פ"ל
בית המשפט לתעבורה ירושלים
|
1713-09-12
17/01/2013
|
בפני השופט:
יוסף ריבלין סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
עודי אבו נאב
|
| החלטה |
בפני טענות מקדמיות של ב"כ הנאשם כנגד חלק מהאישומים בתיק זה.
טענות הנאשם:
- כנגד האישום השני טען ב"כ הנאשם ל"סיכון כפול" זאת כיוון שכנגד המשיב התנהל תיק שהסתיים בהרשעה (ת"ת (י-ם) 12-05-7853). זאת בגין עבירת נהיגה ברכב שנאסר לשימוש שבוצעה באותן נסיבות בהן בוצעו לכאורה העבירות בהן הואשם באישום 2 - נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון רכב תקף ושימוש בפוליסת ביטוח בת תוקף.
- כנגד האישומים השלישי והרביעי - טען ב"כ הנאשם להגנה מן הצדק, היות והנאשם קבל דוחות בגין אותם אירועים (ולא נאמר באילו עבירות ולא הוצגו הדוחות), הנאשם אמנם טרם שלם הדוחות, אך הוא סבר כי הסתיימו טענות המאשימה כלפיו בדוחות, והדבר פוגע בציפיתו הסבירה ואף בהגנתו.
טענות המאשימה:
- באשר לאישום השני, הסכימה המאשימה לבטל באישום השני את העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף. ואולם באשר לנהיגה בפסילה וללא ביטוח טענה לתקפות האישום כיוון שלטענתה מדובר בעבירות שונות ובמעשים שונים בגינם טרם הורשע.
- באשר לאישומים 3-4 טענה ב"כ המאשימה כי אין מדובר כלל במקרה המצדיק הגנה מן הצדק, היות והנאשם כלל לא שלם הדוחות וכלל לא עמד בפני סכנת הרשעה באותם עבירות.
עיון:
ראשית, לעניין אישום 2,
אני מוחק את העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, כפי שהביעה המאשימה הסכמתה בפני, ואני סבור שבצדק. שכן עבירה זו כלולה למעשה בעבירה של נהיגת רכב שנאסר לשימוש.
באשר ליתר העבירות, ייאמר כי הטענה המתאימה אינה "סיכון כפול" אלא טענת "זיכוי קודם"/"הרשעה קודמת" (סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982) היות וסיכון כפול היא טענה רלוונטית לעבירות בהן הואשם הנאשם אך ההליך הופסק שלא לבקשת המאשימה. ואילו במקרה דנן הנאשם הורשע ונגזר דינו בגין עבירת נהיגה ברכב שנאסר לשימוש באותן נסיבות בהן בוצעו לכאורה העבירות דנן.
לפי הפסיקה
אין מקום לקבל עמדת ב"כ הנאשם ביחס לטענות המקדמיות "כבר הורשעתי/כבר זוכיתי. הקריטריון הבסיסי לקבלת טענות אלו הינו כי "המעשה" בגינו הורשע/זוכה הנאשם יהיה אותו "המעשה" בגינו הועמד בשנית לדין.
זהות המעשים הנדרשת לפי עמדת הפסיקה היא:
"
בדרך כלל שני מעשים זהים ...גם כשלשניהם יש יסודות עובדתיים חופפים, אך לאחד מהם יש גם יסוד או יסודות עובדתיים נוספים. בלשון אלגבראית: כשעבירה אחת מכילה יסודות א', ויכולה העבירה השניה להכיל יסודות א' +ב' וגם לזה ייקרא זהות המעשים. אולם כאשר בעבירה הראשונה קיימים יסודות א' + ב', ובשניה יסודות א' + ג', זאת איננה זהות המעשים... למשל גניבה פשוטה ושוד הם עבירות זהות לצורך זה; ואילו גניבה וקבלת דבר הניתן להיגנב על יסוד טענת שוא... אינן עבירות זהות. מפני שיש בכל אחת משתי העבירות לפחות יסוד עובדתי אחד שונה, שאינו קיים בחברתה: כאן שולל הגנב את החזקה מן הבעלים נגד רצונו של זה: שם מוסר הבעל את החזקה בחפץ מרצונו, אם כי בהשפעת טענת השוא. לפיכך אי אפשר להאשים אדם בעבירת השוד, אחרי שהורשע (או זוכה) מקודם במשפט אחר בגניבה פשוטה בקשר לאותו המקרה. אך אין לדעתי מניעה משפטית להאשמתו בהשגת דבר בטענות שוא, אחרי שזוכה מאשמת גניבה בקשר לאותו המקרה " (ע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יא, 1544, 1551).
וראה פסקי דין מאוחרים יותר בפסיקה המסתמכים על הלכה זו וקובעים לאי זהות במעשים גם כשחלק מהרכיב העובדתי בעבירות אלו זהה. כל עוד יש שוני בין יתר הרכיבים העובדתיים כך שהעבירות אינן נבלעות זו בזו, אלא הן נבדלות זו מזו ברכיבים העובדתיים הנוספים ומכאן שגם בראיות שעל המאשימה להביא כדי להוכיחן. [ראה למשל רע"ס (חד') 08-07-10040
מדינת ישראל נ' גני אגדת גשא בע"מ, לא פורסם (מיום 10.9.09), ת"פ (ק"ג) 10-02-31158
מדינת ישראל נ' לוי, לא פורסם (מיום 13.5.10)]
מכאן שעבירת נהיגה ברכב שנאסר לשימוש אינה בעלת יסוד עובדתי זהה לנהיגה בפסילה או ללא ביטוח תקף. שכן מלבד העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו תוך כדי נהיגה, לכל אחת יש יסוד עובדתי שונה. (נהיגה + הרכב נאסר לשימוש = נהיגה ברכב שנאסר לשימוש.
נהיגה+פסילת רשיון נהיגה = נהיגה בפסילה
נהיגה+ פסילת רשיון נהיגה / ללא ביטוח = נהיגה ללא ביטוח תקף).
לפיכך יש לדחות הטענות המקדמיות בעניין "סיכון כפול" או "כבר נשפטתי" באשר לאישום השני .
באשר לטענות כנגד אישומים 3 - 4