בתיק זה מונו על ידי כונסי נכסים זמנים (להלן: " כונסי הנכסים"), על זכויות המשיבה 1 (להלן: " החברה"), במקבץ דיור באשקלון, המושכר לכ-170 דיירים, רובם עולים חדשים באמצעות עמידר (להלן: " הנכס"). כונסי הנכסים הוסמכו בין היתר לגבות את דמי השכירות המגיעים לחברה מהדיירים.
בין המבקשים, בעלי השעבוד לבין החברה שמצויה בשליטה של מר עודד דסאו (להלן: " דסאו"), קיימות מחלוקות שונות לרבות כפירת החברה בחוב המגיע לבעלי השיעבוד, בזכות בעלי השעבוד לממש את השעבוד ועוד. אציין שהתיק העיקרי של מימוש השעבוד קבוע לשמיעת הוכחות בשבועות הקרובים.
אחד מכונסי הנכסים, עו"ד בן צור, הגיש בקשה דחופה למתן הוראות ובה הוא מבקש לאשר לכונסי הנכסים לגבות את דמי השכירות במישרין ושלא באמצעות החברה, בין היתר באמצעות הוראות קבע של השוכרים להפקדת דמי השכירות לחשבון הכינוס. עוד התבקש בית המשפט לאסור על החברה ודסאו לגבות בעצמם או באמצעות מי מטעמם את דמי השכירות כמו גם להורות על הרחקתו של דסאו וכל מי מטעמו ממתחם הנכס וממגע עם הדיירים. בית המשפט אף התבקש לאשרר את החלטתו לפיה כונסי הנכסים מוסמכים לחתום על הארכת חוזה השכירות עם עמידר וכמות שנקבע בהחלטה מיום 11.3.14.
נטען שדסאו הפר את צו בית המשפט שעה שגבה בעצמו את דמי השכירות, תוך שאיים על הדיירים שיבולע להם אם לא ישלמו לו את דמי השכירות, כמו גם שהתריע לפניהם שעליהם להמיר את שטרי הביטחון שהפקידו בכסף מוזמן. לעניין זה מופנה בית המשפט, בין היתר, לדברים שנאמרו על ידי נציגי עמידר בפגישה שבין הצדדים במסגרת המו"מ להארכת תקופת השכירות, כמו גם לכך שנאמר לנציגי עמידר על ידי דסאו שאין כונסי הנכסים מוסמכים לפעול להארכת השכירות. עוד טוען עו"ד בן צור, שדסאו או מי מטעמו גבו את דמי השכירות לחודשים מרץ 2014 ואפריל2014 אך לא הפקידו את מלוא דמי השכירות הנאמדים בסך של כ-220,000 ש"ח לחודש לחשבון הכינוס, וכמות שהיה עליהם לעשות.
עו"ד דיאמנט כונס הנכסים הזמני השני, הגיש עמדה מטעמו לבקשה. לדידו של עו"ד דיאמנט, אין מניעה שדמי השכירות יגבו באמצעות הוראת קבע, אך ככל שהדבר אינו אפשרי בידי מי מהדיירים אזי גבייה באמצעות כונסי הנכסים או מטעמם כרוכה בעלויות ניכרות שאין להעמיסן על קופת כינוס הנכסים. עו"ד דיאמנט טוען שאין בידי כונסי הנכסים בדל ראיה לכך שדסאו או גב' שינדלר גבו את מלוא דמי השכירות לחודש מרץ ולא הפקידו אותם בקופת הכינוס. עו"ד דיאמנט אף מסתייג מתיאור המפגש אצל עמידר כמות שצויין בבקשה והוא אף סבור שאין כונסי הנכסים נדרשים למו"מ עם עמידר להארכת השכירות.
החברה הגישה תגובה מפורטת המכחישה את המיוחס לה ולדסאו על ידי הכונס, ובמסגרתה היא מתנגדת בתוקף לבקשה. נטען שדסאו והחברה לא גבו את דמי השכירות וכי דמי השכירות שנגבו על ידי הגב' שינלדר כימים ימימה, הופקדו בקופת הכינוס. עם זאת, נוכח רצון של חלק הדיירים לשלם את דמי השכירות רק בסוף החודש ולא קודם לכן כמות שהיה נהוג, אזי יש עיכוב בתשלום חלקי של דמי השכירות. דסאו אף מכחיש שהוא איים על הדיירים וכן שמסר מידע שגוי לעמידר. נטען על ידי החברה שהרחקתו של דסאו מהמו"מ עם עמידר עלולה להסב נזקים כבדים הן לדיירים והן לחברה, שכן הדיירים ברובם הם אנשים קשישים המכירים רק את דסאו ואת הגב' שינלדר מזה זמן ניכר וסומכים רק עליהם.
לבקשה הוגשה גם התייחסותה של עו"ד פוזנר המייצגת את ה"ה בן יצחק ויוסף שתבעו את החברה בגין הפרת התחייבות שלפי הסכם בנוגע לנכס, ואשר נכחה בפגישה עם עמידר. עו"ד פוזנר צירפה את פרוטוקול הישיבה עם עמידר כמות שנרשם על ידה, ומהווה לטענתה תעתיק מהימן של הדברים שנאמרו בפגישה.
עו"ד בן צור הגיש תשובה לתגובות ואיפשרתי גם לחברה להגיב.
בין לבין הוגשה על החברה בקשה 73 ובה היא עותרת לחייב את קופת הכינוס בתשלומי הוצאות הנכס, ובין אלה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, מעמ, קופ"ג לעובדים, משכורות , שכ"ט רו"ח להכנת מאזני החברה ותשלום עבור מים לעיריית אשקלון ובסך הכל 171,318 ש"ח.
עיינתי בבקשה ובתגובות כמו גם בפרוטוקול הישיבה עם נציגי עמידר.
זכויות החברה בנכס ולרבות דמי השכירות הימנו משועבדים למבקשים במסגרת אגרת החוב להבטחת החזר חובם. משכך, מוקנית למבקשים זכות להבטיח ששווי הנכסים המשועבדים להם לא ייפגע. זאת מבלי שיהיה בדברי אלה כדי לקבוע ממצאים לגופן של טענות ובהינתן שהחברה חולקת כאמור על זכות בעלי השיעבוד. משכך, וכל עוד לא תוכרענה הטענות בדבר תוקף וחלות השיעבוד, על בית המשפט לאפשר לכונסי הנכסים למלא את תפקידם כיאות וללא התערבות והפרעה של כל מי אחר, לרבות מטעם החברה, קרי, גביית מלוא דמי השכירות, הארכת תקופת השכירות עם עמידר, וביצוע התשלומים המתחייבים בגין האמור.
אין מקום, ולמצער שלב זה וככל שלא ייקבע אחרת, להשעות את סמכויות כונסי הנכסים, או לצמצמן או לאפשר לאחרים לעשות את מלאכתם.
מבקשה זו, כמו גם בקשות קודמות להן נדרשתי, דומה שמעורבות החברה ודאסו לא זו בלבד שאינן תורמות לשמירה על הנכס, אלא אף פוגעות בזכויות בעלי השיעבוד בנכס. לא למותר לציין שמפרוטוקול הישיבה עם עמידר עולה שהתנהלותו של דסאו כלפי הדיירים אף עלולה לסכל את גביית דמי השכירות כמו גם את הכשלת המשך השכירות. בכל אלה, יש כדי לפגוע משמעותית בשווי הנכסים המשועבדים וכזאת יש למנוע. לא זו אף זאת, דסאו או מי מטעמו גבו את דמי השכירות לחודשים שעד אפריל 2014, אך אלה לא הופקדו במלואם בקופת הכינוס, שכן קיים חוסר של כ-160,000 ש"ח בין דמי השכירות ששולמו לבין אלה שהופקדו בקופת הכינוס. אף בכך יש טעם להיעתר לבקשה.
גם לא ראיתי כל פגיעה, ומכל מקום ניכרת ובלתי מידתית שעלולה להיגרם לחברה אם הבקשה תתקבל שכן שומה על כונסי הנכסים לפעול לגביית מלוא דמי השכירות ולהאריך את תקופת השכירות במידת האפשר, ואלה הן פעולות שאמורות להיות לטובת החברה. כך שאם בסופו של דבר תידחה התביעה למימוש אגרת החוב, לא יגרם נזק לחברה ולמצער נזק ניכר ובהינתן גם שהופקדו בטוחות למקרה שיגרם נזק כתוצאה מפעולות בעלי התפקיד, ומבלי שיהיה בדברי אלה כדי לקבוע ממצא לגופם של דברים.
משכך נראה בעיני שנכון יהיה לאמץ את שיטת גביית דמי השכירות באמצעות הוראת קבע וזאת ככל שהדבר אפשרי מבחינת הדיירים, שזו גם שיטת הגבייה המקובלת על כל הצדדים, ובכך גם תמנע מחלוקות ויחסכו עלויות גבייה שלא לצורך.
לכן, דין הבקשה להתקבל, ואני מורה כדלקמן:
דמי השכירות יגבו אך ורק באמצעות כונסי הנכסים ומי מטעמם, ובמידת האפשר באמצעות הוראת קבע של הדיירים לחשבון כינוס הנכסים.
נאסר על החברה, דסאו וכל מי מטעמה להיכנס לנכס ו/או לבוא במגע עם מי מהדיירים.
את המו"מ עם עמידר לרבות הגעה להסדר, ינהלו אך ורק כונסי הנכסים ומי מטעמם, וזה יובא לאישור בית המשפט. לחברה תהייה זכות להתנגד לבקשה לכתוגש. רשמתי לפניי שמעמדת החברה האחרונה שהוגשה בבקשה, עולה שעמידר נכונה להאריך בשלב זה את השכירות רק למשך ששה חודשים. מוצע לכונסי הנכסים לבוא בדברים ובדחיפות עם עמידר על מנת לנסות לשכנעה להאריך את התקופה.