החלטה בתיק פ"ל 472-07

אלה נימוקי ההחלטה אשר ההודעה עליה ניתנה לצדדים בתאריך 20.03.2012, ולא ניתנו נימוקי החלטה בגלל תקלה ארצית ב"נט המשפט".

1.         כללי

            לפניי בקשה לביטול הפעלת העונש של מאסר כפי שנפסק על תנאי בבית משפט שלום ברמלה ביום 19.09.04 בתיק 336/02.

            בתאריך 08.06.09 הצדדים טענו לעונש ובית המשפט גזר את עונשו של הנאשם, וזאת לאחר שהנאשם הודה ביום 19.03.09 בכל עובדות כתב האישום.  בין היתר גזר בית המשפט על הנאשם מאסר לתקופה של 7 חודשים, והפעיל עונש מאסר מותנה כפי שנפסק בבית משפט השלום ברמלה ביום 19.09.04 בתיק 336/02 . הסניגור טען כי גזר הדין ניתן בהיעדר הנאשם, והתביעה לא הציגה לבית המשפט העתק הפרוטוקול בו נידון הנאשם למאסר מותנה, וביקש לדחות להמשך דיון. המשך הדיון נקבע לתאריך 08.07.09 ופסק הדין עוכב עד מועד הדיון.

            בתאריך 08.07.09 התובעת הצהירה כי עדיין אין בידה הפרוטוקול בו נדון הנאשם למאסר מותנה. המשך הדיון נקבע לתאריך 29.10.09, ופסק הדין עוכב עד מועד זה.

            בתאריך 29.10.09 התיק הותלה מכיוון שלא צורף הפרוטוקול שהתביעה ביקשה להציג.

            ביום 06.11.11 חודשו ההליכים בתיק לאחר שצורף הפרוטוקול האמור, והתיק נקבע להמשך טיעונים לעונש ולגזר דין ליום 08.12.11.

            בתאריך 05.12.11 ביקש הסניגור, בכתב, לדחות הדיון מכיוון שקיימות לו התחייבויות קודמות במועד זה, ומכיוון שחמתו של הנאשם נמצאת בבית חולים. בית המשפט קיבל הבקשה, והדיון נדחה ליום 05.01.12.

            ביום 05.01.12 התייצבו התביעה, הנאשם והסניגור, והסניגור טען שפסק הדין שניתן בתיק 336/02 בבית משפט השלום ברמלה הוא בטל מעיקרו, ולכן בית המשפט אינו יכול להפעיל את המאסר המותנה.

            מכאן הבקשה שלפניי.

2.         מהלך הדיון

            לטענת הסניגור  ישנם שני פגמים בגינם לא ניתן להפעיל את עונש המאסר המותנה:

            ראשית, פסק הדין שניתן בתיק 336/02 בבית משפט השלום ברמלה הוא בטל מעיקרו  וזאת לאור העובדה שהעונש שהוטל על הנאשם הוא מאסר על תנאי, עונש שניתן בהיעדר נוכחות הנאשם וזאת בניגוד לכלל הקבוע בסעיף 130 (א) ו - (ג ) ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (החסד"פ). לטענת הנאשם, פגם זה חייב להביא לביטול פסק הדין מעיקרו.

שנית, עונש המאסר המותנה יכול להיות מופעל רק אם הנאשם עבר באותו אירוע שתי עבירות במצטבר: שנהג ברכב כשאינו מורשה לנהוג, ובאותו הזמן גם היה שיכור. לא די שהיה שיכור בלבד. לטענת הסניגור את זה ניתן ללמוד מהפסיק הקיים לפני "ו" החיבור כעולה מעמוד 37 שורות 4-5 לגזר הדין בתיק 336/02 שניתן בבית משפט השלום ברמלה ביום 19.09.04.

            התביעה מסכימה שהנאשם לא נכח במועד הטיעונים לעונש ושמיעת גזר הדין, אך יחד עם זאת, לטענתה, האזהרה של גזירת העונש והדיון שלא בפני הנאשם, נעשה על פי סדר הדין הפלילי בטרם הכרעת הדין, ואם בית המשפט ברמלה הרשיע הנאשם וגזר דינו למאסר על תנאי, החזקה היא כי הוא הוזהר כדין. עוד הוסיף התובע כי יש לדחות את הבקשה מכיוון שלא נגרם עיוות דין לנאשם, שעה שהיה מיוצג על ידי עו"ד אשר טען לעונש בשם הנאשם. התביעה טוענת כי בכל מקרה שניתן פסק דין שלא בסמכות הוא אינו בטל מעיקרו, והדרך לתקוף את חוקיות ההחלטה היא בהגשת ערר או ערעור, או בפניה לבית המשפט שגזר הדין בבקשה לבטלו. משלא נהג כך הנאשם במשך שבע שנים, פסק הדין הפך לחלוט.

            ביחס לפגם השני אותו מעלה הנאשם, מפנה התביעה לעמוד 37 לפסק הדין בתיק 336/02 שורה 4, ממנו עולה כי "הפסיק" הוא בעצם מה שמבדיל בין העבירה לפי סעיף 67 ל פקודת התעבורה תשכ"א - 1961 (הפקודה), לעבירות על סעיף 62 (3) לפקודה. בנוסף, מפנה התביעה לכתב האישום בתיק 336/02, שם ניתן ללמוד כי הנאשם הורשע בשלושת העבירות ומהבחינה המשפטית מאסר מותנה חל על כל אחת מהעבירות האלה, אלא אם כן נאמר אחרת , דבר שלא נאמר בענייננו. 

3.         דיון

            לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה ואני מורה על הפעלת העונש של מאסר למשך שבעה חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט השלום ברמלה ביום 19.09.04 בתיק 336/02, לריצוי באופן חופף.

            אכן  זכות הנאשם ליומו בבית משפט היא זכות יסוד. סעיף 126 לחסד"פ, קובע את הכלל בדבר נוכחות נאשם במשפטו: "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו".