החלטה בתיק עתמ 342/07

ההליך

בפניי בקשה למתן החלטה בעניין פסיקת הוצאות.

עניינו של ההליך בעתירה שהגישו המבקשים להורות למשיב 1 לאפשר לעותרים להיות מועסקים בתאגיד כוח אדם, אשר ניתן לו היתר להעסקת עובדים זרים לענף הבנייה לשנת 2007, וזאת באופן עקרוני עד לתום תקופת השהייה המרבית המותרת לעובדים זרים בענף הבנייה לשהייה בישראל.

שלושת המבקשים הגיעו לראשונה לישראל בסמיכות של ימים, כאשר שלושתם התפטרו ממעסיקים חוקיים שהעסיקו אותם וביקשו לעבור למעסיק חוקי אחר, אולם פנייתם למשרד התמ"ת נדחתה, בעקבותיה הגישו עתירתם. 

טענות המבקשים

1. בנסיבות שנוצרו, סיכמו הצדדים כי משהתקדמו ענייניהם של העותרים לעבר פתרון, ומעמדם של המבקשים הוסדר והם הושמו לתעסוקה, עומדים המבקשים על זכותם לבקש הוצאות משפט, שכן הכלל המשפטי התקף הוא כי משעה שהלכה למעשה נתקבלו עתירות המבקשים, זכאים הם לקבלת הוצאות.
2. לטענת ב"כ המבקשים, המשיבים דחו את פניית המבקשים להשמתם לתעסוקה, מאחר ולטענתם חלפו 30 הימים הנמנים החל מהתפטרות המבקשים ממעסיק מסוים ועד המועד בו ביקשו להיות מושמים לתעסוקה אצל מעסיק אחר.
3. באשר למבקש 1, סירוב המשיבים לאשר את קליטתו בתאגיד י.ח. דמרי אינו ברור, כפי שעולה מנספח ה' לעתירה, הנשען על תשובת התמ"ת בעניינו (נספח ה2). טענת המשיבים לגביו כי ניתן להשימו לתעסוקה, ובלבד שיגיש בקשתו עד ליום 12.9.07 הינה טענה מוזרה כשלעצמה, שכן אם כך היו פני הדברים, מבקש 1 לא היה מטריח עצמו לערכאות.
4. לטענת ב"כ המבקשים, בקשתו של מבקש 1 להשמה על ידי תאגיד י.ח. דמרי  הוגשה במסגרת 30 ימים, שכן מבקש 1 התפטר מעבודתו בתאגיד מ.מ גולדמן מאגרי אנוש בע"מ, ויממה לאחר מכן, בתאריך 1.4.07 הוגשה הבקשה להשמתו על ידי תאגיד י.ח. דמרי.
5. באשר למבקשים 2 ו-3, התפטרותם מתאגיד בוני הארץ הייתה ביום 20.5.07 ולא ביום 1.5.07, כפי שטענו המשיבים, ובשליש האחרון לחודש יוני 2007 נתבקשה העסקתם על ידי תאגיד י.ח. דימרי.  היות שכך, אין המדובר בחריגה מהנוהל, וספק אם היה בחריגה זו על מנת להצדיק ולו לעניין ההוצאות את התנהגותם הבלתי סבירה של המשיבים ביחס למבקשים 2 ו-3.
6. המבקשים הפנו לאסופת פסיקה (ע"א 544/88 מדינת ישראל נ' סלון טוקיו בע"מ, פ"ד מו (4), 226, ות"א 1837/06 ריטה לגרי נ' משרד הפנים (טרם פורסם) ועת"מ 1587/06 קאי ציאנג יואן נ' משרד הפנים ואח' (לא פורסם), בהם הוגמשו הוראות הנהלים ואופשרה השמת העותרים לעבודה, על אף שהפרו אי אילו הוראות נוהל.
7. לטענת ב"כ המבקשים, איחור של מספר ימים מנוהלים שלגביהם לא ברור באילו אפיקים  פורסמו, אינו מקנה למשיבים את הזכות לנהוג בשרירות לב ולהתעלם ממצוקתם הרבה של המבקשים, אשר השקיעו אלפי דולרים על מנת להגיע לישראל, וזאת בשים לב לתקופה קצרה של שנה בלבד, בה שהו המבקשים בישראל, פרק זמן שאין בו כדי לאפשר להשיב את ההלוואות הגדולות שנטלו המשיבים בסין לשם הגעתם לישראל, במגמה לשפר את מצבם הכלכלי.
8. עוד טען ב"כ המבקשים, כי המבקש 3 שהה במעצר מספר ימים טרם השמתו לתעסוקה, ולא עבד במשך 3 חודשים, החל מראשית חודש יוני 2007 בשל סירוב המשיבים לאפשר לו כן, והמבקש 2 לא עבד קרוב לחצי שנה, החל מחודש יוני 2007, עד שהמשיבים הבינו טעותם. באשר למבקש 1, הוא לא עבד החל מחודש אפריל 2007, וחרף הודעת המבקשים לבית המשפט, כי מבקש 1 יקבל אשרה רלוונטית עד ליום 12.9.07, קיבל אותה בפועל רק בראשית חודש נובמבר 2007, היינו כחודשיים ימים לאחר מכן.
9. המבקש 2 הושם לתעסוקה ביום 7.11.07 או בסמוך לכך בתאגיד עינת כוח אדם לבניה (2005) בע"מ.
10. באשר למבקש 3, הוא הושם לתעסוקה רק לאחר שנעצר, זאת לאחר שהגיש את העתירה בתיק זה, השמה שלטענת המשיבים ניתנה בטעות, ובעקבותיה הכשירו המשיבים לתעסוקה אף את מבקש 2, לפנים משורת הדין, ואלמלא הגשת העתירה, לא היה נבחן עניינם של המבקשים והם לא היו זוכים להיות מושמים לתעסוקה.
11. לטענת ב"כ המבקשים, טענת המשיבים כי נהגו לפנים משורת הדין ומחמת טעות כשאישרו את השמת המבקשים 2 ו-3 לתעסוקה, אין בה כדי לפטור אותם מתשלום הוצאות, שכן יכלו לנהוג כן קודם להגשת העתירה, ובאם היתה נבחנת העתירה לגופה, הדין היה מצדיק את עתירתם, כפי שנפסק בע"א 180/71 ישעיהו לביא נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2), 501, עמ' 505-506 506 (1972).
12. בהקשר זה, הפנה ב"כ המבקשים למספר פסקי דין, בהם נפסקו הוצאות לעותרים זרים, ששיעורם נע בין 2000 ש"ח  ל- 35,000 ש"ח, וביקש כי יפסקו הוצאות לכל עותר בנפרד.
13. ב"כ המבקשים הוסיף, כי יש לבוא לקראת הגרים והזרים השוהים  בארצנו, הנמנים עם אוכלוסיה שהיא מן החלשות בארצנו, שאינם מכירים את חוקי המדינה, מנהגיה ואורחותיה, אינם שולטים בשפה, ואין להכביד עליהם את דרכי הגישה לבית המשפט. במקרה דנן, ציין ב"כ המבקשים, אי פסיקת הוצאות למבקשים, כמוה כקול קורא ליתר המהגרים, שמוטב ולא יביאו את ענייניהם הצודקים בפני בית המשפט, הואיל וגם אם יזכו בדין, בסופו של יום יצאו מופסדים כספית.

טענות המשיבים

1.      המבקשים הינם עובדים זרים מענף הבניה, אשר נרשמו על שם חברת בנייה, אשר הודיעה לגביהם, כי הללו נטשו את עבודתם אצלה.

2.      לאחר חלוף 30 יום, פנתה חברת הבנייה י.ח. דמרי למשיבים, וביקשה את העסקתם של המבקשים.