1. בפני בקשה לחישוב פסילה.
2. המבקש הגיש בקשתו בכתב, ניתנה תגובת המשיבה וכמצוות סעיף 126 לחסד"פ והפסיקה קיימתי דיון במעמד הצדדים, זאת ביום 15.10.13
(ראו ע"פ 9142/04 אופיר אקריש נ' מדינת ישראל, מיום 24.10.04, ע"פ 8770/10 שושן ברבי נ' מדינת ישראל, מיום 20.12.10).
3. בקליפת האגוז, אציין, כי המבקש הורשע,
לאחר שמיעת ראיות (בפני כב' השו' שדמי) בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, והכל בניגוד לסעיפים 67 ו- 10(א) לפקודת התעבורה וכן בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.
4. למקרא כתב האישום בו הורשע המבקש עולה כי ביום 9.6.06 נהג המבקש רכב בתל אביב, כשהוא פסול מלנהוג, בהתאם לשלוש פסילות רישיון שהיו קיימות לחובתו, מהשנים
2004-2005, כאשר ביום 7.8.05
"ביצע הנאשם הפקדת תצהיר פקיעת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט בכל התיקים הנ"ל...".
בנוסף, נפסל המבקש בנוכחותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 20 חודשים ונהג כאמור ביום 9.6.06, בעוד הפסילה בתוקף.
5. רישיון הנהיגה של המבקש פקע בחודש דצמבר 2002.
6. במסגרת גזר הדין מיום
19.12.07,
שניתן במעמד הצדדים, כאשר המבקש מיוצג ע"י עו"ד גולן (בפני כב' השו' שדמי), גזר בית המשפט על המבקש, 21 חודשים, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. יודגש כי במסגרת המאסר הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה קיים לחובת המבקש בחופף. פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים, במצטבר לכל פסילה אחרת, הפעלת עונשי פסילת רישיון מותנים במצטבר, כך שעל המבקש לרצות
סך של 46 חודשים
, וקנס בסך 2000 ש"ח.
7. ב"כ המבקש טען כי ביום 20.1.06 הופקד רישיון הנהיגה של המבקש במזכירות בית המשפט, זאת במסגרת
פל 704/06 (תיק מוקדם לתיקנו), שבגינו הוטלה על המבקש פסילה בת שנה ו- 8 חודשים. היות וגזר דינה של כב' השופטת שדמי ניתן בשנת 2007, והמבקש הודה שם (במסגרת כתב האישום) כי רישיונו פקע בשנת 2002, היה על מזכירות בית המשפט לבצע הפקדה גם בתיק האמור. או בלשונו של ב"כ המבקש בבקשתו בכתב:
"גזר הדין ניתן ב- 2007 ומזכירות בית המשפט לא ביצעה הפקדה בתיק הנדון למרות הודאת הנאשם שלמעשה מהווה כאמור תצהיר לכל דבר וזאת על סמך עובדות כתב האישום כאמור".
ב"כ המבקש המלומד, הוסיף וטען כי לאור העובדה שהמבקש לא חידש את רישיונו כאמור משנת 2002, יש לראותו כבלתי מורשה, ומפנה בתוך כך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת
ב"ש 91345/04 צ'רלי אלבז נ' מדינת ישראל (מיום 8.6.04).
ב"כ המבקש טען כי מרשו לא נהג מיום גזר הדין. כבר אציין כי עובדה זו לא בא זכרה בתצהיר שצורף מאת המבקש לבקשה לחישוב פסילה
מיום 6.8.13. אשר על כן, עותר ב"כ המבקש, כי חישוב הפסילה יעשה כך שתמנה מיום גזר הדין.
8. המשיבה התנגדה לבקשה. המשיבה טענה כי הודאתו של הנאשם במסגרת כתב האישום כי רישיונו פקע אינה מהווה תחליף להסדר החוקי המחייב הפקדת רישיון או תצהיר בפני מי מבין הרשויות. המשיבה טענה עוד בתגובתה בכתב כי פסק הדין בעניין
אלבז לעיל, הינו חריג (דבר שצוין אף בפסק הדין עצמו) ואינו בא לשנות מהדין הקיים. המשיבה הפנתה להחלטות אחרות של בית המשפט המחוזי בתל אביב.
9. המשיב יליד 1972, הוציא רישיון נהיגה בשנת 1990, ולחובתו 57 הרשעות קודמות (58 ביחד עם ההרשעה נשוא תיקנו), ובחובן
3 מקרים קודמים של נהיגה בזמן פסילה
, עובר להרשעתו האחרונה.
10. מעיון בתיק בית המשפט עלה כי ב"כ המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין. הצדדים לא טרחו לציין עובדה זו בפני או להגיש לעיוני העתק מפסק הדין בערעור.
מעיון בפסק דינו של כב' השופט אברהם יעקב מבית המשפט המחוזי מרכז במסגרת
ע"פ 2907-12-07 ממן נ' מדינת ישראל (מיום 9.3.08), עולה כי הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה. בשולי פסק הדין, מציין כב' השופט יעקב, כהיא לישנא:
"ב"כ המערער טען וביקש להפחית מעונש המאסר בפועל ולהסתפק בהפעלת המאסר המותנה. אני סבור שאין לעשות זאת. עבירה של נהיגה בזמן פסילה היא רעה חולה שיש למגר אותה. מובן שאין להטיל מאסר בפועל כאשר העבירה מבוצעת לראשונה, אך במקרה של המערער מדובר לפחות בפעם השלישית, וזאת לאחר שהוטל עליו כבר מאסר מותנה וכפי שראינו, מאסר מותנה זה לא הרתיע אותו מלעבור את העבירה. לפיכך, אני סבור שהענישה היא מידתית וראויה ואין מקום להתערב בה".
המסגרת הנורמטיבית
11. המחוקק הורה לנו במסגרת סעיף 42(א) לפקודת התעבורה כי פסילה שהטיל בית משפט תחול ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. סעיף 42(ב) מבהיר כי פסילה שהוטלה על מי שכבר נדון לפסילה קודמת (בתיק אחר) תרוצה באופן מצטבר לקודמתה, כך שהפסילה תחל בתום הפסילה הקודמת.
ולעניינו - סעיף 42(ג) קובע כי: