החלטה בתיק פר"ק 1279-05

מונחת בפני מחלוקת אשר עיקרה זכותו או היעדר זכותו של מפרק להמחות זכות תביעה נטענת של חברה כנגד חלק מבעלי המניות בה. עניין לנו בחברה בפירוק שחובותיה לנושים חיצוניים נפרעו או עתידים להיפרע במלואם. זאת, כאשר עתה נותרו בתמונה הנושים הנידחים, קרי, בעלי המניות המחולקים לשתי קבוצות יריבות ביניהם ואשר נטושה מסכת של סכסוכים וטענות חמורות ביותר. המפרק אומנם ניסה להיכנס לעובי הקורה ובסופו של יום הגיש דו"ח ממנו עולה יותר מנטיה להסכים עם טענותיה של אחת הקבוצות כנגד הקבוצה השנייה. קרי, לדעת המפרק עומדת לחברה זכות תביעה כנגד אחת הקבוצות אשר ערכה הכספי יכול להיות רב.

אלא מאי? בנסיבות המקרה אין חולק, ואף המפרק יודה בפה מלא, כי התביעה אינה יכולה להתברר בהליך מקוצר, אלא מדובר בהליכים סבוכים חלקם בחוץ לארץ וזאת באשר מדובר בסכסוך אשר מעורבות בו תשלובות מורכבות של חברות שחלק ניכר מהן פועל מחוץ לגבולות המדינה. מכאן, הצעתו להמחות לבעלי המניות מקבוצת עירא דביר את זכות התביעה וזאת בתמורה לשני אלו:

1.                  תשלום של 15 אחוז מפירות התביעה היה ותישא פרי.

2.                  מחילה על תביעת חוב מסוימת הקשורה בקבוצת עירא דביר.

כונס הנכסים הרשמי וכמובן קבוצת עירא דביר תומכים בהמחאה ומכאן הבקשה שבפני.

כונס הנכסים הרשמי מסתמך על הלכת ע"א 7602-09 בנק הפועלים נ' sibel  . הלכה זו בקצירת האומר מכירה במפורש בזכותו של מפרק להמחות תביעות אשר אין הוא רוצה או יכול לנהלן ואף מאפשרת הגשת בקשה למתן הוראות בכדי "לאלץ" אותו לבחור היה והוא פוסח על שתי הסעיפים, אינן מנהל ואף אינו ממחה אותה .

קבוצת בעלי המניות השנייה, (להלן: קבוצת jkv ) מתנגדת נחרצות לבקשה ולעצם המחאת הזכות. לחלופין היא עומדת על זכותה להמשיך בהליכיי גילוי מסמכים והגשת תגובות מפורטות טרם תוכרע הבקשה הנוכחית .  לשיטתם, כונס הנכסים הרשמי מפרש באורח שגוי את הלכת sibel  אשר לגרסתם מוגבלת למצבים בהם מדובר בתביעה כנגד צד ג' להבדיל מתביעה כנגד אחד מבעלי המניות של החברה.

לשיטת המתנגדים, הבקשה או ליתר דיוק המחאת הזכות, הינה ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון במסגרת סכסוך בין בעלי מניות  סולוונטיים. כמו כן, לשיטתם, ההמחאה מהווה שינוי שלא כדין של סדרי קדימויות ובכורה בין בעלי המניות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ניתנת החלטתי זו;

טרם אגש להכריע לגופם של דברים אעיר; אני מודעת לכך כי קיימים הליכים נוספים בפרשה לרבות הליך גילוי המסמכים. אלא שמאידך גיסא, לא זו בלבד שבסיסה ועיקרה של הפרשיה הינו משפטי גרידא וספק אם הוא נדרש להליך הוכחות (להסרת ספק דברי אלו מכוונים לשאלת המחאת התביעה ובוודאי שלא לעצם הסכסוך המורכב בין בעלי המניות), אלא שהבקשה תלויה ועומדת מזה כשמונה חודשים וכעת הוגשה בקשה למתן החלטה מתוך טענה כי אם לא תינתן החלטה במהרה, עשויה לקום טענת התיישנות בגין חלק מעילות התובענה העיקרית. אי לכך החלטתי ליתן החלטה לאלתר ולא לחכות לסיום הליכי גילוי המסמכים. לעניין זה אוסיף ואעיר כי אני מתחזקת בהחלטתי זו נוכח העובדה כי סביר מאוד להניח שגילוי המסמכים מה שייחשף או לא ייחשף במסגרתו ישפיע בעיקר על הדיון בתובענה עצמה וספק גדול אם הדבר היה ראוי מלכתחילה בשלב מקדמי זה זאת כפי שכבר נרמז בהחלטות ביניים שנתתי בתיק.

הדין הבסיסי בכל הנוגע להליכים מקדמיים טרם הגשת תביעה הובהר בין היתר בפש"ר 5090-97 ארז נ' וולובסקי . באותו עניין דובר בתביעה נזיקית שהגיש בעל תפקיד של חברה כנגד בעל תפקיד לשעבר ואשר על פניה לא התאימה לבירור במסגרת בקשה למתן הוראות. נקבע כי אין מקום להגשת "הגנה מקדמית" ע"י הנתבע הפוטנציאלי דבר אשר יגרום לכפל הליכים מיותר, זאת גם נוכח העובדה כי לנתבע פוטנציאלי אין זכות מוקנית להתערב בהליך מקדמי המהווה מעין התייעצות בין הגורמים המופקדים על ניהול הפירוק. זאת ממש כשם שלא הייתה לאותו נתבע זכות להתערב בהתייעצות שמנהל תובע סולוונטי עם מקורביו, בעודם יושבים על המדוכה האם לתבוע אם לאו.

בפסק הדין פש"ר 916-89, בש"א20138-01, אזולאי נ' מבנה תעשייה, הגיע ביהמ"ש של פירוק לאותה תוצאה חרף העובדה כי הנתבע ניסה להיאחז בהיותו נושה נטען של החברה, דבר אשר לשיטתו הקנה לו מעמד בשל היותו "נפגע" ממה שכינה "בזבוז כספי קופת הפירוק על תביעת שווא" אשר ייתכן ותגיע לפסיקת הוצאות כנגד קופת הפירוק. בהחלטתי באותו עניין אשר רלוונטית במידה רבה אף למקרה שבפני, נקבע כי יש להיזהר זהירות רבה בטענות נתבע שלו "כפל כובעים" ; זאת באשר במקרים רבים האינטרס שלו כנתבע אשר רוצה לחסום את התביעה נגדו דומיננטי בהרבה מאשר האינטרס שלו כנושה של החברה בפירוק. דברים אלו כאמור יפים במידה מסוימת אף למקרה שבפני.

מהו הדין אם כן?

בהחלטתי מיום 26.3.12, הערתי:

 "מן הראוי להבחין הבחן היטב בין הבקשה לגילוי מסמכים שעומדים בבסיס דו"ח המפרק לבין "הזכות" להגיש תגובות ולפתוח  הליך מקדמי שאינו מוכר במקרה בו במילא טרם ביקש המפרק סעד ממשי כנגד מי מהמשיבים... המקום הראוי בו יוכלו העלי המניות להגיב ולהתמודד עם טענות המפרק הינו אם וכאר תוגש נגדם תביעה בין אם לפי סעיפים  373 ו374 לפקודת החברות ובין אם בכל דרך אחרת.  בשלב זה אין מקום לפתוח "משפט זוטא" אודות הטענות שכולל דו"ח המפרק"

(וראה גם האמור בהחלטתי מיום 22.4.12)

עולה השאלה האם יש בטיעונה של קבוצת jkv בכדי ליצור חריג לדין שתואר לעיל.

המפתח להכרעה בעניין זה הינו ההבחנה שיש לעשות בין זכויותיהם וחובותיהם של בעלי המניות במעמדם השיורי (קרי, אלו הזכאים לחלק בינם את נכסי החברה לאחר תשלום מלוא חובותיה) לבין מעמדם כנושים או כחייבים של חברה מכוח עילות אחרות שאינן נכנסות לגדר אותה זכות שיורית. טול למשל חוב שחייבת החברה לאחד מבעלי  מניותיה אשר שימש בנוסף גם כעובד של החברה. אך ברור הוא כי חוב שכר עבודה שכזה אינו בגדר נשייה נדחית (אלא אם הוכחה עילה ספציפית להדחיה של החוב), אלא יש לשלמו כפי שמשלמים כל חוב לעובד של החברה. לעומת זאת, הרי לאחר שיסולקו כל חובות החברה לרבות חובות לעובדים, תידון חלוקת מה שנשאר בין בעלי המניות כולל אותו בעל מניות ששימש גם כעובד, בהתאם לאחזקותיהם.

דברים אלה כפי שהם נכונים לחוב של החברה כלפי אחד מבעלי המניות, כך הם נכונים גם למצב ההפוך קרי, חוב של אחד מבעלי המניות לחברה שאינו כלולו ואינו נובע במישרין מחובותיו וזכויותיו של הלה כבעל מניות. כך למשל מקום בו אותו בעל מניות-עובד בו דובר קודם לכן, קיבל שלא כדין שכר ביתר ועולה תביעה כי ישב את היתרה לחברה. זכות השבה זו וזכות התביעה הנלווית לה אינה כרוכה ואינה חופפת לשאלת אופן החלוקה בין הנושים הנידחים. נהפוך הוא, החלוקה בין הנושים הנידחים, בהתאם לאחזקותיהם נעשית לאחר שמוצו זכויות החברה כנגד חייביה לרבות אותו בעל מניות-עובד.