1. בקשה למתן צו ביניים שלא להוציא לפועל צו הריסה לבית נושא התובענה, שלטענת המבקשים משמש בית המגורים של המבקש 1 ומשפחתו (להלן: "
הבית").
המבקשים הגישו את העתירה דנן, בה עתרו שבית המשפט יקבע כי החלטות ועדת הערר ביחס לבית - יבוטלו.
2. במקביל, מתנהל ביחס לבית הליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה.
ביום 31.10.02 הוגש כתב אישום נגד המבקש 1, המתייחס בין היתר לבית דנן. לאחר מספר דחיות במועד הדיון, הוגש לבית המשפט ביום 16.1.06 הסדר טיעון, במסגרתו הורשעו העותרים על פי הודאתם בבניה ללא היתר, והוצא צו הריסה שאמור היה להיכנס לתוקף ביום 16.4.07.
ביום 10.4.07 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, וביום 28.5.07, האריך בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה את המועד שנקבע להריסת הבית, עד יום 31.12.07, כדי שהעותרים יוכלו למצות את הבקשה למתן היתר בניה לבית.
העותרים הגישו בקשה נוספת לארכה, ולצורך מתן תגובות לבקשה, עוכב ביצוע צו ההריסה עד יום 31.1.08. ביום 24.1.08 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט אבינור), שדחה את בקשת העותרים לעיכוב ביצוע צו ההריסה. עוד קבע כב' השופט אבינור כי לאור קיומו של דיון בעתירה דנן (שהתקיים ביום 19.2.08), מועד ביצועו של צו ההריסה יידחה ליום 2.3.08.
ביום 20.2.08 פנו העותרים בבקשה לבית משפט השלום בהרצליה, לעיון חוזר בהחלטתו הנ"ל, ובקשו ארכה נוספת בת 3 חודשים לביצוע צו ההריסה. ביום 27.2.08 נדחתה הבקשה לעיון חוזר.
3. הדיון בעתירה נקבע כאמור ליום 19.2.08. לקראת הישיבה הנ"ל, הוגשו תשובות המשיבות לעתירה. ואולם, במועד הנ"ל, לא התקיים דיון בעתירה, משום שב"כ העותרים בקש כי בית המשפט יאפשר לו להשלים טיעון בכתב בתגובה לתשובות המשיבות. לצורך כך, נדחה הדיון, והוא קבוע ליום 30.3.08.
ביום 28.2.08 הוגשה הבקשה דנן, והיא הגיעה לעיוני ביום 2.3.08. בבקשה עותרים המבקשים כי בית המשפט יורה למשיבות שלא להוציא לפועל את צו ההריסה עד להכרעה בעתירה. לטענתם, אם ייהרס הבית, יהפוך הדיון בעתירה לדיון תיאורטי.
4. המשיבות התנגדו לבקשה - לטענתן בית משפט זה אינו מוסמך להתערב בהליכים הפליליים, הבקשה הוגשה בשיהוי, ובנוסף - אין סיכוי כי העתירה תתקבל, משום שתוכנית הר/1941 איננה מוטלת כלל בספק, ומכל מקום אף לו היה מקום לקבל את טענת העותרים ביחס לתוכנית, לא היה בכך כדי לשנות את ייעוד הקרקע נושא העתירה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים - אני סבורה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.
שיהוי
5. הטעם הראשון לכך הוא משום שהבקשה הוגשה בשיהוי.
כך, כפי שהובהר לעיל, עוד ביום 24.1.08, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים בהחלטתו, כי אין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה. המבקשים היו יכולים לפנות בהליכי ערעור על החלטה זו - זוהי דרך המלך לתקיפת החלטה שהמבקשים חולקים עליה. המבקשים לא עשו דבר בסמוך לאחר ההחלטה.
6. כאמור, הדיון בעתירה היה קבוע ליום 19.2.08. המבקשים היו מודעים להחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים במועד זה. הם היו מודעים לכך כי צו ההריסה עומד להיכנס לתוקף ביום 2.3.08. אף על פי כן, ולמרות שניתן היה לדון בעתירה ביום 19.2.08 ולהשלים את הדיון בה, הם עתרו לדחייה במועד הדיון - כדי להגיב לתשובות המשיבות בעתירה.
המבקשים לא פנו בהליכי ערעור - ואף לא בבקשה לעיכוב ביצוע, גם בסמוך לאחר ישיבת 19.2.08, למרות שב"כ המשיבות הצהירו במפורש בישיבת יום 19.2.08, כי הסכמתן לכך שהדיון יידחה לא תהווה הצדקה להארכת מועד ההריסה הסופי כפי שנקבע על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים (ר' עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 19-22).
כאמור, הבקשה דנן הוגשה ב"דקה ה-90" - רק לאחר שבית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשת העותרים לעיון חוזר. רק לאחר קבלת החלטה זו, פנו העותרים לבית משפט זה, ובקשו את עזרתו.
7. יוער עוד, כי אין זו הפעם הראשונה בה העותרים משתהים בהגשת בקשות, ומגישים בקשות ברגע האחרון האפשרי.
כך, ביום 30.12.07, הגישו העותרים את בש"א 32698/07, שבה הם עתרו כי בית המשפט יורה למשיבות לא להוציא לפועל צו הריסה שהיה קבוע ליום המחרת - 31.12.07. כב' השופט ורדי, אשר דן בבקשה למתן צו ארעי, קבע כי:
"
תמוה מדוע מוגשת הבקשה ב'דקה ה-90' בעוד העתירה המנהלית הוגשה ביום 19.12.07, והחלטת ועדת הערר הינה מיום 4.11.07".
