1. ביום 12.8.07 נורו המנוח פארס סווידאן ז"ל (להלן: "
המנוח") ובניו בילאל וג'אלל סוידאן, בעת שנסעו במכוניתם באיזור צומת גרנות. מהירי נפגע המנוח בגופו ומת. בגין מעשים אלו הוגשו כתבי אישום נגד ארבעה נאשמים. עניינם של שלושה מהם - עלי עלאא (להלן: "
עלאא") רביע מזעל (להלן: "
רביע") וסאמי עלי (להלן: "
סאמי") - מתברר בפני הרכב זה, ובעניינו של המעורב הרביעי, קאסם עלי (להלן: "
קאסם"), הגישה התביעה, מלכתחילה, כתב אישום נפרד, המתברר בפני הרכב אחר בבית משפט זה (הרכב בראשות כבוד ס' הנשיא השופט א' שיף).
2. בכתב האישום נטען כי כל ארבעת הנאשמים הנ"ל נסעו ברכב שממנו נורו יריות (להלן: "
הרכב"), לעבר רכב אשר בו נהג המנוח ועמו היו שני בניו. ארבעה מהקליעים פגעו במנוח והרגוהו. בגין מעשים אלו הואשמו הנאשמים בעבירות של רצח, ניסיון לרצח, עבירות בנשק וקשר לפשע.
3. בתשובתם לכתב האישום כפרו עלאא ורביע כי היו ברכב בזמן היריות, וכי השתתפו בירי, ואילו סאמי הודה שהיה ברכב, אולם טען כי לא ידע על הכוונה לירות לעבר המנוח, וכי הוא לא לקח חלק בכל הקשור בכך.
4. עו"ד כפיר, בא כוחו של רביע, מבקש להפריד את משפטו של סאמי ממשפטם של הנאשמים 1 ו-2, בטענה כי קו ההגנה שנוקטים באי כוחו של סאמי והדרך שבה הם חוקרים את עדי התביעה פוגעים בהגנת מרשו וגורמים לו עיוות דין. לטענתו, קו הגנה שנוקט סאמי תומך בגרסת המאשימה ומחזק אותה.
לשיטתו, מדובר "בחציית קווים", המתאפיינת בתמיכת באי כוחו של סאמי בהגשת ראיות תביעה ובהסכמתם לבקשותיה של המאשימה להכריז על עדי תביעה כעדים עוינים.
5. בין היתר הצביע עו"ד כפיר על כך שבא כוחו של סאמי הקריא בפני אחד מעדי התביעה חלקים מהודעתו של רביע. לדבריו, יש בכך כדי להביא לעיוות דין, שכן אם בית המשפט יקבל את גרסתו של סאמי, הוא יתקשה מאד לזכות את רביע. עוד טוען הוא שבא כוחו של סאמי הגיש ראיות שהמאשימה עדיין לא הגישה, ואף לא יכולה הייתה להגיש, בשלב זה.
6. עו"ד ברדוגו, המייצג את עלאא, אינו מתנגד להמשך ניהול המשפט במתכונתו הנוכחית, ובלבד שהתביעה תצהיר שהיא לא תבקש להפריד את הדיון לאחר סיום פרשת התביעה. לטענתו, יש לנהוג דין שווה בתביעה ובהגנה, ולכן לא יהא מקום לאפשר לתביעה, המתנגדת להפרדת הדיון בשלב זה, לבקש הפרדה בשלב מאוחר יותר, כאשר הדבר יהיה נוח לה.
7. עו"ד אולמן, באת כוחו של סאמי, מצטרפת לבקשה להפרדת הדיון, אולם טעמיה שונים. לטענתה, הפרדת הדיון תקצר את ההליך בכל הנוגע למרשה; בעוד שכעת נאלץ מרשה להיגרר למשפט ארוך, כאשר לחלק מראיות התביעה אין הוא מתנגד.
דיון והחלטה
:
8. המחוקק היה ער למשמעויות הנובעות מדיון מאוחד בפני אותו מותב, בעניינם של שותפים לעבירה אשר גרסאותיהם אינן זהות ואף סותרות זו את זו, כפי שנהיר מהוראת סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "
החסד"פ").
למשמעות שמיעת הדיון במאוחד התייחס בית המשפט בע"פ 710/83
בן-צבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כלהלן:
[...] ההאשמה של מספר נאשמים בכתב אישום אחד, שיטה אשר בה נוקטים למען קיומם של סדרי דין סבירים ויעילים, טומנת בחובה מעיקרה את הסיכון כי דבריו ותגובותיו של האחד יהיו בעלי השלכה, ותהיה זו עקיפה, על הגנתו של השני. עצם ההודאה בעובדות הכורכת לעיתים בעקיפין גם את מי שאינו מודה כאמור, אך מובא לדין בפני אותו שופט על פי אותו כתב אישום, עלולה להיות בלתי נוחה לנאשם שאינו מודה ויהיה זה לפחות מבחינת תחושתו הסובייקטיבית." דא עקא, המחוקק לא שלל היווצרותן של נסיבות כאמור, שכן סבר ככל העולה מן האמור בסעיף 87, כי יש להתיר צירופי נאשמים. אך מובן שלו נאסר על צירוף נאשמים יכול היה הדבר לחייב לעיתים קיומו של משפט חוזר, תוך שמיעת אותם עדים פעמים מספר, ותופעה כזו נוגדת באופן ברור וגלוי את האינטרס הציבורי.
דרך כלל, גוברים הטעמים לשמיעת הדיון במאוחד, ולא אחת נאמר כי הוראת סעיף 87 לחסד"פ "היא 'דרך המלך' המיועדת להגשים שתי תכליות עיקריות: האחת - יעילות דיונית המושגת בניהול הליך אחד ובשמיעת העדים פעם אחת [...] והשנייה - צדק מהותי המושג בהערכה אחידה של מהימנות העדים, ובאפשרות לקבוע מדרג ענישה על פי חלקו של כל נאשם במכלול המעשים" (בג"ץ 4451/04
קסטוריאנו נ' כבוד השופטת ח. כוחן (2004)).
כך מכתיבה מדיניות משפטית נאותה, באשר ניהול משפטים בנפרד, המחייב שמיעת אותם עדים מספר פעמים, מכביד על מערכת המשפט ועל העדים ועלול אף להביא לתוצאות בלתי- רצויות, המנוגדות לאינטרס הציבורי ולהכרעות סותרות (ראו: ע"פ 710/83
בן צבי נ' מדינת ישראל לעיל (לא פורסם), נזכר בת"פ (ירושלים) 3120/02
מדינת ישראל נ' אליהו רון ואח' (2006), בסעיף 25 לפסק הדין].
9. עם זאת, מוסמך בית המשפט להורות על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים, כאמור בסעיף 88 לחוק, אשר זו לשונו:
בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים.
סעיף 88 לחוק אינו מפרט מהם השיקולים אשר ינחו את בית המשפט בבואו להחליט אם להפריד משפטו של נאשם ממשפטם של אחרים שהואשמו יחד עמו, ואלה פורטו בפסיקה.
10. בפסיקה נקבע כי על בית המשפט להביא בחשבון את יעילות הדיון, את התועלת שבהצגת תמונה שלמה בפני בית המשפט ואת האינטרס של מניעת הכרעות סותרות, אולם השיקול העיקרי הוא מניעת עיוות דין (ע"פ 350/91
ממן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 345, 350-351 (1991)). ככל שבהמשך המשפט, במאוחד, עלול להיגרם למי מהנאשמים עיוות דין, יורה בית המשפט על הפרדת הדיון, גם אם יהא בכך כדי להכביד על ההליך השיפוטי.
11. לאחר ששקלנו את המיוחס לנאשמים, את גרסאותיהם, ככל שהובאו בפנינו עד כה, את החקירות שהתנהלו עד היום ואת טיעוני באי כוח הצדדים, סבורים אנו שלא מתקיימות, במקרה דנן, נסיבות המצדיקות הפרדת הדיון.