא המארג העסקי והכלכלי שבין שני הצדדים
, על כל שרשורי החברות שיצרו.
יוצא מכאן, כי כאשר מגיעים אנו אל "ליבת" העניין - קרי, תנית הבוררות שבסעיף 16 להסכם, אנו עושים זאת מתוך הנחה כי "הצדדים" כוללים מעצם טיבם לא רק את רובינסון וזילכה כפרטים, אלא את כל המארג הכלכלי השייך להם בלא חריגים. עולה, כי נקודת המוצא הינה שחברה פלונית השייכת למר זילכה הינה עקרונית צד להסכם ממש כמו מר זילכה עצמו.
על בסיס זה, יש לקרוא ולהבין את סעיף 16 עצמו. דומה כי די בכך כדי להקים כנגד המשיבה מכשול משפטי אשר קשה לצלחו. סעיף 16.1, הפורש את מסכת העניינים שיש להעביר לבורר אם התגלע בהם סכסוך, קובע:
"
בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות, ספקות, סכסוכים וטענות האחד כנגד רעהו בקשר
לפעולות הצדדים, ו
יחסי השותפות ביניהם במשך השנים, לרבות ובלא לפגוע באמור לעיל בחברות האחזקה המשותפות..."
אכן, מוכנה אף מוכנה אני לצאת מנקודת הנחה המקבלת את טענת המשיבה, כי החברה הנתבעת שפירוקה מתבקשת לא הייתה אחד מאותם "מיזמים משותפים"; אלא שבכך לא די, באשר סעיף 16.1 מבהיר בלשון מפורשת כי קשת העניינים הנמסרים לבוררות הינו "לרבות" חברות האחזקה המשותפות.
יוצא, כי נקודת הכובד הדורשת הכרעה הינה הרישא של הסעיף המספקת את ההגדרה הכללית אשר סכסוכים בתחום חברותה אחזקה המשותפות כלולות בה, אך אינן אלא חלק אפשרי מן הנושאים הנופלים לתחומה.
בעניין זה, חלוקים הצדדים אודות היחס בין שני המושגים המופיעים ברישא "פעולות הצדדים" ו"יחסי השותפות ביניהם במשך השנים". בעוד לשיטת המשיבה, עסקינן למעשה במושגים חופפים המתמקדים במיזמים המשותפים (אשר החברה שפירוקה מבוקש אינו חלק מהם), הרי שהמבקשת עותרת לראות בהם שתי אפשרויות נפרדות, אשר ההסכם מבקש להכפיף את שתיהן לתנית הבוררות.