הבקשה וטענות הצדדים
1. ביום 6/10/10 הגישו המפרקים של חברת ישראויאיישין בע"מ (בפירוק), רו"ח דוד אביקם ועו"ד ז. יפה, ( להלן:"
המפרקים" ו- "
החברה
בפירוק"- בהתאמה) בקשה למתן הוראות, בה ביקשו, כי ביהמ"ש יורה להם לחתום בשם החברה בפירוק על הסכם פשרה, עם בנק BIP ו/או CBG, כפי הגדרתם בבקשה ( BIP Banque: DInvestissements Prives לשעבר תאגיד שוויצרי שנמחק CBG - SG Private Banking (Suisse) S.A ) ( להלן:"הבנק" ), במסגרת התביעה שהמפרקים הגישו בשם החברה בפירוק לבית משפט זה בת.א. 1390/00 נגד 12 נתבעים וביניהם הבנק הנ"ל.
2. החברה בפירוק הוקמה בשנת 1992, ועסקה בפיתוח, יצור ושיווק מטוס מנהלים. לאחר מספר שנים היא הגיעה להפסד כספי של כ- 152 מיליון ש"ח, נכנסה להליכי פירוק, ונתמנו לה מפרקים. המפרקים חקרו את ענייני החברה, וחקירתם העלתה כי בחברה בוצע מעשה הונאה רחב היקף. בעקבות כך הגישה החברה באמצעות מפרקיה את התביעה בת.א. 1390/00 הנ"ל ע"ס של למעלה מ- 150 מליון ש"ח, נגד נתבעים רבים, וביניהם הבנק הנ"ל.
3. עפ"י הבקשה, לאחר מאמץ רב, הגיעו הבנק והמפרקים במסגרת התביעה הנ"ל, לטיוטת הסכם פשרה, מושא הבקשה דנן, שהעתק ממנה צורף לבקשה, לפיה ישלם הבנק לחברה, לשם סילוק התביעה נגדו, סך של
מיליון יורו.
בבקשתם הפנו המפרקים תשומת לבו של ביהמ"ש לסעיף 6(b) שבהסכם הפשרה הקובע כי: אם יימצא הבנק או צדדים קשורים לו כהגדרתם בסעיף 2.1 להסכם, חב בתשלום עפ"י תביעה או דרישה או הודעת צד שלישי שתימסר לו ע"י אחד הנתבעים האחרים בתיק, אמורה החברה לפצותו ו/או לשפותו עפ"י אחת החלופות שבסעיף, ולפי סעיף 6(c) להסכם הפשרה המוצע, הפיצוי ו/או השיפוי שיעשה בהתאם לסעיף 6 להסכם, לא יחשב לחוב רגיל של החברה בדומה לשאר חובותיה בהליך הפירוק, ובכל מקרה יקבל העדיפות הגבוהה ביותר, על פני כל חובותיה האחרים של החברה.
המפרקים ביקשו, כי ביהמ"ש יאפשר יישומו של סעיף 6 הנ"ל שבהסכם, מבלי שהדבר ייחשב העדפת נושים אסורה, שאם לא כן - לא יוכלו הצדדים לקיים את הוראותיו של ההסכם והוא יימצא בטל.
יצוין כי המפרקים נדרשו בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 27/12/10, להבהיר באם סכום הפיצוי/השיפוי שהחברה התחייבה בו עפ"י הסעיף הנ"ל, מוגבל לתקרה כלשהי אם לאו, ובהודעתם מיום 4/1/11 שנסרקה כבקשה 44, הם הבהירו כי סכום השיפוי איננו מוגבל בתקרה כלשהי, ובלבד שהמבקשת אכן תקבל סכום זה מצד שלישי, ו/או שיהיה חובה על הצד השלישי לשלמו למבקשת בהתאם לאחת החלופות שבסעיף 6. המפרקים הבהירו, כי בכל מקרה, כל פיצוי ו/או שיפוי שהמבקשת עשויה לשלם, בהתאם להוראות סעיף 6 הנ"ל, לא יעשה אלא מתוך כספים שצד שלישי חוייב לשלם לחברה בפירוק או שהחברה קיבלה מאותו צד שלישי, כך שמסכום שתקבל החברה בפירוק עפ"י הסכם הפשרה, לא ייגרע כל סכום.
כמשיב לבקשה צוין הכונס הרשמי בלבד, חרף זאת, הוריתי בהחלטה מיום 6/10/10 כי משרד האוצר מרכז ההשקעות במשרדי התמ"ת והכונס הרשמי יגיבו בכתב על הבקשה תוך 30 יום.
לאחר מספר הארכות מועד שניתנו בהתאם לבקשת פרקליטות מחוז הצפון, הוגשה בסופו של יום תגובה בשם שני המשרדים וליתר דיוק בשם המדינה.
4. בתגובתם מיום 23/1/2011, משרד האוצר ומשרד התמ"ת, התנגדו לבקשה ולהסכם הפשרה, וזאת בעיקר מהנימוקים הבאים:
א. סיכויי תביעת החברה בפירוק נגד הבנק משקפים סכום גבוה בהרבה מסכום הפשרה המוצע, שמהווה אחוזים בודדים מכלל חובות החברה כלפי נושיה, כאשר משרד האוצר הוא הנושה העיקרי לחברה.
ב. תביעת החברה כנגד הבנק נמצאת בשלב מקדמי כך שטרם הבשילה העת להתפשר, וכי מאז הגשת התביעה לא חלה כל התפתחות שמצביעה על כך שסיכויי הצלחה בתביעה פחתו. לפי משרד האוצר, סיכויי התביעה גבוהים מאלה המשתקפים בפשרה המוצעת, והוא מוכן לקחת סיכון שהתביעה תידחה לגופה לאחר שתתברר בביהמ"ש.
ג. בקבלת הפשרה המוצעת, ולאחר ניכוי ההוצאות עפ"י כל דין, כל שייוותר בידי המדינה הוא סכום זניח, אם בכלל.
ד. בעצם קבלת הפשרה יוצב רף פשרות נמוך, אל מול כלל הנתבעים, שיגרום לכך שפשרות שיוצעו בהמשך ע"י נתבעים אחרים, יהיו אף הם בסכומים נמוכים מהסכום שאמור לשקף את סיכויי התביעה.
5. בא כוח כונס הנכסים הרשמי ציינה בתגובתה בכתב לבקשה, כי בבקשה לא פורטו נתונים, מהם ניתן ללמוד על המניע להסכים להסכם הפשרה המוצע, ומדוע יש להעדיפו על פני המשך ניהול ההליכים. לפי תגובת ב"כ הכונ"ר, על המפרקים להכין חוות דעת שתוגש תחת חסיון לביהמ"ש, לכונ"ר ולפרקליטות, שתפרט מה השינוי שחל מיום הגשת התביעה ועד כה, ואשר הנחה את המפרקים בגיבוש ההסכם המוצע, כיצד ומדוע נקבע הסכום נשוא הפשרה, ומדוע הסכום ישולם בכפוף לכתב שיפוי, וכן ינמקו מדוע יש להעדיף קבלת הפשרה עפנ"י המשך ניהול התביעה.
6. לאחר שהוגשה תגובת המדינה החלטתי לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, ואכן התקיימו בבקשה מספר דיונים. בדיון מיום 1/3/11 הבהיר המפרק, עו"ד יפה, כי עפ"י הסכם הפשרה, סכום הפשרה ישולם תוך 15 יום מיום אישור ההסכם, ולא בתשלומים. עוד הוא הבהיר, כי מדובר בתיק בעייתי, שבו אתגרים משפטיים שונים ואשר מעלה שאלות קשות, שמצדיקות פשרה עם הבנק. עו"ד יפה ציין, כי התיק נמשך שנים ועדיין נמצא בתחילתו, זאת מאחר והיו מספר בקשות רשות ערעור לביהמ"ש העליון, על החלטות ביניים שניתנו בתיק, וכן לביהמ"ש המחוזי על החלטות כב' הרשם שניתנו בעניינים שונים.
ב"כ המדינה טען בדיון זה, בין היתר, כי יש לבחון את היחס בין סכום התביעה, לבין סכום הפשרה שעומד על 5% מסכום חובות החברה לנושיה, מתוכו יש להפחית שכ"ט, שאת סכומו לא יודעים.
המשך הדיון בבקשה נדחה ליום 6/4/11, על מנת שהמדינה תוכל לנקוט עמדה לעניין גובה סכום הפשרה נטו, שתסכים לו.
7. בדיון הנדחה מיום 6/4/11, ביקשו הצדדים שוב לדחות את הדיון על מנת שימשיכו בניסיונם להגיע להסכמות ביניהם, והדיון נדחה ליום 11/5/11.