נגד הנאשם, אברהם סטואר, הוגש כתב אישום בו יחסה לו התביעה, בשלושה אישומים שונים, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע רצח, עבירות בנשק, ניסיון לרצח, נשיאת נשק ללא היתר כדין, איומים, יריות באזור מגורים ותקיפה.
עו"ד שפטל, סנגורו של הנאשם, העלה בישיבה האחרונה טענה מקדמית שעניינה הגנה מן הצדק, לאור נסיבות החקירה. לשיטתו, יש בטענותיו, הנסמכות על הוראות סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן:
"החוק"), כדי להקים את ההגנה, הן מכוח החוק והן מכוח ההלכות השונות שנקבעו בפסיקה וניתן להכריע בטענה כבר בשלב הנוכחי, בלא צורך לשמוע ראיות.
טענותיו של עו"ד שפטל
1. כתב האישום הוגש על ידי התביעה נגד הנאשם בהתבסס על עדותו של אחד, סרגיי טפליצקי (להלן:
"סרגיי"), שהיה עצור וחשוד בפרשה אף הוא והיום הוא נאשם נוסף. מדובר ב"פנטזיונר", אשר המציא סיפורים דמיוניים ואשר לאורך כל עדותו הפליל אחרים והמעיט בחלקו.
יתרה מכך, מדובר בעצם בעד שקיבל תמורה ממשית בעבור עדותו (הוא לא הועמד לדין באישום השלישי) ומשכך הינו עד מדינה שעדותו זקוקה לסיוע, ולא סתם "שותף לדבר עבירה", שעדותו זקוקה לראיות חיזוק בלבד.
עדותו של סרגיי, בשל היותה מוגזמת, מנופחת ולעיתים דמיונית, זקוקה, לדעתו של עו"ד שפטל, לסיוע בעל משקל רב יותר מאשר עדותו של עד מדינה רגיל.
2. חקירת המשטרה התנהלה מתוך נקודת מוצא שיש לחבל ולפגוע בתפקודם של הסנגורים שייצגו את החשודים, ובכללם הנאשם, בהליך המעצר והליך החקירה. עו"ד שפטל הצביע על שלושה היבטים המצביעים על התנהגותה הפסולה של המשטרה:
א. ניסיון לדלות מהסנגורים (ולמען הדיוק - עו"ד חצרוני) ראיות מפלילות במהלך החקירה נגד האנשים שהם מייצגים.
ב. ניסיון לדלות מהסנגורים מידע על מהלכיהם ותוכניותיהם ועל דברים שאמרו ללקוחותיהם, כל זאת בכוונה להסתיר מהסנגורים את העובדה שהחשודים האחרים הפלילו זה את זה, למרות שהמשטרה ידעה שחובה עליה ליידע את הסנגורים בדבר קיומם של ניגודי אינטרסים על מנת שאלה יפסיקו את הייצוג.
ג. ערעור מכוון של האמון שבין העצור לסנגורו, כדי שהעצור לא ישמע לעצת סנגורו אלא יפעל על פי עצות המשטרה.
שילוב של שלושת ההיבטים הללו מהווה, לטענתו של עו"ד שפטל, פגיעה היורדת לשורשו של ההליך הפלילי, וכתב האישום שנוצר בעקבות החקירה הזאת אינו ראוי להתברר בבית המשפט כי הוא עומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית.
3. עו"ד שפטל התקומם על זימונו של עו"ד חצרוני, אחד מסנגורי החשודים (היום נאשמים) לחקירה וטען כי לא היה כדבר הזה מאז קום המדינה (וזאת בהתייחס, כמובן, לשאלות ביחס אליהן נחקר, באשר אין חולק שבעניינים אחרים נחקרו עורכי דין בעבר).
המשטרה, בצעד שאינו ברור לעו"ד שפטל, החליטה כי יש לחקור את עו"ד חצרוני כדי לדלות ממנו מידע בדבר זהות האדם ששכר את שירותיו וזהות מממן שכרו.
לטענת עו"ד שפטל, עו"ד חצרוני לא נחקר באזהרה ולא נאמר לו שאין זה לגיטימי שהוא מייצג הן את הנאשם והן את סרגיי. כל שנשאל בחקירתו היה מי שכר אותו ומי מממן את שכרו, ותו לא. די בכך כדי להכתים את החקירה כולה. לשיטתו של עו"ד שפטל, עו"ד אינו יכול לתפקד כסנגור אם הוא צפוי לחקירות מסוג זה.
4. המשטרה נמנעה מלמלא את חובתה ולהודיע לעו"ד חצרוני, עם היוודע לה הדבר, כי אחד מלקוחותיו הפליל לקוח אחר שלו .
המשטרה אמנם הודיעה ביום 13.5.07 לעו"ד חצרוני כי: "סרגיי פתח בחקירתו על אבי סטואר", מכאן שהמשטרה בהודעה ראויה, הודיעה לעו"ד חצרוני כי יש ניגוד אינטרסים, אלא שהמשטרה ידעה שסרגיי החל להפליל את הנאשם עוד הרבה קודם (ביום 30.4.07) ונמנעה מליידע את עו"ד חצרוני על כך, כפי חובתה, בזמן אמת.
לטענת עו"ד שפטל העובדה שהמשטרה סברה שאם תודיע לסנגור על כך שלקוח שלו הפליל לקוח אחר שלו, יפגע הדבר בחקירה, אין בה כדי ליתן גושפנקא להתנהלות שלא על פי חוק ודין.
כך גם, לטענתו, נמנעה המשטרה, אשר ידעה שעו"ד חצרוני שותף במשרדו עם עו"ד תמיר סננס שייצג את איליה חודורוב (להלן:
"איליה") - חשוד נוסף בפרשה, מליידע את עורכי הדין על העובדה שאיליה הפליל את הנאשם ואת סרגיי. המשטרה, שכאמור, ידעה ששלושתם מיוצגים בעצם על ידי אותו משרד, נמנעה מליידע את עורכי הדין, שלא ידעו על כך דבר גם לא מפי לקוחותיהם.
לטענת עו"ד שפטל, חזקה היא שעורכי הדין מתנהלים על פי כללי האתיקה ושעו"ד חצרוני ועו"ד סננס, לו היו יודעים על ניגודי האינטרסים, היו מפסיקים מיד את ייצוג מי מהם.
