1. הנאשם מתנגד לכשרות צירוף האישומים כנגדו בכתב האישום על פי סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), ומבקש להורות על הפרדת האישומים.
2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים: אישום ראשון בעבירה של רצח, עבירה שבוצעה בלוד ביום 10.2.06, ואישום שני בעבירות של שוד וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירות שבוצעו בלוד ביום 3.2.06.
3. לטענת ב"כ הנאשם, יש להפריד את האישומים שכן אין קשר בין שני האירועים נשוא שני האישומים, וצירוף האישומים פוגע בהגנת הנאשם בכך שחושף את אופיו השלילי של הנאשם.
4. לטענת ב"כ המאשימה, צירוף האישומים נעשה כדין, בהתבסס על סעיף 86 לחסד"פ, כשמדובר באישומים המבוססים על "עובדות דומות" של אלימות ודקירות בסכין, הגנת הנאשם לא תיפגע מצירוף האישומים, וכן מטעמי יעילות עקב זאת שחלק מהעדים צריכים להעיד לגבי שני האישומים שכן אותה יחידה משטרתית חקרה את שני האירועים.
5.
לאחר שעיינו בבקשה ובתגובות החלטנו לדחות את הבקשה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:
א. על פי סעיף 86 לחסד"פ שכותרתו "צירוף אישומים":
"
מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סידרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת".
על ביהמ"ש לבחון האם מתקיים מכנה משותף עובדתי או חוט מקשר ההופך את המעשים הנפרדים לפרשה כוללת אחת, כשדי בכך שהאישומים מבוססים על עובדות שרובן או עיקרן דומות (י' קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק II, עמ' 682 להלן: "קדמי", בג"צ 5283/98
חדר נ' הרכב השופטים צמח, נאור, ארד ואח', פ"ד נה(3) 721, להלן:
"פס"ד חדר").
בפסק דין חדר, עליו מתבססת המאשימה כאסמכתא לצירוף האישומים, צורפו אישומים של רצח ונסיון לרצח של שני אנשים שונים בשני אירועים שונים בהפרש של כחודש ימים, שכן, שני הפשעים בוצעו על רקע דומה ובנסיבות עובדתיות דומות, כשמדובר היה בשתי עבירות אלימות שבוצעו בשני מתלוננים שונים על רקע של יחסים הומוסקסואליים.
בע"פ 6112/04
עבודי ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(1) 849, אישר ביהמ"ש העליון צרוף שני אישומים, האחד של תקיפת מתלונן במועדון ב-10/03 והשני של תקיפת מתלונן ב-3/01 (דהיינו בהפרש של יותר משנתיים ימים), תוך ציון שסעיף 86 לחסד"פ מתיר צירוף אישומים בתרחישים שונים ובין היתר כאשר הם מבוססים "על עובדות דומות". במקרה דנן דובר בשתי עבירות אלימות שיוחסו לנאשם כלפי מתלוננים שונים וביהמ"ש ראה את ההבדל בין האירועים רק בחומרתן של תוצאות התקיפה.
כך גם בתפ"ח (י-ם) 610/03
מדינת ישראל נ' בר-מוחה, דינים מחוזי לד(2) 463, צורפו אישומים של נסיון רצח וסחיטה באיומים כנגד שני מתלוננים שונים שכן בשניהם היה הנאשם פעיל במסכת של מעשי אלימות.
ב. במקרה שלפנינו, מדובר בשני אירועים אלימים קשים שבשניהם עשה הנאשם שימוש בסכין, תוך דקירת המתלוננים מספר דקירות גם לאחר שהמתלונן ניסה להימלט (באישום הראשון), או התמוטט (באישום השני).
מדובר באירועים ששניהם ארעו בעיר לוד, בסמיכות של שבוע ימים ביניהם, כששני האירועים נעשו כלפי מתלוננים אותם פגש הנאשם באקראי בפאב (באישום הראשון) או ברחוב (באישום השני).
מדובר בשתי עבירות של אלימות קשה, באמצעות סכין, בנסיבות דומות של מספר דקירות במתלוננים, אותם פגש הנאשם באקראי, כשקיים חוט מקשר ומכנה משותף עובדתי בין שני האישומים המבוססים על "עובדות דומות".
ג. הגישה שהיתה נוהגת בעבר שאין זה מקובל לצרף אישומים נוספים לעבירת רצח אלא בנסיבות חריגות, עברה ובטלה מן העולם, ואין מניעה לצירוף עבירות לעבירת רצח אם יש לכך הצדקה עניינית
(קדמי בספרו בעמ' 683, פס"ד חבר וע"פ 60/81 גור נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 505).
במקרה דנן יש כאמור הצדקה עניינית לצירוף שני האישומים, הגם שאחד מהם הוא אישום ברצח.
ד. במקרה דנן, לא רק שאין פגם בצירוף האישומים אלא שלבירורם במאוחד יש גם יתרונות מצד שיקולי היעילות
(ראו גם פס"ד חבר).
זאת לאור העובדה שמדובר באותה יחידה משטרתית שחקרה את שני האירועים נשוא האישומים. ישנם עדים משותפים האמורים להעיד בשתי הפרשיות וגם אם ב"כ הנאשם מסכים בתגובתו להגשת המסמכים שערכו אנשי המשטרה ביחס לאישום השני ללא צורך בזימונם לעדות בביהמ"ש, יש יתרון בכך שעדים אלו יתייצבו לבימה"ש ותהיה לנאשם זכות לחקרם.
6.
לפיכך, אנו דוחים את הבקשה ומאשרים את צירוף האישומים בכתב האישום.