החלטה בתיק עתמ 1241/05

1. זוהי בקשה שהגישה העותרת, בד בבד עם הגשת עתירתה המנהלית, ובה היא מבקשת להעביר את  הדיון לבית המשפט הגבוה לצדק.

ענינה של העתירה המנהלית היא שאלת סיווגה של תוספת לכתב ערבות, המסייגת את יכולתו של מזמין המכרז לממש את הערבות באמצעות פקס, טלקס או מברק, כפגם מהותי הפוסל את ההצעה מניה וביה.

טוענת העותרת, כי בסוגיה זו קיימות פסיקות סותרות בבתי המשפט המנהליים ולפיכך הדיון בערכאה זו הוא אך בבחינת "קרש קפיצה" לדיון בפני מותב תלתא בבית המשפט העליון ביושבו  כערכאת ערעור על בית משפט זה.

אשר על כן הדיון בערכאה זו יהווה בזבוז זמן שיפוטי יקר ומן הראוי כי ערכאה זו תפעיל את סמכותה מכח סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000 (להלן: "החוק") ותעביר את הדיון לבית המשפט הגבוה לצדק.

2.       זו לשונה של הוראת סעיף 6 לחוק:

" מצא בית המשפט לענינים מינהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה ,או מיוזמתו כי עתירה מנהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק."

לטענת העותרת, מדובר בסוגיה משפטית קשה וחשובה , באשר היא נוגעת בלב ליבם של דיני המכרזים ושאלת האיזון הראוי בין הערכיםהעומדים בבסיס   המוסד של מכרז ציבורי -יעילות כלכלית מחד ושוויון מאידך.

לדעת העותרת,  אין תקדים מחייב בסוגיה העקרונית, שכן קיימת פסיקה נוגדת של בתי המשפט המנהליים ואמירה של כב' השופטת ביניש (בערעור על החלטת ביניים של כב' השופט זפט) שאיננה תקדים מחייב ולכן זהו המקרה המתאים להחלת סעיף 6 לחוק ולהעברת הדיון בעתירה לבג"צ.

3.     שתי המשיבות מתנגדות לבקשת העותרת. 
לטענתם, לגופו של ענין,  החלטת הוועדה הינה סבירה ואין להתערב בה.
באשר להעברת הדיון המבוקשת, אף אם נכונה טענת העותרת כי אין הלכה מחיבת בשאלה המשפטית נשוא עתירתם, עובדה עליה חולקות המשיבות , אין בכך טעם מספיק להעברת הדיון לבג"צ ויש לדחות הבקשה.
בתי המשפט השונים נדרשים לקבוע הלכות משפטיות, ובמידת הצורך ניתן לערער על החלטתם בפני ערכאת הערעור ואין מקום להחיל הלכה שונה בדיני מכרזים. בית משפט לענינים מינהליים לא נועד רק על מנת ליישם הלכות קיימות בסוגיות השונות בדיני מכרזים, אלא לקדם את המשפט ולפתחו בכפוף לביקורת השיפוטית של בית משפט העליון.
הפעלת סעיף 6 לחוק חייבת להעשות  אך ורק במקרים חריגים ומיוחדים ,והסוגיה שבפנינו אינה נכנסת לגדרם.

דיון

4.     הסמכות הענינית של בתי משפט האזרחיים לדון בדיני מכרזים נקבעה עוד בטרם חקיקתו של החוק. בית המשפט העליון קבע כי דיני המכרזים פותחו על ידו כמערכת מבוססת של דינים הקובעים הסדרים נורמטיביים לבעיות העיקריות שהמכרז מעורר ולכן הועבר הטיפול בנושא מכרזים לטיפולו של בית המשפט האזרחי הרגיל. (ראו בג"צ 991/91 דוד פסטרנק בע"מ ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מה (5)50 )
עם חקיקתו של החוק עוגנה סמכותו של בית משפט זה, בדיני מכרזים, על פי ההלכה שנהגה דה-פקטו עוד טרם חקיקתו.
סעיף 6 לחוק קובע את הקריטריונים לפיהם ישקול בית המשפט לעניינים מנהליים העברת הדיון לבית-משפט גבוה לצדק כערכאה ראשונה ואלו הם: חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת.
העותרת אינה טוענת לתחולתם של שני הקריטריונים האחרונים ואת מלוא כובד טיעונה ממקדת, בחשיבות הסוגיה.
לשיטתה, חשיבות זו עולה ממסקנתה שאין הלכה אחידה בנושא עתירתה ולכן זה המקרה  בו יש  להפעיל את סעיף 6 הנ"ל.