החלטה בתיק פר"ק 16564-03-10

כללי

1.         בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן - המבקש או בנק מרכנתיל) הינו בעל שעבוד שוטף על נכסי המשיבה 1 (להלן - החייבת או אבירי הזכוכית).

במסגרת בקשה לאכיפת השעבוד מונה עו"ד אברמוב ככונס נכסים זמני וניתנו לו הסמכויות למימוש איגרת החוב לרבות תפיסת ציוד, מלאי ומיטלטלין במשרדי החייבת ומפעלה. אחר כך מונה עו"ד אברמוב כונס נכסים קבוע (להלן - כונס הנכסים).

2.         בין פעולותיו עותר המבקש להתיר לו ולמי מטעמו להיכנס למפעל המנוהל ע"י המשיבה 3 ולרשום, לתפוס ולהוציא מכונות, ציוד וכלי רכב הכלולים לעמדתו בנכסי השעבוד השוטף. כן נתבקשה תפיסתם של מסמכי הנהלת חשבונות של החייבת ושל המשיבות 2 ו - 3 לצורך התחקות אחר הקשר בין שלוש החברות, נכסיהן וחובותיהן. 

בבקשה נטען שהמשיבה 2 פעלה בענף הזכוכית בין השנים 1990-2005 ואז העתיקה פעילותה לחייבת שהוקמה באותה שנה. באופן דומה, כך נטען, הועתקו בשנת 2009 פעילות החייבת ונכסיה לידי המשיבה 3, שממשיכה ומפעילה מפעל לזכוכית.

עוד נטען שאביבה אסייג, שהייתה בעלת המניות של החייבת והמשיבה 2, ובעלה - ברוך אסייג עובדים כשכירים במשיבה 3.

3.         כונס הנכסים הורשה להיכנס למפעל המשיבה 3 בלוית שמאי לצורך רישום הנכסים ככל שהם נטענים להיות רכוש החייבת אבירי הזכוכית ונקבע שנושא פירוק המכונות והציוד ייבחן לאחר קיום דיון. באותו שלב נדחתה העתירה לתפיסת מסמכי הנהלת החשבונות והרכבים.

4.         המשיבות 2, 3 לא צוינו במקור כמשיבות לבקשה על אף הסעדים שנתבקשו נגדן ועל כן ביקשו להצטרף להליך. בהמשך ביקש כן המשיב 4. בקשותיהם של שלושת הגורמים - התקבלו (ר' החלטות מיום 28.4.10 ו - 26.5.10).

מטעם המשיבה 2 הוגש תצהירו של ברוך אסייג על אף שרק אשתו רשומה כבעלת מניות ודירקטורית. 

מטעם המשיבה 3 הוגש תצהירו של בעל מניותיה, יהודה פרץ (להלן - פרץ), הטוען שרכש כדין ובתום לב את המכונות והציוד הנדונים. 

ביום 26.5.10 התקיים דיון במעמד כל הצדדים ולאחריו הוגשו סיכומי הצדדים למעט המשיבה 3 על אף מספר ארכות שניתנו לה לשם כך.

5.         עיקר המחלוקת בין הצדדים ניטשת בשאלה האם המכונות שתפיסתן התבקשה נכללו בשעבוד השוטף, אם לאו. ההכרעה בשאלה זו גוררת עמה סוגיות נוספות דוגמת קיומן של זכויות נוגדות, הגנת תקנת השוק, רישום שעבודים ועוד.

עמדת המבקש היא שהמכונות היו בבעלות החייבת והוברחו על ידי מנהליה או מי מטעמם לידי גורמים אחרים במסווה של משכון ולאחריו מכר בניגוד לתנאי איגרת החוב.

לעמדת המשיבים: מרבית המכונות המתוארות בבקשה היו בבעלות המשיבה 2 ורק הוחזקו ו/או הועמדו לשימוש החייבת במהלך תקופת פעילותה מבלי שיהיה בכך כדי לגרוע מזכות המשיבה 2 לנהוג בהם כמנהג בעלים, למשכנן ולמוכרן לפרץ כפי שעשתה בפועל. לשיטתם, המכונות מעולם לא היו בבעלות החייבת ועל כן ממילא לא יכלו להיכלל בשעבוד השוטף.

תמצית טענות המבקש

6.         המבקש טוען שניתן לזהות דפוס פעולה לפיו בני משפחת אסייג מקימים מעת לעת חברות חדשות שעיסוקן בתחום הזכוכית ומעתיקים פעילותן ונכסיהן מחברה לחברה. זו גם השיטה כאן - החייבת הבריחה נכסים ופעילות במסווה של מישכון ובהמשך מכר, במטרה להתחמק מקיום התחייבויותיה כלפיו ע"פ איגרת החוב.

את עצם הניסיון להסתיר הדברים מוצא המבקש, בין היתר, בכך שהחייבת לא עדכנה אותו על מישכון המכונות ומכירתן ובעובדה שהמשכון לא נרשם ברשם החברות כנדרש על פי דין.

לעמדתו, אין תוקף למישכון הציוד וממילא למכירתו ונסיבות העניין בכללותו מובילות למסקנה שהציוד והמכונות מצויים בבעלות החייבת על כל המשתמע מכך לעניין השעבוד השוטף והגנת תקנת השוק אינה חלה. 

תמצית טענות המשיבה 2