המבקש, המפרק הזמני של החברה עתר למתן הוראות שלפיהן יורה בית המשפט למשיב להחזיר לידיו את הערבויות הבנקאיות שהופקדו אצלו בגדר התנאים לקבלת רישיון לפעול כקבלן למתן שירותי שמירה וניקיון ("
הרישיון"), על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (
"החוק").
המבקש טען כי לצורך קבלת הרישיון הפקידה החברה בשעתו ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 1,085,000 ש"ח וכי הערבויות הופקדו לצורך הבטחת זכויות עובדי החברה. עוד הוא טוען כי ביום 11.7.12 ניתן צו לפירוקה של החברה ובעקבות כך יכולים העובדים למצות את זכויותיהם לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 ("
חוק הביטוח הלאומי") ועל כן אין עוד הצדקה לכך שהערבויות תוחזקנה על ידי המשיב והחזרתן תאפשר להקטין את נשיית הבנקים שהנפיקו אותם.
המשיב מתנגד לבקשה ולתשובתו שני רבדים של טיעון. הרובד האחד, הדיוני, נטען כי היה על המפרק לצרף את המוסד לביטוח לאומי ("
המל"ל") כמשיב לבקשה על מנת לברר אם ועד כמה סולקו על ידי המל"ל תביעותיהם של כל העובדים הטוענים לזכויות מכוח העסקתם על ידי החברה. בדומה לכך טוען המשיב כי היה על המפרק לצרף גם את בעל התפקיד שמונה ביום 12.7.12 לבדוק את תביעות חוב של עובדי החברה.
ברובד האחר, המהותי, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה מפני שהעובדה שיש בידי עובדי החברה אפשרות לתבוע את זכויותיהם מן המל"ל אין משמעה שהם עשו כן ולכן כל עוד לא הונחה דעת המשיב שסולקו תביעותיהם של כל העובדים אין להורות על החזרת הערבויות, שתכליתן היא הבטחת זכויותיהם.
במענה לתשובת המשיב פירט המפרק הזמני את הנתונים בנוגע למצבת עובדי החברה בעת מתן צו הפירוק, למספר עובדי החברה שהגישו תביעות חוב שאושרו ולנתונים בדבר מספר עובדי החברה שהגישו תביעות למל"ל והסכומים ששולמו להם על ידי המל"ל.
שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לדחות את הבקשה במתכונת שבה היא הוגשה ובתוך כך גם לתת הוראות בקשר לערבויות הבנקאיות כמפורט להלן.
סעיף 3(א) לחוק קובע כי רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם מותנה, בין השאר, בכך שהמבקש "
המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו ...".
תקנה 6 לתקנות העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (ערובה), תשנ"ו-1996 ("
התקנות") קובעת כי "
ראה השר כי קבלן כוח אדם או קבלן שירות נמנע מלקיים חובה מהותית שלו כלפי עובדיו, כולן או חלקן, רשאי הוא, בהתייעצות עם הועדה המייעצת, לחלט את הערובה שהמציא קבלן כוח האדם או קבלן השירות, כולה או מקצתה".
תקנה 7(ב) לתקנות קובעת: "
מצאה הועדה המייעצת כי קיימת עילה לחילוט וכי חילוט עשוי להועיל בנסיבות העניין, תמליץ לשר על החילוט, על גובה הסכום שיחולט ועל אופן השימוש בסכום האמור".
על תכלית הערובה הנדרשת לפי סעיף 3(א)(2) לחוק נאמר בבג"צ 450/97
תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נב (2) 433 (27.5.98) כי:
"בחוק קבלני כוח אדם הוא (המחוקק, א"ק)
ביקש להסדיר את "שוק" קבלני כוח האדם, ולקבוע גבולות של אחריות כלפי העובדים. הוטל משטר של רישוי. נקבעו דרישות הבאות להבטיח את זכויות העובדים. בין אלה נקבעה הדרישה להמצאת ערובה להבטחת מילוי התחייבויותיו של קבלן כוח האדם לעובדיו. דרישה זו באה לאור החשש כי קבלן כוח האדם יפסיק לפתע את פעילותו וייעלם, תוך השארת העובדים - אשר מספרם מגיע לעתים לאלפים - חסרי כול".
הנה כי כן, הערבויות הבנקאיות המוחזקות על ידי המשיב נועדו להבטיח את זכויותיהם של עובדי החברה אשר לא קיבלו ממנה את שכרם ואת שאר התשלומים המגיעים להם. ייתכן, ואיני פוסק בכך, שבעת שהוגשה על ידי קבוצת עובדי החברה בקשת הפירוק ניתן היה לפתוח בהליך של חילוט הערבויות ובאמצעותו לסלק את חובות החברה כלפי העובדים, במלואם או בחלקם. על כל פנים, הדבר לא נעשה אולם גם כעת לא ברור מעמדת המפרק הזמני אם ועד כמה קיים פער בין הסכום הכולל של התשלומים המגיעים לעובדים מן החברה לבין הסכום הכולל של תשלומי הגמלה ששולמו להם על ידי המל"ל. בקשר לכך יש לזכור שהוראת סעיף 183 לחוק המל"ל מגבילה את הזכאות לגמלה הן בהיבט של גובה הסכום והן בהיבט של מועד ותקופת העבודה שבגינה משתלמת הגמלה ולכן לא ניתן לשלול על הסף אפשרות שתשלומי הגמלה לעובדי החברה נמוכים מן הסכומים המגיעים להם עקב ובקשר עם עבודתם.
בצד זאת יכולה גם להתעורר שאלת מעמד נשייתם של העובדים ביחס לנושים האחרים. לפי הוראת סעיף 354(א)(1) לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג- 1983 ("
הפקודה"), נשייה זו, בכפוף להגבלות המפורטות באותו סעיף, היא בדין קדימה אלא שייתכן לתאר מצב שבו ייחשבו העובדים כנושים מובטחים, שנשייתם מובטחת בגבולות סכומי הערבויות הבנקאיות שכמוסבר לעיל, מוחזקות בידי המשיב להבטחת זכויותיהם.
על רקע זה, עמדת המשיב שקודם להחזרת הערבויות הבנקאיות יש לברר את שאלת סילוק חבויות החברה כלפי העובדים, היא נכונה רק בחלקה שכן, כאמור, בשאלה זו כרוכה גם שאלת מעמד נשייתם של העובדים ביחס לנושים אחרים, מעבר לנשייה בדין קדימה לפי הפקודה. מכל מקום, נוכח המסקנה שהגעתי אליה, ניתן לומר כבר עתה שיש לדחות את בקשתו של המפרק הזמני ככל שתכליתה היא לקבל לידיו את הערבויות הבנקאיות על מנת להחזירן לבנקים.
בצד זאת, מצאתי לנכון להורות על הגשת טיעונים משלימים, בענין הערבויות הבנקאיות, כאמור להלן.
המפרק הזמני, כונס הנכסים הרשמי והמשיב יגישו טיעון משלים בשאלה אם לנוכח הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק ולאור הדברים שנאמרו בבג"צ 450/97 הנ"ל, ניתן לראות בעובדי החברה נושים מובטחים בגדר סכומי הערבויות הבנקאיות המופקדים בידי המשיב ובמקרה כזה, אם ניתן, לחלט את הערבויות ולהעמיד את הסכומים שחולטו לטובתם של העובדים, בכפוף להוראות שיינתנו למפרק הזמני על ידי בית המשפט.
כל אחד מן הבנקים שהוציאו את הערבויות הבנקאיות יוכל, אם ירצה בכך, להגיש טיעון משלים כאמור שכן חילוט כל אחת מן הערבויות מעמידה את הבנק שהוציא אותה במעמד נושה כדי סכום הערובות. הוראה דומה תחול גם לגבי המל"ל.
למטרת הגשת הטיעונים המשלימים יעביר המפרק הזמני לכונס הנכסים הרשמי, לכל אחד מן הבנקים הנוגעים בדבר ולמוסד לביטוח לאומי העתקים של כל כתבי הטענות ושל החלטה זו.