החלטה בתיק עת"מ 55037-01-11

1.         בעתירה שבכותרת נתבקש להורות למשיבים 1-3 לבטל את מינויו של המשיב 4 - עו"ד אמנון מרחב, ליועץ המשפטי של עירית ירושלים. כמו כן נתבקש, ליתן מידע לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (כלפי משיב 5), וזאת בנוגע למידע מסוים שנתבקש ולפי הנטען לא נמסר לעותר. הטענה המרכזית שבעתירה היתה, כי משיב 4 מונה על-ידי מועצת עירית ירושלים, בהמלצת ועדת המכרזים, וכל זאת כאשר לפי הנטען עומד נגד משיב 4 דו"ח ביקורת "קשה" של ועדת ביקורת של החברה הכלכלית מודיעין - אשר בראש הדירקטוריון שלה עמד בעבר משיב מס' 4. בעתירה נטען, בין היתר, כי נפלו פגמים בהמלצת ועדת המכרזים, ובהמשך לכך - בהחלטת מועצת העירייה. זאת, שכן התשתית העובדתית המלאה לא עמדה לנגד עיני ועדת המכרזים ולא היה גם לפניה כל המידע הרלבנטי. בהמשך לכך, כך נטען, הרשויות המחליטות "לא הגיעו לאיזון נכון בין השיקולים", ומשכך - לקתה החלטתם בחוסר סבירות (סעיף 6 לעתירה).

2.         עם הגשת העתירה, נתבקשה העותרת להבהיר מדוע לא תימחק העתירה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, וזאת כאשר הסמכות בנדון מסורה לכאורה לבית הדין לעבודה או לבית המשפט הגבוה לצדק (החלטתי מיום 10.2.2011). בהמשך לכך הודיעה העותרת לבית המשפט, כי קושיא העלה בית המשפט "ואף הח"מ התלבט בה בטרם הגשת העתירה. ההתלבטות הובילה בסופו של דבר את העותרת להידפק על דלת הטרקלין של בית המשפט". עמדת העותרת בתמצית היתה, כי הסמכות העניינית מסורה לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. לחלופין נתבקש להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה, וזאת מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. בנימוקיה לעניין הסמכות העניינית ציינה העותרת, כי העתירה מופנית נגד החלטה של מועצת העירייה וכי אין המדובר בסכסוך בין עובד למעביד. מעבר לכך, מדובר בעתירה "ציבורית", התוקפת את המרכיב הציבורי שבהחלטה ולא את המרכיב שעניינו דיני עבודה. נכון הדבר, כך נטען, כי תחילת ההליך היתה במכרז, אולם בסופו של דבר ההחלטה הסופית הינה של מועצת העירייה. עוד נטען, כי המדובר בהליך מינוי של תפקיד ציבור בכיר, ולכן יש להשקיף עליו לא רק מן "המעגל הפנימי" של הגורמים הרלבנטיים במועצת העיר והנבחר לתפקיד עצמו, אלא גם ב"מעגל החיצוני", החורג מתחום דיני העבודה והבוחן את הסבירות הציבורית של המינוי.  בהמשך לכך נטען, כי מרכז הכובד של העתירה הוא בפן הציבורי שלה ותכליתה הינה שמירה על טוהר המידות ולא סכסוך הקשור ליחסי עבודה.

3.         המשיבים 1-5 טענו לפני, כי יש לדחות את העתירה מפאת חוסר סמכות עניינית, כאשר עמדתם היתה כי הסמכות בכגון דא מסורה לבית הדין האזורי לעבודה. בתגובותיהם נרשם, כי שלא כטענת העותרת, מדובר בעתירה העוסקת בקבלת אדם לעבודה, על כל המשתמע מכך. המשיב מס' 4 התקבל לעבודה והוא מועסק על-ידי עירית ירושלים מזה מספר חודשים, כעובד לכל דבר ועניין. קבלתו לעבודה באה לאחר מכרז וחלים על הנדון דיני העבודה. אין מקום, לטענת המשיבים, להחיל דין שונה על נסיבות המקרה, רק בשל טענה כי המדובר בעתירה ציבורית, או בעותר ציבורי, ואין גם מקום לאבחנה שמבקשת העותרת לעשות בין "המעגל הפנימי" הנזכר לבין "המעגל החיצוני".

4.         לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות ב"כ הצדדים לעניין הסמכות, מסקנתי היא כי יש להורות על סילוק העתירה על הסף בכל הקשור בטענות הקשורות במינויו של משיב 4 לתפקידו. כך, שכן אכן הסמכות הייחודית לדון בעניין זה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה. בעניין זה יש לפנות לפסק-דינו של בית המשפט העליון בבר"ם 657/03 עירית רהט נ' אלפראונה (לא פורסם, 26.3.2003)), בו נקבע, כי אמנם לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בענייני מכרזים, אולם מקום בו מדובר במכרזים הנוגעים לקבלת אדם לעבודה או לקידומו, חל בנדון סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. משמעות הדבר היא, כי לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בעניין. כאמור לעיל, בעתירה טענות המופנות בראש ובראשונה נגד החלטת ועדת המכרזים והמלצתה, כפי שהועברה למועצת העירייה, ופגמים שונים שנפלו, לפי הנטען, בהחלטה זו. ממילא, המשמעות היא כי הסמכות הייחודית לדון בטענות אלה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה. בעובדה כי ההחלטה הסופית בנדון התקבלה על-ידי מועצת העירייה, אין כדי לשנות ממסקנה זו. כך יש ללמוד מההלכה שנקבעה בבג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר השיכון, פ"ד מו(2) 220, 240 (1993); השוו ודוקו יצחק זמיר, הסמכות המנהלית 566 (כרך א מהדורה שניה 2010); כן השוו עת"מ (חי') הזימה שריף נ' ראש המועצה המקומית אבו-סנאן (24.3.2008)). לבסוף, אין גם מקום להגיע למסקנה שונה בנסיבות המקרה, נוכח הטענות בדבר היותה של העותרת - עותרת ציבורית, והדגש הנטען, כביכול, ולפיו המדובר בעתירה שהיבטיה הציבוריים מוציאים את העניין מגדר דיני העבודה (וראו בהרחבה עע 1233/01 אוריאלי נ' עירית הרצליה (31.12.2001); ראו עוד למשל עת"מ (ב"ש) 348/04 עמותת דין ומשפט האגודה הישראלית לפיקוח והגנה על זכויות האזרח נ' מהצרי (לא פורסם, 5.1.2005); עת"מ (נצ') 1019/07 מוחמד נ' מועצה מקומית מאהל (לא פורסם, 1.3.2007)).

5.         התוצאה היא, כי אין מקום להמשיך לברר בבית משפט זה את אותם חלקים בעתירה שבכותרת, שעניינם טענות נגד מינויו של משיב מס' 4, ודינם להימחק מפאת חוסר סמכות עניינית. לא מצאתי בנסיבות העניין מקום להעביר את העתירה לבית הדין האזורי לעבודה, לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט ולו נוכח העובדה שהעתירה כוללת גם סעד שלפי חוק חופש המידע, המצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, כאשר סעד זה מופנה כלפי משיב אחר (נציבות שירות המדינה).

6.         העותרת תודיע עד ליום 3.4.2011, אם עומדת היא על אותם חלקים בעתירתה, שעניינם מסירת מידע לפי חוק חופש המידע. היה ועומדת היא על אותם חלקים כאמור, תוכל להגיש עד מועד זה עתירה מתוקנת שתוכל להתייחס לעניין זה בלבד. באין התייחסות - תימחק העתירה כולה, בלא התראה נוספת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. למותר לציין, כי אין אני מביע עמדה לגוף הטענות שבעתירה.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, ט"ז  אדר ב תשע"א, 22 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.