זהו ערעור על החלטת המפרק של חברת בולוס ובניו חברה בע"מ, בתביעת חוב שהגישו המערערים. באשר לערעורה של חברת מרכזי מסחר ותיירות בולוס בע"מ, ערעורה נסב על שני עניינים, האחד על תביעת חוב שהגישה בעניין החוב לבנק מרכנתיל דיסקונט, והשני, תביעת החוב בעניין החוב לבנק לאומי.
באשר לעניין הראשון, עילת תביעת החוב נובעת מכספים שהעבירה המערערת לחברה שבפירוק בסך של 700,000 ש"ח אותם נטלה בהלוואה מבנק מרכנתיל דיסקונט.
המפרק דחה את תביעת החוב. נתברר שהבנק הגיש בגין חוב זה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בחיפה, כנגד המערערת ובעלי מניותיה, ובתביעה זו ניתן פסק-דין אשר חייב את המערערת לשלם לבנק סך של כ 2,472,000 ש"ח.
בתאריך 27/1/04, ניתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 705/03 על פיו קיבלה על עצמה החברה שבפירוק לשלם לבנק מרכנתיל את חובה של המערערת כלפיו. על יסוד פסק-דין זה אישר המפרק את תביעת החוב שהגיש בנק מרכנתיל דיסקונט כנגד החברה שבפירוק, ומשכך, דחה המפרק את תביעת החוב נשוא ערעור זה.
לא מצאתי כי יש טעם בערעורה של המערערת. תביעת החוב הינה בגין הלוואה שקיבלה המערערת מבנק דיסקונט, אך הלוואה זו לא נפרעה על ידה, והחיוב להשבתה הושת על החברה בפירוק. במצב דברים זה, לא היה טעם לאשר את תביעת החוב של המערערת בעניין זה.
באשר לעניין השני, בקשר לחוב לבנק לאומי מתברר כי המערערת נטלה הלוואה בסך של 300,000 דולר מבנק לאומי אותם העבירה שבפירוק, ומשתבע הבנק את המערערת בתביעה להחזר ההלוואה ניתן פסק-דין אשר חייב את המערערת להחזיר את סכום ההלוואה לבנק כפי שנתבע.
יחד עם זאת, מתברר כי, בסופו של יום, ההלוואה לבנק לאומי לישראל לא נפרעה על ידי המערערת אלא על ידי מר איברהים בולוס, אחיו של מר בולוס בולוס, שהיה בעל השליטה בחברה שבפירוק.
משנפרעה ההלוואה כאמור, שלא על ידי המערערת, ומשלא הוכיחה המערערת כי החזירה לאיברהים בולוס את הסך ששולם על ידו לבנק לאומי לישראל, צדק המפרק בשעה שדחה את תביעת החוב שהגישה המערערת לעניין זה.
באשר לערעורה של רהיטי כרים בע"מ, מתברר כי מנהלה של המערערת הינו מר בולוס בולוס שהוא גם בעל המניות בחברה שבפירוק, והוא עצמו מצוי בפשיטת רגל, והמפרק אף מונה כנאמן על נכסיו. בנסיבות אלו החליט המפרק, ובדין עשה זאת, להרים את מסך ההתאגדות על שתי החברות הללו, ולראות את הכספים שהועברו מן המערערת לחברה שבפירוק כאל הלוואת בעלים שנתן מר בולוס לחברה.
כאמור לא מצאתי כי המפרק שגה בשעה שבבואו להידרש לתביעת החוב שהגישה המערערת הוא הכריע גם בשאלת הרמת המסך המתבקשת במקרה זה, באשר ברור כי כספיו של מר בולוס בולוס, פושט הרגל, נתערבבו בהון החברה. מר בולוס בולוס השקיע, כך נראה, מכספיו גם במערערת שהוא בעל מניות בה, וגם בחברה שבפירוק. משהוכרז מר בולוס בולוס כפושט רגל, הרי נכסיו, לרבות אחזקותיו במערערת הוקנו לנאמן, שהוא גם, המפרק של החברה שבפירוק. בנסיבות אלו לא מצאתי טעם בערעור על החלטת המפרק לדחות את תביעת החוב.
באשר לערעורו של מר בולוס בולוס, הנ"ל הגיש תביעת חוב על סך 10 מיליון ש"ח, אך מבדיקת כרטסת החו"ז, ומאישור רוה"ח נתברר למפרק כי החוב שהוכח עומד על סך של כ 335,000 ש"ח נכון ליום 31/12/03.
פרט לאמור לעיל תבע מר בולוס אף סך של 10.000,000 ש"ח בגין פגיעה במוניטין שלו, תביעה שנדחתה על ידי המפרק, ראשית מן הטעם שלא הוכחה כלל, שנית מן הטעם כי אין מדובר בסכום קצוב בר תביעה בהליכי פירוק, ושלישית מן הטעם הענייני שככל שנגרם נזק לשמו הטוב של מר בולוס, מה לו כי יתבע פיצוי בגין נזק זה מן החברה, שהרי הוא היה מנהלה והמוציא והמביא בה. בנוסף לאמור לעיל תבע מר בולוס אף כספים המגיעים לו לטענתו כעובד החברה, אך תביעה זו התיישנה מזה זמן רב, והמפרק דחה אותה הן מטעם זה והן מן הטעם שמר בולוס היה מנהל בחברה ובעל מניות בה ולא נתקיימו בינו ובין החברה יחסי עובד ומעביד.
לא מצאתי כי אף בעניין זה נפל פגם כלשהו בהחלטת המפרק, ודין הערעור להידחות אף בעניין זה.
התוצאה היא שהערעור נדחה על כל מרכיביו.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.