מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין מפרקי חברת אגרקסקו לבין ביק מק אחזקות בע"מ, שעניינה גורלה של ערבות שהפקידה ביק מק במסגרת הצטרפותה להליך התמחרות על נכס של החברה בפירוק. זאת, לאחר שבין הצדדים נחתמה פשרה במסגרת דיון שנערך בפני כב' השופט אורנשטיין, אולם עתה חלוקים הם אף על אודות טיב הפשרה, ואף על האמור בפרוטוקול הדיון (אשר מהווה, בחלקו הרלוונטי, הכתבת הפשרה שהוסכמה בין הצדדים, להבדיל מקביעה שיפוטית "קלאסית").
1. עניין לנו בכתב-ערבות, שנועד מראשיתו לשמש כמעין בטוחה ל"רצינות" הצעתו של מציע המבקש להתמודד על רכישת נכס של חברה חדלת פרעון. אכן, יתכן עד מאד, כי הערבות שבפנינו "שאלה" מספר אלמנטים ממוסד הערבות האוטונומית (והיא אכן קרויה לכאורה בשם זה). עם זאת, הרי שאין להתעלם מהוראה חד-משמעית בהצעת הרכישה, המתייחסת במישרין לחילוט הערבות:
בסעיף 4 דלעיל, לא מופיע הניסוח המאפשר חילוט "בלא לבסס או לנמק את הדרישה", שהוא סימן ההיכר המרכזי והמובהק של ערבות בנקאית אוטונומית. תחת זאת, נקבע במפורש תנאי ברור שהוא - ורק הוא - מאפשר את חילוט הערבות:
"
אתה תהיה רשאי לשחלט את הערבות אם וככל שנחזור בנו מהצעתנו באופן חד צדדי, או לא נקיים התחייבות כלשהי החלה עלינו על-פי ההצעה"
אלא מאי? בנסיבות המקרה, אין ספק כי הרישא, למצער, אינה מתקיימת. זאת, באשר המציעה הגישה בקשה לבית המשפט לשחררה מן ההצעה, בטענה להפרה מהצד שכנגד, ובסופו של דבר קבע בית המשפט - בהתאם לפשרה אליה הגיעו הצדדים עצמם (לאחר שמיעת עמדתו של כב' השופט אורנשטין), כי
ההצעה בטלה ומבוטלת
. זאת, כאשר כל אחד מהצדדים שומר לעצמו את טענותיו בעניין הערבות.
2. מכאן, הלכה למעשה, ראשיתה של התסבוכת שבפני. זאת, כאשר אי הבהירות מתעצמת נוכח מחלוקת לקיומה של טעות סופר לכאורה בפרוטוקול, אשר הלכה למעשה יש לה השלכה מהותית ביותר. זאת, בכל הנוגע לאורח בו התחייבו המפרקים לנהוג בערבות, כאשר לפי הפרוטוקול נקבע:
"
בגדר המוסכם, יפעלו המפרקים תוך 14 יום, אם לממש את הערבות או להשאיר אותה"
לשיטת המפרקים, הפרוטוקול הינו מדוייק, והם אכן החליטו להותיר את הערבות בידם לתקופה נוספת, כדי לבחון את הנזקים שגרמה להם המציעה המצדיקים את חילוטה.
לשיטת המבקשת, לעומת זאת, נפלה טעות קריטית באמור לעיל, כאשר בפועל דובר כי בתוך 14 יום, יפעלו המפרקים:
"
אם לממש את הערבות או להשיב אותה"
מכאן, המחלוקת שבפני; כאשר אין חולק כי אותם שבועיים חלפו זמן רב טרם הגשת הבקשה שבפני, קל וחומר מאז ועד היום, ובקשה מנומקת לחילוט הערבות (אשר, בהתאם להנחיית כב' השופט אורנשטיין, נטל ההוכחה בה יהיה מוטל על המפרקים), עדיין איין.
3. בנסיבות המקרה, עניין לנו בסוגיה בעייתית, כאשר אמנם אני מוכנה לקבל, באורח עקרוני, את טענת המבקשת כי "להשיב" נראה כניסוח ההגיוני והמסתבר יותר בנסיבות המקרה. זאת, הן נוכח ניסוח ההצעה והערבות עצמן, אשר נראה כי התכוונו להפקיד ערבות לתקופה קצובה להבטחת אי-חזרה מההצעה. כמו גם נוכח העובדה כי ברירה טבעית יותר הינה אכן הברירה האם לפעול לחילוט הערבות או להשיבה, להבדיל מהביטוי הבעייתי והעמום יותר "להשאירה" (עד מתי? האם אכן הגיוני כי הסכמה כזו, הפועלת לכיוון ניתוק היחסים בין הצדדים, תשאר כה עמומה ופתוחה בסוגיה כה קריטית?).
מאידך גיסא, לחובת המבקשת עומדת העובדה הפשוטה, כי לא עשתה את מה שנראה כמובן מאליו בנסיבות כאלו, אם עמדתה היא העמדה הנכונה - והוא פניה אל כב' השופט אורנשטיין בבקשה לתיקון פרוטוקול. לו עשתה כן, במועד הקצוב לכך בדין, היה השופט שישב באולם, ושמע את הצדדים ואת ההסכמה ביניהם, נותן דעתו וקובע קביעה שהיתה מכריעה את המחלוקת באורח הפשוט והראוי ביותר - מה אכן נאמר על-ידי הצדדים "בזמן אמת", בעת שהעלו את ההצעה ביניהם על הכתב.
אפשרות זו, חרף כל הרצון הטוב לסייע לצדדים, אינה נתונה לי, באשר לא אני שמעתי את אותו דיון, ואין לי אלא הכתוב, אשר הצדדים כאמור חלוקים בפרשנותו.
4. יוצא, כי עיון בפרוטוקול על רקע תכליתו המשוערת אינו פותר את הבעיה שבפני.
זאת, באשר מחד-גיסא, פרשנותה של המבקשת נראית אכן עדיפה מן הבחינה מהותית, ומשתלבת טוב יותר במארג הכתבים המשפטיים; ומאידך גיסא, העובדה כי המבקשת בחרה שלא לנקוט באפשרות הפשוטה והראויה ביותר לתיקון המצב, עשויה לפעול, למצער מן הבחינה הדיונית, לרעתה.
5. מהו הפתרון המשפטי הראוי, אם כן? התלבטתי ביני לביני, וזאת באשר על-פניו, נוצרת תוצאה שהינה בעייתית. בעניין זה, דומה כי יש מקום אף לשיקול של חלוף הזמן, בכל הנוגע לשאלת הנפקות של ניסוח ההסכמה בין הצדדים.
אכן, אם עסקינן היה באיחור בן ימים ושבועות ספורים, מן הראוי היה ליתן את מלוא המשקל לשיקול הדיוני, שעניינו אי-מתן אפשרות לביצוע תיקון החלטה - אף אם מוצדק לגופו - בדרך לא נכונה פרוצדוראלית, ואף (ובעיקר) לא בפני השופט הנכון. לשון אחר; במצב כזה, ראוי היה ליתן למפרקים "להנות מן הספק" - או שמא, מטעותה הדיונית של המבקשת, ולאפשר להם הארכה בכל הנוגע להכרעה באיזו דרך ינהגו. אף נזקה של המבקשת, במצב דברים כזה, אינו גדול - אלא לכל היותר הינו אובדן זמן או אובדן היכולת לבצע "מחטף דיוני" שיעמיד את המפרקים בפני שוקת שבורה.