עת"מ
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
387-07
10/03/2008
|
בפני השופט:
ר. אבידע - ס. נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
1. מנופים פיננסים לישראל (מפ"ל) בע"מ
2. מוריס חליווה
3. אלברט סויסה
4. מרכז העיר אשדוד - ניהול עסקה משותפת
עו"ד מ. כהן
עו"ד ט. אלמוזלינו-ארנון
|
הנתבע:
1. מנהל הארנונה של עיריית אשדוד
2. אינטר גלובל (אף.ב.אי.ד.) (1992) בע"מ
3. מפעלי תחנות בע"מ
4. שוכרי החנויות בקניון "הסיטי" אשדוד
עו"ד ג. רוקח
עו"ד ש. לנקרי
עו"ד ר.י. מנוח
עו"ד ב. גרינברג
|
| החלטה |
מתייחסת לעת"מ 387/07 ועת"מ 391/07
- העותרים (בעת"מ 387/07) והעותרות (בעת"מ 391/07) עתרו לקביעה לפיה החלטת מנהל הארנונה (המשיב 1 בעת"מ 387/07) מיום 6.9.07, לפיה חויבו בתשלומי ארנונה באופן רטרואקטיבי לשנים 2000 - 2007 בסכום כולל של 21,422,745.09 ש"ח, התקבלה בניגוד לדין, הינה שגויה, ובטלה מעיקרה. לטענת המשיבים, מנהל הארנונה של עיריית אשדוד, עיריית אשדוד, או מנהל מחלק הגביה בעיריית אשדוד (להלן: העירייה, או המשיב 1, או מנהל הארנונה) דינה של העתירה להימחק, בשל אי מיצוי הליכי ההשגה והערר על ידי העותרים בשתי העתירות, בטרם בירור המחלוקות בבית משפט זה.
בדיון אשר התקיים ביום 27.12.07 הוחלט כי תחילה תידון טענת העירייה בדבר אי מיצוי ההליכים. ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בעניין זה.
העירייה הודיעה במסגרת סיכומיה כי היא מוותרת על תיקון השומה בגין שטחי החניונים לשנים 2000-2002.
עיקרי העובדות והמחלוקות
- הנכס נשוא הארנונה הינו קניון בעיר אשדוד, בו מצויות, בין היתר, עשרות חנויות (להלן: "הקניון"). העותרים 1-3 (בעת"מ 387/07, להלן: "העותרים") רכשו 50% מהזכויות בקניון ביום 10.5.06 מהמשיבה 2 ( להלן: "אינטר") שהיתה עד למכירה בעלת 50% מהזכויות בקניון. לצורך ביצוע העברת הזכויות, הוציאה העירייה ביום 26.4.06 אישור בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות, בו צוין כי הקניון נקי מחובות לעירייה.
ביום 15.12.07 מכרו העותרים את זכויותיהם בקניון למשיבה 3 (להלן: "מפעלי תחנות") שהיתה קודם לכן בעלת 50% מהזכויות בקניון כך שמפעלי תחנות קיבלה לידיה את כלל הזכויות בקניון.
העותרת 4 בעת"מ 387/07 (להלן: "מרכז העיר") הינה שותפות בה חברים בעלי הזכויות בקניון ובאמצעותה מנוהל הקניון.
- במהלך חודש יוני 2007, ביצעה עיריית אשדוד מדידה של שטחי הקניון באמצעות מודד מוסמך, ונמצא, לטענתה, כי קיימים בקניון שטחים שלא חויבו בארנונה ולא ניתן לגביהם דיווח ע"י הנהלת הקניון. נטען ע"י מנהל הארנונה, כי עד לביצוע המדידות מטעם העירייה, הוצאו חשבונות הארנונה על פי דיווחי חברת הניהול של הקניון, מרכז העיר. כתוצאה מהמדידות נטען על ידי המשיב 1, כי נמצאו 3,188 מ"ר שטחי חנויות ומסחר אשר לא חויבו כלל בארנונה, 4,221 מ"ר שטחים משותפים שלא חויבו, 4,480 מ"ר שטחי מעברים שלא חויבו, 57 מ"ר שטח באזור האוכל שלא חויב, וכן 4,995 מ"ר קרקע תפוסה, ו- 4,715 שטחי חניה, שלא ניתן לגביהם דיווח ע"י הנהלת הקניון.
לנוכח ממצאים אלה, שלחה העירייה למרכז העיר דרישה לתשלום ארנונה רטרואקטיבית למשך 7 שנים, בסכום של 21,422,745 ש"ח, אשר נטען כי היא חבה לעירייה.
העותרים, כמו גם אינטר, מפעלי תחנות, ומרכז העיר, טוענים כנגד חיובי הארנונה, ואף הוגשה השגה בעניין זה.
- לטענת מנהל הארנונה, יש לברר תחילה את המחלוקות העובדתיות בין הצדדים, אשר הינן בתחום סמכותם של מנהל הארנונה וועדת הערר, ורק לאחר שתתגבש תשתית עובדתית, ניתן יהיה לדון ולהכריע בסוגיות המועלות בעתירה. העותרים לעומת זאת טוענים, כי הכרעת בית המשפט נדרשת אך בשאלה
"האם בנסיבות העניין, רשאי היה מנהל הארנונה לחייב את העותרים, באופן רטרואקטיבי בתשלומי הארנונה, בסך של למעלה מ- 20 מיליון ש"ח, והכל ללא טעם ו/או סיבה מוצדקת, אשר מהווה אחת או יותר מהסיבות שנקבעו בהלכה, ככאלה שמתירות תיקון שומה רטרואקטיבי". כן טענו כי
"זוהי השאלה היחידה, היא ובילתה אין". מפעלי תחנות ומרכז העיר עתרו להכרעה, במסגרת העתירה בארבע פלוגתאות שהוגדרו על ידן, ושהן:
"א. שאלת הרטרואקטיביות.
ב.
שאלת החיוב בהפרשי הצמדה וריבית.
ג.
הפרת הסכם משנת 2002 - או הפרת התחייבות שלטונית.
ד.
שינוי מדיניות העירייה לגבי חיוב שטח הגג והחניונים."
- אכן, שאלת החיוב הרטרואקטיבי היא השאלה העיקרית אשר הונחה לפתחו של בית המשפט להכרעה, ואולם, כמצוין ע"י העותרים, השאלה הינה
"האם בנסיבות העניין .." "נסיבות העניין" הן השאלות העובדתיות אשר לטענת מנהל הארנונה תלובנה ותגובשנה בהשגה ובערר.
חיוב רטרואקטיבי של ארנונה
- לטענת העותרים הטלת שומה רטרואקטיבית הינה בלתי חוקית, וההחלטה על הטלת השומה נתקבלה בחוסר סמכות. הטענה בדבר אי חוקיות הטלת שומה באופן רטרואקטיבי דינה להידחות. נפסק כי אף בהעדר הוראה בפקודת העיריות הנותנת סמכות למנהל הארנונה לתקן שומת ארנונה רטרואקטיבית יש בידו הסמכות לעשות כן, שכן שמורה בידי המינהל הסמכות לתקן החלטות ולשנותן. עם זאת, בית המשפט חזר וקבע כי כאשר מדובר בתיקון שומה רטרואקטיבית יש להצביע על נסיבות מיוחדות אשר תצדקנה זאת. נפסק בע.א. 975/97
המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ פ"ד נ'(2) 433, כי ידו של בית המשפט
"...תהא קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי". (לעניין תיקון שומה באופן רטרואקטיבי ראו גם ע.א. 4452/00
ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, ע.א. 8558/01 וע.א. 9019/01
המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נז(4) 769.)
- עוד טענו העותרים כי תיקון רטרואקטיבי של השומה מהווה פגיעה בזכויות היסוד וקניינם של העותרים. לדעת העותרים
"... לו היה מתקיים בפני בית המשפט העליון הנכבד, דיון בשאלת היחס בין מקור סמכותו של מנהל הארנונה לתיקון שומות באופן רטרואקטיבי... לבין הוראותיו המפורשות והבלתי מסויגות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו..., היתה עשויה להתקבל המסקנה, כי סמכות כללית זו, אינה יכולה לעמוד, והיא נסוגה לנוכח הוראותיו המפורשות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
בשלב זה, אין בידי לקבל את דעתם של העותרים. אל מול הפגיעה בקניינם של העותרים בגין חיוב רטרואקטיבי של ארנונה, קיימת פגיעה בכלל תושבי העיר אשדוד, בהנחה שאכן, בשל דיווח לוקה של העותרים ומרכז העיר, נגרעו מקופת העירייה סכומים גבוהים מאוד של ארנונה.
לנוכח הפסיקה בעניין חיוב רטרואקטיבי של ארנונה, וכן בשים לב להוראותיו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, קיימת חשיבות רבה לבירור עובדתי של מכלול הנסיבות לצורך קבלת הכרעה בשאלת החיוב הרטרואקטיבי.