לפניי בקשה לאישור הסדר נושים לחברת "פטרו גרופ" (להלן: "
החברה"), לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "
החוק").
החברה נוסדה ביום 1.4.56 כחברה פרטית, ובהמשך הוצעו מניותיה לציבור ואלו נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך. במועד מאוחר יותר הנפיקה החברה גם אגרות חוב לציבור, שבמסגרתה גייסה הון מהציבור.
החברה היא בעלים בעקיפין באמצעות שרשור של 49% מהזכויות בחברה אמריקאית בשםGPM Imventments המאוגדת במדינת דלוואר, והיא מפעילה תחנות דלק וחנויות נוחות בארצות הברית. מטעמים שאינם דרושים להחלטה נקלעה החברה לקשיים, צברה חובות בסך של כ-108 מיליון ש"ח, מתוכו סך של כ-85 מיליון ש"ח למחזיקי אגרות החוב. בנסיבות אלה, יזמה החברה הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק. הואיל ועסקינן בחברה שהנפיקה אגרות חוב לציבור, נדרש בית המשפט למנות מומחה לבדיקת הסדר חוב לפי סעיף 350יח(ג) לחוק. בהחלטה מיום 27.12.12 מיניתי את רו"ח יואב כפיר ואת רו"ח עופר כהן, כמומחים לבדיקת הסדר חוב (להלן: "
המומחים"). לאחר שהמומחים סברו כי כעקרון חלופת הסדר עדיפה על פני פירוק, הגישה החברה בהמשך הצעת הסדר מעודכנת, הכוללת שתי חלופות:
הראשונה, המבוססת על הצעת חברת ארקו, בעלת השליטה ב-GPM (להלן: "
ארקו"), כנגד השקעה בסך של כ-7.5 מיליון דולר המיועד, בעיקרו, להשקעה ולא למימון שוטף. הצעה זו נבחנה כדבעי על ידי המומחים, אשר התייחסו לה בפירוט בחוות הדעת השנייה, ולדידם אין בה כדי לפתור את הסוגיות שהועלו בחוות הדעת הראשונה. הצעה זו לא זכתה לרוב הדרוש באסיפות החברה, כקבוע בחוק, ומשכך היא אינה רלוונטית, ואיני נדרש לפרטה.
ההצעה החלופית, שתחול רק אם ההצעה הראשית לא תתקבל, ולפיה ההסדר יהיה באופן עקרוני באותה המתכונת של ההצעה הראשית, אך ללא הכנסת משקיע בשלב הראשון. נקבע בהצעה החלופית שההסדר יכלול "תנאי מפסיק", שלפיו בתוך 90 יום תיבחן אפשרות לגיוס משקיע ובתום התקופה האמורה יהיו רשאים מחזיקי אג"ח לבטל את ההסדר (להלן: "
ההצעה החלופית"). המומחים בחוות הדעת השנייה מסתייגים גם מההצעה החלופית שכן אין בה פתרון, בין היתר, לבעיות התזרים וגם לקשיים שהועלו בחוות הדעת הראשונה. ההצעה החלופית אושרה ברוב דחוק באסיפות ומשכך עתרה החברה לאישורה, וזו פורסמה להתנגדויות כמפורט לעיל.
לבקשה לאישור ההצעה החלופית הוגשו שתי הסתייגויות:
האחת, על ידי מר ארז צדקוביץ', מחזיק אג"ח של החברה (להלן: "
המתנגד"). לעמדת המתנגד, אין עסקינן ב"הצעת הסדר" כמשמעה בחוק, שכן היא אינה מגובשת וסדורה, ואינה אלא רק מתווה כללי. משכך, הגיש המתנגד בקשה למתן ארכה להגשת התנגדות עד לאחר שיוצע הסדר מפורט. אציין, כי המתנגד הגיש גם בקשת פירוק נגד החברה (פר"ק (ת"א) 13124-07-12), שבה ניתן צו פירוק מותלה שייכנס לתוקף ביום 9.9.13.
השנייה, התנגדות שהוגשה על ידי בעלי מניות מיעוט מטעם הציבור (להלן: "
בעלי מניות המיעוט מן הציבור"). אלה טוענים שיש בהצעת הסדר משום "עושק וקיפוח המעוט", שכן יחס ההמרה המוצע לפי ההסדר אינו שומר על יחס האחזקות הקיים בחברה תוך הפליה לרעה ושלא כדין לטובת בעלת השליטה לעומתם. החברה חולקת על עמדת בעלי המניות מן הציבור שכן, לשיטתה, אין בהצעת ההסדר כל פגיעה במיעוט. נציין שהמחלוקת דנן, שבין בעלי מניות המיעוט מו הציבור לבין החברה, מתבררת בה"פ (ת"א) 16199-06-12, וטרם הגיעה לידי הכרעה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובכתבי הטענות שהוגשו במסגרתה, לרבות תשובת החברה, ויישמתי את הדין החל, הגעתי לידי מסקנה שלפיה הדין עם המתנגד, קרי שאין לפנינו "הצעת הסדר" כמשמעה בחוק, ואבהיר:
בתחילה נדרשים אנו לבחון האם עונה הצעת הסדר הנושים החלופית על תנאי "הצעה" כקבוע בסעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "
חוק החוזים"). הסדר לפי סעיף 350 לחוק הוא חוזה שבין החברה לבין נושיה או בינה לבין בעלי מניותיה, כאמור בסעיף זה:
"
הוצעו פשרה או הסדר בין החברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם..."
לכן, על הצעת הסדר לעמוד בדרישות "הצעה" כאמור בסעיף 2 לחוק החוזים, המחייב, בין היתר שההצעה תהייה "מסוימת". בהקשר זה אפנה לע"א 440/75
אשר זנדבנק, נ' מלכה (מלי) דנציגר
, פ"ד ל(2), 260 , 268-269 (1976):
"
פנייתו של אדם אינה בגדר הצעה לענין כריתת חוזה, אלא אם היא מסויימת כדי אפשרות לכרות החוזה בקיבול ההצעה. על ההצעה להיות
מלאה ומדוייקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לראות באמור בה עם קיבולה,
חוזה מלא ובר-ביצוע, ללא צורך במשא- ומתן משלים נוסף".
(ההדגשה אינה במקור-.א.א.)
עוד אפנה לספרה של פרופ' שלו: "
דיני חוזים" החלק הכללי, תשס"ה, בעמ' 177:
"
כדי שפנייתו של אדם לחברו תהפוך להצעה עליה להעיד על גמירת דעתו של הפונה להתקשר עם הניצע בחוזה ובעת ובעונה אחת עליה להיות מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה".
בית המשפט העליון עמד על מהות הפרטים שיש לכלול בהצעה על מנת שתעמוד בדרישת המסוימות, ואפנה לדברי הנשיא גרוניס בע"א 10859/07
חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב-יפו והמחוז (ע"ר) נ' דוד לוי
, (2012):
"
מוצא אני לנכון לציין כי ישנו קושי מסוים בהשלמת חסר בחוזה הנוגע למועד תשלום באמצעות סעיפי ברירת מחדל שתוארו לעיל (סעיף 41 לחוק החוזים וכן סעיפים 9(א) ו-21 לחוק המכר). זאת, שכן השלמת החוזה מתבצעת על-ידי שימוש בסטנדרטים עמומים יחסית, כגון זמן סביר במקרה דנא (לדוגמאות נוספות ראו למשל, סעיף 20(א) לחוק המכר; סעיף 46 לחוק החוזים). זאת, להבדיל מהוראות חוק הקובעות כללי ברירת מחדל המטילים על אחד מהצדדים לחוזה נטל ברור יחסית. כך למשל, סעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, מטיל על המוכר את החובה לשאת בתשלום מס שבח, וזאת בהיעדר קביעה אחרת (ראו גם, סעיפים 10(א), 18(א) ו-24 לחוק המכר, המטילים חיובים שונים על המוכר ועל הקונה). השלמת חסר בחוזה באמצעות סעיפי "ברירת מחדל" העושים שימוש בסטנדרט עמום (בין אם במסגרת השלמת פרטים לצורך דרישת המסוימות בכריתה, בין אם במסגרת פרשנות החוזה) מעוררת לשיטתי מספר קשיים".
משכך, גם הצעת הסדר שיש להביאה לאישור נושי החברה ובעליה מניותיה אמורה להיות מסוימת,