1. מונחת בפני מחלוקת, אשר עניינה היכולת לאשר את הצלתה והחזרתה לפעילות של חברה ציבורית, ובדרך זו להביא מזור (ולו חלקי) לנושיה ולגורמים נוספים הקשורים בה. זאת, כאשר מן הצד השני עומדת התנגדות נחרצת של הבורסה לניירות ערך,
2. הבורסה טוענת כי מאחר וחלפו שנתיים מיום השעיית המסחר במניות החברה, הרי אין מנוס ממחיקתה הסופית והמסחר, ולמעשה מהוצאת "גזר דין מוות" על החברה, וזאת חרף העובדה כי ביני לביני אושר לה הסדר נושים.
עד כדי כך הגיעו דברים, כי באחד מכתבי טענותיה, עתרה המשיבה לזירוז ההחלטה בטרם יעלה בידי בעל התפקיד לאשר באורח סופי את הסדר הנושים, וזאת מאחר ועצם אישורו, במצב כזה, הינו בבחינת "נזק כבד" עבור הבורסה.
3. המפרק קובל, במסגרת כתבי הטענות, על התנהלות הבורסה ומפרט השתלשלות מאורעות, אשר חלקה אינה שנויה במחלוקת אמיתית בין הצדדים; זאת כאשר - בלא צורך לקבוע ממצאים חלוטים בשלב זה - מחלק מאותה השתלשלות מאורעות עולה
תמיהה מהותית לגבי התנהלות הבורסה
, בעיקר - תרומתה, או תרומת אי-אלו מפקידיה ומנגנוניה, לחלוף הזמן באורח אשר הקשה מאד על בעל התפקיד לעמוד בכל ההליכים הדרושים לגיבוש חלקים מן ההסדר טרם מועד מחיקת המניות.
4. המשיבה, לעומת זאת, מתבססת המשיבה בעיקר על סעיפים מתקנונה, אשר לכאורה מחייבים אותה למחוק מן המסחר מניות של חברה בחלוף תקופה בת 24 חודשים. כך, בלא כל שיקול דעת או יכולת למצוא פתרון למקרים חריגים, כגון מצב של חברה המצויה בהקפאת הליכים. המשיבה מצביעה על כוחו הרב של התקנון ועל הקושי להתערב בו - הן מבחינת סמכות, והן מהותית.
5. הונחה הבקשה בפני, ולאחר שעיינתי היטב בעמדות הצדדים ונסיבות המקרה, ניתן על-ידי צו מניעה אשר מהותו המרכזית היה
הקפאה זמנית של המצב, על כל המשתמע מכך, וזאת במטרה לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן; תוך הבהרה כי על המשא ומתן להתנהל בתום לב "ובנפש חפצה", במטרה לשקול פתרונות אפשריים אשר פגיעתם בשני הצדדים תהיה מזערית.
אלא, שבסופו של יום עלה המשא ומתן בתוהו, או שמא - כפי שמשתמע מהודעת הבורסה מיום 27.6.11, ספק אם נוהלה התדיינות ממשית בין הצדדים, להבדיל ממצג של התדיינות מן השפה ולחוץ. תוך שהבורסה מודה - אף אם בלשון רפה - כי מעולם לא שקלה בדעתה כל פתרון מלבד חיסול החברה והסדר הנושים (סעיף 11 לתגובתה מיום 27.6.11). ביני לביני, אישרו אספות הנושים את הסדר הנושים המוצע, והגיעה העת ליתן הכרעתי.
6. המשיבה, בתגובותיה הארוכות והנספחים עבי-הכרס שצורפו להן, מאריכה עד מאד בדברים בדבר כוחו הרב של תקנונה, העדר היכולת להתערב בו או לשנותו, ותרומתו המכרעת ליציבות ולשיווין (זאת, עד כי כך כי לשיטתה, עצם הצלת החברה המבקשת עולה לכדי "נזק" עבור הבורסה).
אכן, הצדק עם המשיבה בכל הנוגע לכוחו של התקנון ולעובדה כי התערבות במצוותו אינה עניין קל ערך, ואף אם קיימת סמכות לעשות כן, וודאי שאל לבית משפט - כל בית משפט שהוא - לעשות זאת בקלות ראש.
זאת ועוד; אין ספק, כי שתיקת המחוקק בבחינת היחס שבין תקנון הבורסה לבין דיני הקפאת הליכים, הינה בעייתית וראוי היה כי הדין יתן דעתו - לכאן או לכאן, על מצב בו קיימת התנגשות לכאורה בין דיני ההקפאה והשאיפה לאפשר הבראה, לבין סעיפים בתקנון הבורסה, אשר חלים לכאורה באותה המידה על חברה סולבנטית ועל חברה בהקפאת הליכים. צורך זה בהתערבות המחוקק ובהסדרה - לכאן או לכאן - של שאלה נכבדה זו, גובר שבעת מונים נוכח מאורעות השנים האחרונות, בהן חברות ציבוריות רבות, מהן גדולות ובעלות מערך עסקים מורכב (שלא לדבר על אגרות חוב וצורות אחרות של פעילות בשוק ההון, אשר עשויות להשפיע על ציבור רחב) הגיעו לכדי חדלות פרעון או למצער עמדו על סיפה.
אין ספק, כי שאלה זו - של היחס הראוי בין הקפאת הליכים לבין תקנון הבורסה, הינה שאלה נכבדה ביותר, ויש לה פנים ושיקולים לכאן ולכאן; שיקולים, שלו עמדו במישרין להכרעה משפטית, היו דורשים בלא ספק דיון ארוך ומפורט בכל אחד ואחד מהם, שלא לדבר על האיזון הראוי בין כולם.
7. אלא, שלצד הספקות המהותיים בעניין הסמכות, הרי שהתקפה ישירה כזו על תקנון הבורסה או הכפפתה בדרך כזו או אחרת לדיני חדלות הפרעון אינה נדרשת
ואינה עומדת כלל ועיקר לדיון והכרעה בנסיבות המקרה. זאת באשר, ההכרעה הנדרשת בנסיבות שבפני הינה פשוטה בהרבה, ולמעשה כמעט "טכנית", ונוגעת אך ורק לשאלה ספציפית אחת - מהותו ותוקפו של צו מניעה והחלטת הביניים אשר 'ייצרה' אותו, אשר - זאת להדגיש -
איש מהצדדים לא ערער עליה
במועד.
יוצא, כי עסקינן בהכרעה פשוטה וקצרה, אשר כלל אינה כוללת התדיינות או שינוי של תקנון הבורסה, בעניין הקפאות הליכים או בכלל.
8. מהותו של צו מניעה אשר נועד למנוע מהלך מסויים במועד מסוים, הינה פשוטה וברורה:
הקפאה של המצב
, באורח אשר ימנע יצירת מצב דברים בלתי הפיך אשר ייתר מראש את ההתדיינות השיפוטית. במסגרת זו, שוקל בית המשפט את עמדות שני הצדדים על רקע מאזן הנוחות. כך, כאשר צד אשר אינו מרוצה מן ההכרעה או סבור כי בית המשפט שגה שגיאה מהותית, פתוחה בפני הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, וזאת לפי סדרי הדין הרגילים בעניין זה.
9. בנסיבות המקרה, עניין לנו בצו שניתן זמן קצר לפני המועד הקובע של מחיקת המניות, ואשר מטרתו היתה לאפשר לשני הצדדים לשאת ולתת
בתום-לב
,
בנפש חפצה
, ולא "כמצוות אנשים מלומדה" שאין מאחוריה כל כוונה להגיע לפשרה או לפתרון מוסכם. אלא מאי? טענתה של הבורסה, כי הצו לא הקפיא את "מרוץ הימים" לקראת המחיקה, אלא אך מנע ממנה את הפעולה הטכנית של המחיקה עצמה, אינה אלא הפיכת הצו כולו לפלסתר; קרי - להחלטה שיפוטית שאין בה מאומה, וספק אם היא מצדיקה את הנייר עליה נכתבה. מה תועלת ומה משמעות יש לצו המקפיא מצב ומורה לצדדים לשאת ולתת (וזאת דווקא בכדי להמנע מתקיפה חזיתית של התקנון, נוכח חשיבותו הרבה), אם ממילא נחרץ גורלה של החברה עוד בטרם יבשה הדיו על הצו, ואין הוא מעכב אלא את הפעולה הטכנית של "סגירת המכסה על הארון" של הליך ההבראה?
אין כל צורך להכביר מילים על העובדה, כי לפעולה טכנית שכזו, אשר יתכן כי אינה שונה בהרבה מהזנת פקודה כזו או אחרת במחשבי הבורסה,
אין כל משמעות עצמאית
, ואין היא אלא ביצוע בעין של
החלטתה המהותית של הבורסה למחוק את מניות החברה. אי לכך, פרשנות של הצו כאילו אין הוא חל אלא על אותה פעולה טכנית (משל היה מקש ה"Enter" במחשב מתדיין עצמאי בבית המשפט), הינה פרשנות מלאכותית ולא נכונה של צו המניעה, אשר דבק בה אבק ריחה של חוכמה בדיעבד.
10. לא זאת, אלא אף זאת; מן הראוי ליתן את הדעת כי מועדים הנוגעים למהלכים משפטיים, שכל-כולם יצירי חוק, אינן "תופעות טבע" אובייקטיביות שאין אחריהן דבר, כאילו היו חילופי עונות בטבע; המדובר בקונסטרוקציות משפטיות שיצר הדין, ואשר קיומן, מנייתן וההכרזה על פקיעתם אינה אלא חלק מאותה "אמת משפטית", על כל המשתמע מכך. אי לכך, כשם שקבע הדין את אותו מועד משפטי של 24 חודשים, כך יכול הליך אחר של הדין - במקרה דנן, צו מניעה אשר מיועד להקפיא את חלוף הזמן
המשפטי
- להתערב, להאט או להאיץ את חלוף אותה תקופה. זאת, ממש כשם שמאורעות מסויימים נשוא הדין (למשל: תקופה בה עמדה מניעה משפטית מהגשת תביעה) יכולה לעקב את המועדים המשפטיים של חלוף הזמן לצרכי התיישנות.
11. עיינתי בטענות הבורסה בעניין זה, ולא מצאתי בהם מאומה כדי לסתור מושכלות יסוד אלו; כל טענתה של הבורסה בעניין זה, הינה כי פרשנות שכזו של צו המניעה תסב לה נזק, באשר תיווצר לכאורה פרצה המאפשרת להושיע את הסדר הנושים של החברה ולהבריאה, חרף חלוף המועד למחיקת מניותיה.
טענה זו, במלוא הכבוד הראוי, לאו טענה היא - וזאת באשר, בניגוד לעמדת הבורסה,
אין אני פוסקת דבר בעניין סעיפי התקנון, ובוודאי שאיני קובעת להם חריג באמצעות "חקיקה שיפוטית"
. נהפוך הוא; דווקא הכרעה זו שומרת על תוקף התקנון ומונעת הרהור אחריו או את פריצתו. כך או אחרת, לא הועלתה כל טענה אשר תסתור לגופה את המושכלה כי "זמן שיפוטי" יכול ויעצר באמצעות צו מניעה; וכי פרשנות אחרת היתה מרוקנת את החלטת בית המשפט מכל תוכן, ואף מעודדת בנסיבות המקרה משא ומתן בחוסר תום-לב.