החלטה בתיק פר"ק 2424-09

לפני בקשת המפרק לעכב את תשלום ההוצאות בסך 100,000 ש"ח, אותם חויב לשלם בפסק הדין מיום 6.3.12 בה נדחתה שהגיש נגדם. בית המשפט אף התבקש להתיר רשות ערעור על ההחלטה שתינתן.

המפרק טוען כי אין להקל ראש בסיכויי הערעור וכי אין כל סיכוי לקבל חזרה את ההוצאות מהמשיבים, באם הערעור יתקבל. המפרק מצביע על ראיות באשר לספק בהמשך קיומה של המשיבה 1 (להלן: " המשיבה"), כעסק פעיל.

המשיבים מתנגדים לבקשה באשר לטעמם זו אינה עונה על התנאים שנקבעו בהלכה לעיכוב ביצוע פסק דין.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה כי הגשת ערעור לא מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ישקול את סיכויי הערעור כמו גם היכולת להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. אפנה לע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (2011)

" ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נושא הערעור, ובעל דין שזכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירותיה עם מתן ההחלטה המזכה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר הדין אזרחי 672 (מהדורה עשירית, 2009)). עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין הוא החריג לכלל. על בעל דין המבקש סעד מעין זה מוטל להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור ומאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין טרם הכרעה בערעור יקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה בערעור (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 11.11.2004)). באשר למשקלם היחסי של כל אחד מן השיקולים, נקבע כי קיימת ביניהם "מקבילית כוחות" במובן זה שאם סיכויי הערעור טובים או לחלופין סיכויי הערעור קלושים, אז יפחת משקלו של מאזן הנוחות, בעוד שאם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, משקלו של מאזן הנוחות גובר והוא זה שיכריע (ראו: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 306 (2003); ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ, פסקה 5 ([פורסם בנבו], 28.9.2010))."

יישום ההלכה על המקרה שלפניי מביא לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות לגבי המשיבים 2-6.

באשר למבחן סיכויי ההצלחה בערעור, אציין כי לטעמי מבחן זה מסור ככלל לערכאת הערעור, ומשום כך, אין מקום שאעריך את סיכויי ההצלחה בערעור. אם זאת אצייין כי פסק הדין מבוסס בין היתר, על התרשמות מהעדויות וקביעת ממצאים לאורן. בכגון אלה, נוטה בית המשפט של הערעור שלא להתערב, ובכך יש כדי להקשות על סיכויי ההצלחה של הערעור.

באשר לטענה בדבר העדר יכולת להשיב את ההוצאות אם הערעור יתקבל, אציין כי המפרק לא הניח כל תשתית לטענה זו, פרט באשר למשיבה. אמנם המשיבים טענו כי הטענות ביחס אליה הן מופרכות, אך לא השכילו לצרף כל אסמכתא שתאושש את איתנות המשיבה, ושיהיה בה כדי לסתור את ראיות המפרק. משום כך, שוכנעתי שבאשר אליה מבוססות די לצורך הבקשה. בהבדל, לגבי המשיבים האחרים, אין כאמור כל שמץ של ראיה לפיה מי ממשיבים אלה לא יוכל להשיב את ההוצאות שישולמו לו על ידי המפרק. משכך, שוכנעתי שיש מקום לעכב את חיוב המפרק רק בשביעית מסכום ההוצאות, קרי סך של 14,290 ש"ח המגיעים למשיבה ואלה ישולמו, כפוף להכרעה בערעור. לא ראיתי מקום לעכב את החיוב בהוצאות שנפסק לטובת יתר ששת המשיבים, בסך של 14,285 ש"ח לכל אחד מהם.

המפרק עתר כאמור במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע גם להתיר רשות ערעור עליה. לטעמי, הבקשה מקדימה את זמנה שכן בקשה כאמור יש להגיש לאחר מתן ההחלטה, ולא קודם לה, ובטרם יודע בעל הדין מהם נימוקי בית המשפט. מכל מקום, לא ראיתי מקום להתיר במסגרת ההחלטה את רשות הערעור עליה, בשים לב שאין עסקינן בהחלטה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור במסגרתה.

ניתנה היום ‏‏כ"ב חשון, תשע"ג, ‏7 נובמבר, 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותסגור את הבקשה.