המפרק הזמני של החברה ("
המבקש") מונה לתפקידו ביום 29.4.12, והוא הגיש בקשה זו למתן הוראות כדלקמן: ביצוע חקירה בהתאם להוראות סעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983 ("
הפקודה"); אכיפה ולחלופין ביטול של הסכם שנעשה ביום 5.4.12 שלפיו נמכר לצד שלישי הציוד שבאולם השמחות שבו ניהלה החברה את עסקה ("
הסכם המכר"); ביטולו של הסכם שנעשה ביום 5.4.12 ("
הסכם המחאת הזכויות") שלפיו הומחו זכויותיה של החברה למשיבה 5 ("
חוצות המפרץ"); ביטול הענקת סכום כסף שהופקד בבנק הפועלים, סניף נווה שאנן (סניף מס' 702) ("
הבנק"), סמוך לפני שניתן צו הפירוק.
בהחלטה מיום 26.7.12 דחיתי את הבקשה ככל שהיא נוגעת לביצוע חקירה בהתאם לסעיף 288 לפקודה, והוריתי על מתן תשובות ותשובה לתשובות.
עיינתי בכתבי הטענות והחלטתי לדחות את הבקשה על כל חלקיה.
מקובלת עלי טענת המשיבים 4 (
"טרה סנטה") ו-6-17 ("
המשיבים") שלמבקש, המשמש מפרק זמני, אין סמכות לעתור לביטול עסקאות שעשתה החברה. בעניין זה מסתמכים המשיבים על ההחלטה שניתנה בבש"א 36436/99 (פש"ר 590/97)
ח.א. מזון בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון (טרם פורסם, 2.6.99) ("
עניין הבנק הבינלאומי") שבה נאמר כי הסמכות לעתור לביטולן של עסקאות נתונה אך ורק למפרק הקבוע, לכשזה יתמנה. בתשובתו לטענה זו טען המשיב כי בהחלטה שמכוחה הוא התמנה נקבע, בין השאר, כי "
סמכויותיו תהיינה, בשלב הזה, לכנס ולשמור על נכסי החברה ולברר את הנסיבות של העברת הפעילות הנטענת של פעילות החברה.... לאחרים". לטענתו, סמכות לכנס ולשמור על נכסי החברה כוללת גם ביטול עסקאות, ולכן יש לדחות טענה זו של המשיבים.
טענה זו אינה מקובלת עלי ואני סבור שהמבקש קורא בהחלטה את מה שאין בה, ועל אחת כמה וכמה כך נוכח הפסיקה בסוגיה זו כפי שהיא מובאת בהחלטה בעניין הבנק הבינלאומי. באותו עניין הביא בית המשפט, בהסכמה, את הדברים שנאמרו בת"א (ב"ש) 1589/92
מפרק א.א. פלד פרויקטים לבניה בע"מ נ' פ.ס. קווי הנדסה ואח' (טרם פורסם): "
מינוי מפרק זמני הינו בבחינת סעד זמני גרידא, בדומה לכונס נכסים זמני המתמנה על נכסי אדם, וככזה, אין הוא מוסמך לטעון לבטלותן של העדפות מרמה שנעשו עובר להגשת בקשת הפירוק. סמכות זו שמורה אך ורק למפרק הקבוע שבדומה לנאמן על נכסי אדם, מתמנה במסגרת הסעד הסופי של פירוק חברה". לדברים אלה, בכל הכבוד, מצטרף גם אני ולא מצאתי מענה ראוי להם בטענות המבקש. על רקע זה יש לקרוא את הדברים בהחלטה שמכוחה מונה המבקש כמפרק זמני כמסמיכים אותו לפעול לכינוס נכסי החברה ושמירתם, אולם אין בהם הסמכה לפעול כפי שיוכל לעשות המפרק הקבוע, לכשזה יתמנה.
בצד זאת ברור הדבר שלכשימונה לחברה מפרק קבוע הוא יוכל, בכפוף לרשות שתינתן על ידי בית המשפט, הן לקיים חקירות בהתאם לסעיף 288 לפקודה והן להגיש תביעות כנגד מי שניתן יהיה לבסס כלפיו עילת תביעה בשל פגיעה ברכוש החברה ובאינטרס של נושיה. ברוח זו החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע בהחלטה מאוחרת יותר בת"א 1589/92 הנ"ל, לאחר שמונה מפרק קבוע (ראו ההחלטה שניתנה ביום 17.2.94 בתיק המר' 351/93 ע"א 400/91
בנק אוצר החייל בע"מ
נ' שלום, חברה למסחר ולהשקעות בע"מ (בפירוק), פ"מ מו'(5) 573 (1992); רע"א 2906/96
מנהל מיוחד בתשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ (בפירוק) נ' מכון התקנים הישראלי פ"ד נ(1) 298 (1996) וראו גם צ' כהן,
פירוק חברות, עמ' 236 (2000)).
נוכח מסקנתי האמורה ניתן לדחות את בקשת המבקש כבר בשלב זה, אולם ראיתי לנכון להוסיף מספר מילים בעניין טענותיו בנוגע להסכמי המכר והמחאת הזכויות ובנוגע להפקדה בבנק.
המבקש טוען כי החברה ניהלה עסק של אולם שמחות במתחם הידוע כ"חוצות המפרץ" שליד חיפה. לטענתו, הפעלת אולם השמחות החלה בחודש ינואר 2012 ופסקה בחודש מרץ 2012, ובאותה עת הועברה פעילות אולם השמחות לטרה סנטה, כשנלווה לכך הסכם המכר אשר המבקש טוען שלא עלה בידו לאתר את כל הסכומים ששולמו על פיו ואת האסמכתאות לתשלומים אלה. עוד נטען, כי במקביל להסכם המכר הומחו לטרה סנטה זכויות החברה על פי הסכם השכירות שבינה לבין המשיבה 5, ועוד נטען כי סמוך לאחר חדילת פעילותה של החברה הופקד בבנק סכום של 105,000 ש"ח ששימש, כנטען, להפטרת חבותן של שתי ערבות שהן אחיותיו של בעל השליטה בחברה ("
מדינה").
עיקר טענות המבקש כנגד הסכמי המכר והמחאת הזכויות הוא שהם חסרי היגיון כלכלי, ושלכאורה הם הסכמים למראית עין המעידים על הברחת נכסים שנעשתה על ידי בעל השליטה בחברה. אשר להפקדה בבנק, נטען כי מדובר בסכום כסף שהוא תקבול של פעילות שוטפת של החברה וכי הפקדתו בבנק היא בבחינת העדפת נושים, שכן הבנק הוא נושה רגיל של החברה ואין לו זכות עדיפה על נושים אחרים.
מתשובת הבנק עולה כי טענת המבקש שלפיה שולם לו סכום של 105,000 ש"ח איננה מבוססת די הצורך, וכי על פי המידע שבידו שולם סכום מסוים מתוך תמורת הסכם המכר לסניף אחר של בנק הפועלים לצורך הפטר חבותה של אחותו של מדינה. מתשובותיהם של המשיבים ושל חוצות המפרץ עולה כי על פי הסכם המכר נמכר הציוד של החברה לטרה סנטה תמורת 650,000 ש"ח, וכי סכום זה עולה על ערכו של הציוד על פי חוות דעת שמאי שהזמין המבקש.
חוצות המפרץ טוענת כי אין כל דופי בכך שהחברה המחתה את זכויותיה על פי הסכם השכירות לטרה סנטה, וכי טענת המבקש שהסכם המחאת הזכויות לא נרשם במרשמי רשות התאגידים או אצל רשם המשכונות היא טענה חסרת יסוד, בין השאר מפני שהמבקש לא הצביע על סיבה שבעטיה יש לרשום הסכמי המחאת זכויות במרשמים אלה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ואף זאת למעלה מן הצורך, מפני שכאמור מקובלת עלי הטענה המקדמית שלמבקש אין סמכות לבטל את הסכמי המכר והמחאת הזכויות, אני סבור שלכאורה גם לעצם העניין אין ממש בבקשת המבקש ויש לדחותה גם לגופה.
נראה לי שהטענות שמעלה המבקש כנגד הסכמי המכר והמחאת הזכות, כמו גם נגד הפקדת הסכום בבנק, מבוססות בעיקר על השערותיו יותר משהן מבוססות על תשתית עובדתית או משפטית, ולכן אין מנוס מדחיית הבקשה.
בשולי החלטה זו אוסיף שמקובלת עלי טענה נוספת שהעלו המשיבים והיא שלא היה מקום לצירופם של המשיבים 6-17 כמשיבים בבקשה. נטען שמשיבים 6 ו-7 הם בעלי מניות בטרה סנטה, שהמשיבים 8-11 הם דירקטורים אצלה, ושהמשיבים 12-16 הם דירקטורים של המשיבה 6. על רקע זה נטען - ולא באה על כך תשובה מצד המבקש - שאפילו היו הטענות נגד טרה סנטה מבוססות, אין בכך כדי להקים עילה כלפי המשיבים 6-17 ולהצדיק את צירופם כמשיבים בבקשה.
הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיבים ולחוצות המפרץ, יחד, שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ש"ח ולבנק ישלם סכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.
מאירה