החלטה בתיק פר"ק 1707-04

זוהי בקשתו של מפרק חברת צמנטכל בע"מ, העותר לכך כי רשויות המס יתנו בידו אישורי מיסים בגין מאה אחוז מן הזכויות בפרוייקט "כיכר האודיטוריום". זאת, חרף העובדה כי בעבר סווגה העסקה לצרכי מס , כעסקת מקרקעין. את בקשתו מבסס המפרק על הדין, המכיר בהבדל האפשרי בין סיווגה של עסקה ברמה הקניינית, לבין סיווגה ברמת דיני המס, העשויה להיות רחבה בהרבה, וזאת משיקולים השייכים לדיני המס.

רשויות המס, בתגובה קצרה שהגישו, אינן מתנגדות לעסקה , וזאת נוכח העובדה כי המפרק מצהיר במפורש, שאינו מערער על השומות שהוצאו (שהפכו ממילא חלוטות לכל דבר ועניין). היה אם וככל שיסכים בית המשפט להצהיר על נכונות טענתו של המפרק ברמה המשפטית. לעומת זאת, שותפתו לשעבר של המפרק בפרוייקט, חברת רומטק, מתנגדת בנחרצות לבקשה, חרף העובדה כי ההסכם בין הצדדים, על-פניו, הינו הסכם מימון שאינו מעביר זכויות קנייניות. רומנטק, בהתנגדותה, מעלה שלל טענות סף, לרבות טענה בדבר העדר סמכות עניינית; לגופו של עניין, מנסה רומטק להאחז בסיווגה של העסקה בתחום דיני המס, בכדי לטעון כי מוקנות לה 30% מזכויות הקניין, או למצער "לא עלה בידי המפרק להוכיח אחרת".

עיינתי בעובדות המקרה, ולאחר שהצדדים הסכימו להכרעה בהתאם לכתבי הטענות, ניתנת החלטתי זו.

הבקשה המונחת בפני, הולדתה כבקשה שהגיש מפרק "כנגד" רשויות המס; עם זאת, ובמלוא הכבוד הראוי, הרי שהמחלוקת נשוא הבקשה אינה מחלוקת בתחום דיני המיסים, ואף העימות המשפטי העומד בבסיסה אינו נטוש הלכה למעשה בין המפרק לרשויות המס, אלא בין המפרק לשותפתה לשעבר של החברה בפירוק בפרוייקט נשוא המחלוקת - חברת רומטק בע"מ. ראוי לציין, כי לא רק שהמפרק אינו תוקף במסגרת הבקשה את השומות שהוצאו בגין סיווג העסקה כ"עסקת מקרקעין" (ואשר הפכו חלוטות), אלא שרשות המיסים אינה מתנגדת למעשה לבקשה הנוכחית; מבחינה אחרונה זו, די לה כי בית המשפט יאמר דברו בכל הנוגע לזכויות הקנייניות במקרקעין נשוא העסקה, בכדי שתיתן אישורים כמבוקש, בהתאם להחלטת בית המשפט.

דומה, כי די היה בכך כדי להכריע בבקשה, וזאת על בסיס העובדה כי אין ולא יכול להיות חולק כי המושג "עסקה במקרקעין" בתחום דיני המס, רחב יותר מן המושג בתחום דיני הקניין. כך, בשל שיקול המחוקק והאינטרס שלו להרחיב את רשת הגביה ולגבות מס השקול למס על העברת מקרקעין גם מעסקאות אשר אינן כוללות העברה קניינית במובנה ה"קלאסי" בדין.

נקודת המוצא בענייננו, כפי שטוען המפרק ובצדק, הינה כי טרם ההסכם עם רומטק, היתה החברה בפירוק בעלת מלוא זכויות הקניין; ואם לא יוכח אימתי "הופקע" קניין זה ממנה, במלואו או בחלקו, הרי חזקה היא כי זהו המצב אף כיום. זאת, כאשר רשויות המס קיבלו, בסופו של יום, את טענתו העקרונית של המפרק כי חיוב בשומה כזו או אחרת, אין בו בשום פנים ואופן כדי להפקיע את בעלות החברה, ככל שישנה, על המקרקעין . קרי; שאלת כימות המס המגיע לחוד, והשאלה הקניינית לחוד.

בשולי נקודה זו ראוי להעיר; אמנם יתכנו מצבים, בהם עשוי אורח החיוב במס להוות ראיה במחלוקת אודות הבעלות במקרקעין; אולם וודאי שאין בו בכדי לייצר, יש מעין "הפקעה" של קניין לטובת צד ג', שאינו רשות המיסים.

אלא, שחברת רומטק מתנגדת לבקשה בכל תוקף, ובמסגרת זו העלתה שלל טענות, רוב-רובן טענות סף וטענות דיוניות אשר אקדים ואומר, כי ספק אם היה ראוי להעלותן כלל ועיקר; קל וחומר, שחזקה על בא-כוחה המלומד,  כי הוא יודע היטב שאין בהן מאומה, והן נוגדות את ההלכה הפסוקה ואף את שורת ההגיון.

ראשית : בכל הנוגע לטענת העדר הסמכויות העניינית נוכח קיומה של "מחלוקת שומתית":

אין צורך להכביר מילים, כי לאף צד מעוניין אין זכות קנויה לטעון בשם רשויות המס, היודעות אף יודעות לייצג היטב את עניינן, כולל העלאת טענות סף במקרה הצורך. זכותן הדיונית של רשויות המס כי עניינים מסויימים , בעיקר אלו הנוגעים לשאלת חבות במס וחישובה, ידונו בדרכים של השגה, וודאי שאינה "מטבע עובר לסוחר", אשר יכול לשמש לכל צד מעוניין להעלות חסמים דיוניים אגב אורחא.

אלא, שבנסיבות המקרה, אף לגופם של דברים אין בטענה ממש: זאת, מאחר והמפרק אינו טוען כנגד השומה (שהפכה חלוטה), אלא מעלה טענה משפטית עקרונית מתחום דיני הקניין ודיני חדלות הפרעון , וזאת בדבר עצם הבעלות במקרקעין; ולא בכדי, בחרה רשות המיסים שלא להתערב בכך, ולהודיע כי העניין מצוי מחוץ לתחום עיסוקה ועניינה, והיא תכבד ותוציא אישורים מתאימים בהתאם להכרעת בית המשפט.
יוצא, כי נסיון  בא-כוחה של רומטק "להלביש" את המחלוקת באורח מלאכותי ב"מחלצות של דיני מס", בכדי שיוכל להבנות מטענת סף השמורה - ולא בכדי - לרשות המיסים, דינו להדחות, הן על הסף והן לגופו של עניין. בעניין זה, אין רומטק יכולה להסתייע אף בטענתה בדבר אפשרות ליצירת מחלוקת עתידית בתחום דיני המס; אם וכאשר תיווצר מחלוקת כזו, אז יהא המקום לדון האם היא נופלת לגדר העניינים אשר נקבעו בדין כנופלים לסמכות היחודית של הליכי השגה או ערר. אלא, שאין צורך להכביר מילים כי כמעט ואין לך מהלך מתחום המשפט המסחרי שלא עשויות להיוודע לו תוצאות כאלו ואחרות בתחום דיני המס; לו הלכנו לשיטת בא-כוחה המלומד של רומטק, הרי שהיינו עשויים להגיע למסקנה כי לועדות הערר המיוחדות של דיני המס 'סמכות יחודית' על רוב-רובן של המחלוקות האזרחיות-מסחריות, וזאת באשר לכל מהלך אפשרי שמבוצע בתחום זה יכול ויוודעו תוצאות בתחום דיני המס... אין צורך להכביר מילים, אודות המצב האבסורדי שהיה נוצר; וודאי שלא לכך כיוון הדין.

שנית; יגעתי ולא מצאתי, מהיכן שואבת רומטק את טענתה הנחרצת, כי בית המשפט של חדלות פרעון "נעדר סמכות" בכל הנוגע לבקשות העוסקות במחלוקת בדבר מצבת זכויותיה ונכסיה של החברה בפירוק (!); אכן, לעיתים קרובות בוחר בית המשפט של פירוק שלא לדון בשאלות הנוגעות בבעלות במקרקעין, וזאת נוכח ההלכה הפסוקה אשר אינה מעודדת שימוש במוסד "בקשה למתן הוראות" מקום בו קיימות מחלוקות עובדתיות נרחבות.
אלא שלא כזה הוא המקרה הנוכחי. במלוא הכבוד הראוי, הרי שבנסיבות המקרה לא רק שלא קיימת כל מחלוקת עובדתית סבוכה, אלא שרומטק לא צלחה ולו את המשוכה הראשונית-מקדמית של הצבת תשתית לכאורית או טענה של ממש שיכולות לבסס - ולו לכאורה - את טענתה לזכויות קניין במקרקעין .
אין ולא יכול להיות ספק, כי טרם לחתימת הסכם המימון עם רומטק, היו זכויות הקניין בקרקע שייכות לחברה בפירוק - ועל כך מתבססות במידה רבה גם הטענות שטענה רומטק בהליכים שונים, כגון במסגרת תחרות הזכויות לכאורה בינה לבין הבנק, טענתה למעמד של שסל"ן וכיוצא באלו.

מכאן, שהיה על רומטק להוכיח, או למצער להציב טענות התומכות לכאורה בטענה, כי הסכם המימון העניק לה זכויות קניין במקרקעין. זאת, שהרי זכויות במקרקעין אינן "באות וחולפות עם הרוח", וודאי וודאי שאינן צצות סתם-כך. אלא, שלא זאת בלבד כי לשונו המפורשת של ההסכם עוסקת במפורש במימון ולכאורה כלל אינה תומכת בטענה כי היא מעבירה קניין , הרי שבעניינה של רומטק, קמות ועומדות לחובתה אף הנקודות הבאות:

1.                  טענותיה השונות למעמד מועדף בחלוקת כספי קופת הפירוק - בין מכח המשכון שנרשם לטובתה ובין אם מכוח מעמד של שסל"ן, הינן בבחינת תרתי דסתרי לטענה כי היא בעלת קניין במקרקעין. זאת, באשר מי שרכש קרקע אינו זקוק לאמצעים כאלו בכדי להיות זכאי לפירותיה של העסקה באותה קרקע. נהפוך הוא; דווקא הנסיון לרשום משכון מעיד על כך כי נוכח העובדה כי זכות הקניין נותרה של הבעלים המקורי, ביקשה רומטק להגן על עניינה ועל זכאותה לכספים באמצעים אחרים, המסורים כל-כולם לנושה , להבדיל מרוכש שקנה בעלות.

2.                  פסק-הדין המפורט בעניינה של רומטק בבש"א 7073/06, אשר קבע באורח מפורש כי רומטק היא נושה רגיל (ומכאן אף הפנייתה לניהול חלק מההליכים בערכאות אחרות, אשר דומה כי בא-כוחה המלומד מסיק ממנה את המסקנה ההפוכה בדיוק נמרץ לזו שהובעה בפסק-הדין).