הבקשה וטענות הצדדים:
בפני בקשה לצו מניעה זמני אשר ימנע מהמשיב 3 ו/או מי מטעמו להכנס למקרקעין של המבקשים/העותרים הידועים כחלקות 13, 56 ו- 19 בגוש 18399 מאדמות כפר תרשיחא ולבצע כל עבודה ו/או פעולה, כולל חפירות ושינוי פני הקרקע הטבעית, לצורך ביצוע עבודות התקנת קו ביוב במקרקעין אלה, זאת עד לסיום ההליכים בעתירה המנהלית שהוגשה.
המבקשים, תושבי הכפר תרשיחא ובעלי זכויות במקרקעין שבנדון, שהינם בעלי יעוד חקלאי, הנמצאים בצד המערבי של כפר תרשיחא, טוענים במסגרת העתירה שהוגשה על ידם כי עבודות התקנת קו ביב מאסף אזורי, כולל התקנת שוחות בקרה, שבכוונת המשיב 3, תאגיד מים וביוב אזורי, לבצע במקרקעין של המבקשים, הן עבודות שמבוצעות באופן בלתי חוקי, מכיוון שהבניה המבוצעת מכוחן מחייבת קבלת היתר בניה כדין לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").
כן טוענים המבקשים כי ההרשאה שקיבל המשיב 3 מכוח החלטת המשיב 4, מנהל מינהל המים והממונה על התאגידים בדמות התאגיד 3 (להלן: "הממונה"), מיום 21.6.10 לביצוע העבודות הינה הרשאה בלתי חוקית וזאת מהטעם של הצורך בקבלת היתר בנייה כדין לביצוע העבודות. נטען גם כי אישור המשיבה 1 לעבודות, שניתן לפי סעיף 13 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) (להלן: "חוק הביוב") אינו פוטר את הבניה המבוצעת מכוחו מקבלת היתר בניה כדין לפי חוק התכנון והבניה.
המבקשים טוענים כי התוכנית להנחת קו הביוב תפגע בזכויות המבקשים בצורה בלתי סבירה ותגרום להגבלה של ממש בניצול חקלאי מירבי ביעוד המקרקעין העכשווי, בדמות הגבלת העיבוד החקלאי, בפרט הגבלה תכנונית בפני קבלת היתרי בניה להקמת מתקנים חקלאיים שונים וזאת עקב קיומם של שני קווי ביוב במקרקעין. כן טוענים הם כי הדבר יפגע בשווי וערך המקרקעין, כל זאת תוך הנחת יסוד מוקדמת ולא וודאית שהשטחים בהם יעבור הקו החדש יאושרו כשטחים ציבוריים בסיומם של הליכי התכנון של התוכנית המפורטת, שנמצאת כיום בשלבי הכנה. המבקשים טוענים כי הדבר יפגע בזכות ההתנגדות של המבקשים שירצו להתנגד לתוכנית המפורטת, עקב קיומה של תוכנית הביוב כעובדה מוגמרת בשטח.
המחלוקת בין הצדדים עברה הליכים רבים, בין היתר, הגשת בקשה להיתר בפני הוועדה המקומית לתכנון ובניה והגשת התנגדות המבקשים (כאשר על פי טענת המשיבה 2, ההליכים בפני הוועדה המקומית טרם הסתיימו); פניית המשיב 3 לממונה על התאגידים, המשיב 4, בבקשה להרשות את הכניסה למקרקעין לביצוע העבודות, לפי סעיף 45(א) לחוק תאגידי המים והביוב והגשת התנגדות מטעם המבקשים לבקשת ההרשאה; קיום שימוע בפני הממונה במסגרתו החליט הממונה על אישור ההרשאה לביצוע העבודות; קבלת אישור לפי סעיף 13 לחוק הביוב מטעם הוועדה המחוזית וזאת בהחלטת ועדת המשנה מטעמה לביוב ותשתיות וכיוצ"ב; הגשת בקשה לצו מניעה זמני לבימ"ש השלום בחיפה על ידי המבקשים, לשם עיכוב ביצוע העבודות ועיכוב החלטת הממונה, בקשה שנמחקה על ידי ב"כ המבקשים בסופו של יום; הגשת בקשה לצו ביניים לבימ"ש זה כאשר ביום 27.7.10 ניתן צו מניעה ארעי על ידי כב' השופט יוסף אלרון במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד שני הצדדים שבסיומו נדחתה בקשת המבקשים לצו ביניים והטעם לדחיה כפול: אין סמכות לבימ"ש זה להתערב בהחלטת המשיב 4 ואין לדון בבקשה לצו ביניים בהליך המנהלי ללא הגשת עתירה מתאימה.
כעת, משהוגשה העתירה המנהלית, הגישו המבקשים בקשה נוספת לצו מניעה זמני במסגרתה הם טוענים כי ביצוע העבודות שבנדון מחייב קבלת היתר בניה כדין על פי חוק התכנון והבניה ואין להסתפק בהליכי אישור עבודות אלה מכוח חוק הביוב בלבד. עוד טוענים המבקשים כי הם יפגעו מביצוע העבודות פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית המהווה פגיעה קשה בזכות הקניין שלהם ולכן יש צורך להחיל את הוראות חוק התכנון והבניה על ביצוע העבודות, זאת גם לאור העובדה כי מדובר בהסתמכות על תוכנית שטרם אושרה ועל כך כי לפי תוכנית זו מדובר בשטחים ציבוריים.
נטען כי החלטת כב' השופט אלרון בדחיית הצו הארעי אינה יוצרת השתק בפני הגשת בקשה זו מכיוון שהעתירה אינה תוקפת את החלטת הממונה, אלא את עצם ההרשאה מכוחה לביצוע העבודות ומכיוון שההחלטה לא לקחה בחשבון את ההיבט התכנוני - המנהלי. כמו כן, נטען כי לא מתקיים הטעם הנוסף בהחלטת כב' השופט אלרון שביהמ"ש לא יזקק לדון בסעד ביניים ללא הגשת עתירה מתאימה. המבקשים טוענים עוד כי מאחר שביצוע העבודות אמור להסתיים עד חודש 11/10 ובשים לב להצהרת המשיב 3 שכבר השלים ביצוע מרבית העבודות, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים בקבלת הבקשה לצו הזמני.
המשיבים טוענים כי החשיבות והדחיפות בביצוע הנחת קו הביוב הינן גבוהות, שכן נוצר זיהום מחמיר והולך בעקבות דליפת ביוב שמביא לפגיעה במעיינות כברי ויש חשש שיביא לקריסה של קו הביוב הקיים. נטען כי במקרה זה גובר האינטרס הציבורי בתיקון הקו. כן נטען שלא ניתן להכריע בסוגיות המשפטיות בכל הנוגע לפן התכנוני במסגרת בקשה לסעד זמני ויש להתחשב בעיקר בשיקול מאזן הנוחות.
המשיב 3 טוען כי לאור האמור בצווים לתיקון מעוות שהוצאו ביום 15.4.07 ו- 10.2.08 על ידי רשות המים ולצורך מניעת הישנותם של הזרמת שפכים למעיינות האזור, זאת יחד עם קיומו של צפי לגידול ניכר בהיקפי האוכלוסייה ובכמות מבני הציבור, תכנן המשיב 3 את הקמתו של קו ביוב מאסף געתון, זאת בהסתמך על אישורים שקיבל מהממונה על תאגידי המים והביוב ומהוועדה המחוזית.
לטענת המשיב 3 יש לדחות את הבקשה על הסף. נטען כי בהיות המשיב 3 תאגיד מים וביוב שהוקם מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א - 2001, נעדר בימ"ש זה סמכות עניינית לדון בבקשה לצו ביניים ובעתירה עצמה. עוד נטען כי איש מבעלי המקרקעין הרשומים בטאבו אינו נמנה על המבקשים ולכן הבקשה נעדרת כל יריבות ועילה בנוגע לחלקות שבנדון. כן נטען כי אין מקום להיעתר לבקשתם השלישית של המבקשים לצו זמני שכן לא חל שינוי בנסיבות לעומת הבקשות הקודמות. בנוסף, נטען כי המבקשים תוקפים את החלטתו של הממונה על תאגידי המים והביוב מיום 21.6.10 המאפשרת לתאגיד לבצע עבודות במקרקעין, אך הבקשה הוגשה כ-30 יום לאחר מתן החלטת הממונה ולכן חל שיהוי בהגשתה.
לגופו של עניין טוען המשיב 3 כי מאחר שמדובר בעבודות להנחת קו ביוב שהינן עבודות חפירה ולא עבודות בניה, אין כל צורך בקבלת היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה ודי בקבלת היתר על פי סעיף 13 לפי חוק הביוב.
המשיב 3 טוען כי ביצוע העבודות לא יגרום לפגיעה הנטענת על ידי המבקשים וכי התועלת בביצוע העבודות גוברת בנסיבות העניין לאין ערוך על כל פגיעה במבקשים, שכן מדובר בעבודות לשיקום קו הביוב המאסף אשר מוביל את שפכי הרשויות והחברות בתאגיד מכפר ורדים ועד למרגלות הישוב עין יעקב ועבודות אלה הינן דחופות והכרחיות ונועדו לשרת בין היתר את המבקשים עצמם. העבודות מבוצעות מכוח צווים לתיקון המעוות אשר הוצאו לפי סעיף 20 ז' לחוק המים, התשי"ט - 1959 ואשר נועדו למנוע זיהום מעיינות הגליל, על רקע המשמעות האקולוגית, התברואתית והציבורית שבכך. לעבודות ניתן אישור לפי סעיף 13 לחוק הביוב מאת ועדת משנה לביוב ולתשתיות שבוועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז הצפון ומדובר בעבודות הכרחיות שעתידות להתבצע בהתאם לאישורם של כל הגורמים הסטטוטוריים והחלטותיהן של הוועדות המקצועיות.
נטען כי אין בהקמת הקו הנוכחי משום שינוי מהותי של הקיים והקו תוכנן כך שינצל את תוואי הקרקע באופן מירבי תוך התחשבות בתוכניות פיתוח קיימות. נטען כי התנגדות המבקשים מתייחסת לקטע מצומצם של קו הביוב וניתן לעשות שימוש באותו חלק מהקרקע מתחתיה עובר קו הביוב במגבלות שקיימות גם כיום.
כן נטען כי קבלת הבקשה תביא לעיכוב ניכר בביצוע העבודות, דבר אשר יחריף את מצוקת תושבי הרשויות החברות בתאגיד עקב מצבו הנוכחי של קו הביוב המאסף, יחייב את שינוי תוואי הקו אשר יגרום לפגיעה במספר רב יותר של תושבים ויגרור עלויות כספיות נוספות שיגרעו מיכולתו של התאגיד לתכנן ולבצע פרויקטים נוספים לרווחת התושבים. נטען כי המבקשים לא הראו כי תיגרם להם פגיעה כלשהי וגם אם תיגרם, הרי שזו נסוגה נוכח החשיבות הציבורית והתברואתית שבביצוע העבודות.
עוד נטען כי המבקשים אינם עומדים בתנאים שנקבעו למתן צו מניעה זמני שכן הסעד הזמני אינו כה הכרחי מכיוון שהנזק שיגרם לכאורה ניתן לתיקון בפיצוי כספי; מאחר שאין למבקשים כל עילת תביעה נגד המשיב 3 כי לא הוכח שנפל פגם בהחלטה להקים את קו הביוב; מאחר שמאזן הנוחות נוטה לרעת המבקשים שכן התועלת שתצמח למבקשים מקבלת הצו תקטן לאין שיעור מן הנזק שיגרם לציבור שעליו נמנים גם המבקשים, לסביבה וכן לתאגיד; ומאחר שצו מניעה הינו סעד מן היושר והמבקשים לא באו בידיים נקיות לביהמ"ש, תוך העלאת טענות מוטעות ומטעות כדוגמת טענתם בדבר חריגת העבודות מן האמור בצווים לתיקון המעוות.
דיון והכרעה בבקשה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני החלטתי לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את ביצוע העבודות.
כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים עיקריים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות". נפסק, כי ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות - ולהפך. עם זאת, הקריטריון המשמעותי יותר בנסיבות כמו אלו שלפני הינו מאזן הנוחות. ראה: