1. החלטה זו ענינה בקשת נאשמים 5 - 8 (להלן : "
המבקשים") מיום 8 בדצמבר 2005, כי המותב יפסול עצמו מלשבת בדין נוכח נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (להלן: "
הבקשה" או "
בקשת הפסלות").
2. ברקע לבקשת הפסלות, לטענת המבקשים, עומדים עתירה לגילוי ראייה, שהגישו הנאשמים 1, 3, 5-8 באשר לחומר ראיות נשוא תעודת חסיון, שהוצאה ביום 2 בפברואר 2005 על ידי השר לבטחון פנים (ת/413), המתייחסת לחומר חקירה, שסומן א' - יב' שהוסר בהחלטת השר לבטחון פנים מיום 1 בספטמבר 2005; דיונים שנתקיימו בהקשר לבקשה זו, במעמד צד אחד בימים 15.03.05 ו - 26.06.05 (להלן: "
הדיונים"); בקשת המבקשים לקבל את הפרוטוקולים של הדיונים ; והחלטתנו, מיום 13.11.05, שלא לחשוף את הפרוטוקולים של הדיונים לעיונם של המבקשים, חרף העובדה שחומר החקירה נשוא תעודת החסיון נחשף בפניהם (להלן: "
הפרוטוקולים" ו"
ההחלטה", בהתאמה).
3. תגובת המאשימה (להלן: "
המשיבה") נתקבלה ביום 14 בדצמבר 2005. ביום 26 בדצמבר 2005 קיימנו דיון בבקשה בנוכחות המבקשים, המשיבה ונאשם מס' 1, לאחר שפטרנו את יתר הנאשמים ובאי כוחם בתיק זה, לבקשתם, מהתייצבות לדיון בבקשה (להלן: "
הדיון").
טענות המבקשים
4. תמצית טענתם של המבקשים, המשתרעת על פני שישה עשר עמודים, היא שעצם חשיפתו של בית המשפט למידע רקע במהלך הדיונים ("סיפור המסגרת" או "סיפור עלילה רחב", כהגדרתם), בין היתר, באמצעות אנשי משטרה שלא מצויים ברשימת העדים בתיק זה, מהווה "מסה קריטית" של חומר בלתי קביל, למרות שבית המשפט לא נחשף לחומר הראיות החסוי גופא. המבקשים חוששים, כי חומר זה הינו "..
קובץ של בדותות ורכילות..", אשר מעלה חשש ממשי, כי "...
בפני בית המשפט נתקבעה תמונה בעניין משפחות פשע אשר לכאורה מעורבות, בעניין מזמיני האירועים הפליליים נשוא כתב האישום...." (סעיף 15 לבקשה).
5. המבקשים טוענים כי עצם העובדה שדחינו את בקשתם לחשוף בפניהם את הפרוטוקולים של הדיונים, מלמדת, כי בית המשפט נחשף לחומר אסור, כזה שלא ראוי היה שייחשף אליו, אשר שימש אותו לצורך קבלות החלטות בתיק זה. למעשה, טוענים המבקשים, העובדה שבית המשפט לא נחשף לחומר הראיות החסוי לגופו, מגבירה את חששם שמא "...
נזרה חול בעיני בית המשפט..." (סעיף 20 לבקשה), הוא המותב הדן בתיק העיקרי. בנסיבות אלה טוענים המבקשים, כי קיים חשש סביר למשוא פנים מטעם המותב, אשר מחייבו לפסול את עצמו, ולו למען תחושת "
פני הצדק", כדבריהם (ראו, למשל, סעיף 22 לבקשה).
6. לטענת המבקשים, "...
הלכה היא שחשיפת בית המשפט לחומר שאינו קביל במהלך המשפט אינה גוררת אחריה בהכרח את פסלות המותב, אולם הכל עניין של איכות וכמות, ולעתים כמות הופכת לאיכות..." (סעיף 12 לבקשה). טענה זו תומכים המבקשים, בין היתר, בפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 6751/98,
חן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4) 874; ע"פ 6752/97,
פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (5) 329 ; ב"ש 48/75,
ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 375.
בהקשר זה, בהסתמך על ע"פ 593/83,
ורקשטל נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (4) 614, טוענים המבקשים כי יש להתחשב גם במראית פני הצדק ובתחושתם הסובייקטיבית של העומדים לדין.
7. העיתוי להגשת הבקשה מוסבר על ידי המבקשים, במשתמע, כדלהלן:
"...
מאחר שנמנע מהמבקשים לעיין בפרוטוקולים נשוא הדיונים במעמד צד אחד, נוכח החלטת בית המשפט, לא ניתן לדעת מה טיבו ומה היקפו של החומר שנחשף בפני בית המשפט, ולא ניתן לדעת האם יש בדברים כדי להשחיר את פני המבקשים. והמבקשים, חשים כיום כסומאים באפלה, מצב אותו אין לאפשר לנאשם במשפט פלילי, אשר משפטו מצוי בעיצומו, והמותב הדן בתיק העיקרי, נחשף, בוודאות, לחומר אשר אינו מצוי בראיות אשר נמסרו בסופו של דבר לצוות ההגנה.
אין לדעת מה "לחשה" המשיבה על "אוזנו" של בית המשפט, ולא נודע האם יש באיכותו או בכמותו של המידע אליו נחשף בית המשפט כדי "...להכריע את מקצועיותו של השופט..." (סעיף 21 לבקשה).
8. בסיכום של בקשתם טוענים המבקשים כי:
"...
לאור העובדה שאין חולק כי חומר כלשהו הובא לידיעת בית המשפט הנכבד בנוכחות נציגי המשיבה בלבד, ושאין לגביו חיסיון, ולאור העובדה שכל המסמכים החסויים נחשפו במלואם, ויש בהם כדי לפגוע פגיעה ממשית בהגנת הנאשמים, ומן הסתם כך גם לגבי פרוטוקול הדיון במעמד צד אחד, פרוטוקול שאותו מסרב בית המשפט הנכבד ליתן, נראה שאין מנוס אלא לבקש מהמותב הנכבד לפסול עצמו במצב העניינים הקשה הזה שנוצר ..." (סעיף 24 לבקשה).
טענות המשיבה
9. בתמצית, טוענת המשיבה, כי חששם הסובייקטיבי של המבקשים איננו מגלה עילת פסלות, וכי במהותה, היא מהווה נסיון של המבקשים להשיג על החלטת ביניים בהליך פלילי.
10. המשיבה מתייחסת לטענות המבקשים (שחלקן צוטטו לעיל), אשר מדגישות, לטענתה, את ההיבט הסובייקטיבי שלהן, במיוחד כאשר המבקשים אינם מודעים לתוכן הפרוטוקולים. לטענת המשיבה, הבקשה מבוססת על חששות ספקולטיביים של המבקשים באשר להיקפו, לטיבו ולהשפעתו של החומר אליו נחשף בית המשפט בדיונים, והיא איננה מגלה כל עילה לפסלות המותב.
חששות אלה, לטענת המשיבה, יוצאים מתוך הנחת מוצא של "חזקת חוסר התקינות", כדבריה, ביחס לבית המשפט ולהחלטתו. המשיבה מזכירה, כי בית המשפט לא נחשף לחומר החסוי עצמו, כלל ועיקר, ומוסיפה, כי המבחן לפסלות שופט (או מותב, בענייננו) איננו תחושה סובייקטיבית של נאשם או בא כוחו אלא המבחן הינו מבחן אובייקטיבי, המסתמך על נסיבות אובייקטיביות, אשר יש בהן כדי לגבש "אפשרות ממשית" לדעה קדומה או למשוא פנים מצידו של בית המשפט.
11. באשר לחשיפת המותב לראיות בלתי קבילות, מציינת המשיבה, כי אין די בה כדי לפסול שופט מקצועי מלישב בדין, אלא רק חשיפה ל"מסה קריטית" של ראיות היא זו אשר תאיים, במצטבר, על מקצועיותו של השופט, ותביא לפסילתו. בהקשר זה טוענת המשיבה, כי בנסיבות שבפנינו, במיוחד כשבית המשפט כלל לא נחשף לראיות נשוא העתירה, אלא רק להבהרות ולמידע כללי (כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 13 בנובמבר 2005), אין המדובר במצב שבו בית משפט נחשף ל"מסה קריטית" של חומר בלתי קביל - לא איכותית ולא כמותית .
12. זאת ועוד: המשיבה טוענת כי לגופו של עניין, מדובר בנסיון של המבקשים להשיג על ההחלטה בעניין חשיפת הפרוטוקולים. לטענת המשיבה, ניתן ללמוד זאת, בין היתר, מהעיסוק הנרחב במסגרת הבקשה, בטעמים הרצויים לעצם חשיפת הפרוטוקולים שבעניינם נתקבלה כאמור, ההחלטה, תוך שימוש בהנמקות חדשות.
מכל מקום, טוענת המשיבה, בהסתמך על ע"פ 1534/00
בדיר ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2000 (1), 210 וע"פ 4778/04
סרגי אוסיפוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (2), 2030, כי אין לערער בהליך פלילי על החלטת ביניים.
דיון ומסקנות
13. סעיף 77א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "
חוק בתי המשפט"), קובע: