בקשה למתן צו ביניים אשר יורה על ביטול החלטת ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (משיב 3), מיום 15.07.12 לפטר את המבקש, וכן בקשה למתן צו לפיו על המשיבים להשיב את העותר לעבודה במשטרת ישראל עד אשר תינתן הכרעה בעתירה.
הרקע לבקשה
1. המבקש יליד 1967 גויס למשטרה ביום 4.5.99 ושירת כשוטר ימי במרחב אילת. במהלך שנות שירותו, ננקטו כנגד המבקש מספר הליכים משמעתיים. בין היתר הוא הורשע ונדון ביום 14.04.08 לנזיפה חמורה ולקנס. ביום 05.04.09 נערך לו ראיון הדרכה בגין התנהגות לא ראויה והשפלת עובדי מטבח וביום 2.10.11 הוא זומן לראיון בפני מפקדו בשל פעולתו בניגוד להוראות בשני אירועים שונים. המבקש גם נשפט בדין משמעתי וננזף בנזיפה חמורה על התבטאויות חריפות וכינויי גנאי שהטיח במפקדו לאחר קיום ראיון זה. בנוסף על כך, ביום 18.03.12 נשפט והורשע המבקש בגין התנהגות שאינה הולמת שוטר לאחר שעזב באמצע ראיון אזהרה שנערך לו על ידי מפקדו. כך, ביום 14.02.12 הוא נשפט והורשע בדין משמעתי בגין אי מילוי הוראה והתנהגות שאינה הולמת שוטר לאחר שהתייצב ללא מדים כחולים על אף שנדרש לעשות כן, והגיע לא מגולח כשחולצתו מחוץ למכנסיו. עוד נשפט המבקש על כי נקט לשון חוצפנית כלפי סגן מפקד מרחב (סממ"ר) איתן גדסי לאחר שזה העיר לו על הופעתו.
2. בד בבד, ביום 2.10.11 לאחר שנערך למבקש ראיון כאמור, הוחלט להעבירו מתפקידו ולספחו ליחידת סיור אילת, ולאחר שנעשה כן הוא ביקש העברה ממרחב אילת לתפקיד שיטור במספנה בצפון הארץ. לצורך בחינת בקשתו זו נערך למבקש ראיון בפני סממ"ר גדסי ביום 2.11.11 ובפני מפקד מרחב אילת ביום 19.12.11 והובהר לו כי אין התנגדות עקרונית להעברתו. אף על פי כן, המבקש לא הועבר מטעמים רפואיים. לאחר ששב המבקש על בקשתו הוא זומן לראיון נוסף בפני סממ"ר גדסי ביום 03.01.12 ולאחריו הוחלט כי סיפוחו ליחידת הסיור יוארך לשלושה חודשים נוספים. לבקשת המבקש, עוד באותו היום נערך לו ראיון נוסף בו הובהר לו כי העברתו מתפקידו ליחידת הסיור נעשתה בשל שיקולים מקצועיים הקשורים להתנהגותו שנמצאה בלתי הולמת. בסיכום הראיון המליץ סממ"ר גדסי לשקול את המשך שירותו בשל התנהגותו החוזרת לאורך השנים העומדת בניגוד לנדרש משוטר. ביום 22.03.12 נערכה בעניינו של המבקש וועדת הערכה אשר שמעה את טיעוניו בהרחבה והמליצה על פיטוריו בגין אירועי משמעת חמורים המצביעים על אי התאמתו להמשך שירות במשטרת ישראל. בהתאם לזאת, ביום 03.06.12 נערך למבקש שימוע בפני קצינת מדור אמצעים מנהליים לצורך שקילת פיטוריו ובמסגרתו הוא העלה באמצעות בא כוחו את טיעוניו לפיהם המקור לכל אותם אירועים משמעתיים נעוץ במניעים אישיים של מפקדיו. בסופו של יום, ביום 15.07.12 לאחר שנבחנו מכלול השיקולים החליט ראש אגף משאבי אנוש (אמ"ש) על פיטורי המבקש אשר נכנסו לתוקפם ביום 30.09.12.
טענות המבקש
3. לטענת המבקש הראיות מצביעות על כך שהוא עבר מסכת התנכלויות על ידי סממ"ר גדסי ועל ידי מפקדו הישיר שכללה את העברתו מתפקידו והסתיימה בהחלטה חפוזה לפטרו מבלי שנעשה בירור ממצה לטענותיו. כל זאת לטענתו, עקב סירובו כיו"ר איפ"א-ארגון השוטרים הבינלאומי סניף ישראל בעיר אילת להתיר לסממ"ר גדסי שימוש בכספים שלא כדין. לטענתו היחס המשפיל והמדכא שקיבל ממפקדיו הוא שהביא להתבטאויותיו החריפות שבגינן פוטר. המבקש הדגיש כי לאורך השנים הוא זכה לתעודות הצטיינות רבות ולתעודות הערכה ממפקדיו, עמיתיו, ומאזרחים ששירת. גם ההערכות התקופתיות שקיבל היו טובות מאוד והוא קיבל ציונים גבוהים בכל המדדים שנבחנו ובכללם מקצועיות, יחסים בין אישיים ומשמעת. כך, לטענתו פיטוריו התבססו על שיקולים זרים ולא מקצועיים שאינם תואמים את כוונת המחוקק במתן סמכות הפיטורין בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה"). תמונת מצב זו מלמדת כי עומדת לו לכל הפחות עילה לכאורה המצדיקה את מתן הסעד המבוקש.
4. עוד לטענת המבקש מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אי מתן הצו יביא ברמה גבוהה של וודאות לפגיעה בו באופן קשה ובלתי הפיך ויחסל את סיכויי חזרתו לשורות המשטרה. גם האינטרס הציבורי באי מתן לגיטימציה להתנהלות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בכוח מצביע על תוצאה זו. מנגד הנזק הצפוי למשיבים ממתן הצו הינו זניח ביותר ולאור אופיו של הארגון ניתן להשיב את המבקש לשירות במשטרה באופן מיידי מבלי ליצור חיכוך בינו ובין מפקדיו בשלב זה.
טענות המשיבים
5. מנגד, לטענת המשיבים, ככלל, סעדים זמניים ניתנים במשורה ובפרט כאשר מדובר בבקשה הנגועה בשיהוי ניכר והיא נוגעת להחלטה בדבר פיטורין כבמקרה זה. ההחלטה על פיטורי המבקש נמסרה לו כבר ביום 16.07.12 וכן נמסר לו כי פיטוריו יכנסו לתוקף ביום 30.09.12. אולם, את העתירה הגיש המבקש רק בחלוף למעלה מחודשיים מהמועד להגשת העתירה כקבוע בתקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. לפיכך, מתקיים בעניינו שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי, שכן בחלוף הזמן השתנה המצב העובדתי והמבקש אינו עובד עוד במשטרת ישראל מזה למעלה משלושה חודשים, המשיבים הסתמכו על מצב זה, וכן מחדלו הלא מנומק של המבקש מלמד כי וויתר על זכותו לעתור כנגד ההחלטה.
6. יתרה מזאת, היות וכאמור פיטוריו של המבקש נכנסו לתוקפם ביום 30.09.12, הרי שבקשתו הינה למעשה צו עשה המורה על שינוי מצב ולא על שמירה על הקיים. ככלל, לבקשה מעין זו אין להיעתר אלא במקרים חריגים ביותר בהם הוכח לכאורה בראיות ברורות כי מבקש הצו ראוי לקבל את הסעד המבוקש בתום ההליך, וזאת המבקש לא עשה.
7. מעבר לאמור לטענת המשיבים מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן המשך העסקת המבקש תפגע בתדמית המשטרה. בנוסף, תפקיד המבקש אויש זה מכבר, לפיכך השבתו לתפקידו עד לבירור העתירה מבלי שתוצאות העתירה ידועות, אינה יעילה ותקשה על המשיבים. לעומת זאת הנזק הלכאורי שיכול להיגרם למבקש הינו נמוך בעיקר לאור קביעת בתי המשפט כי הליך הפיטורין הינו הפיך, הנזק הכלכלי בגינו ניתן לתיקון והוא אינו מצדיק מתן צו ביניים.
8. המשיבים גם טענו כי סיכויי העתירה אינם גבוהים. לדבריהם נוכח עבירות המשמעת הרבות והתנהגותו של המבקש כלפי מפקדיו, המשיבים השתכנעו שהתנהגותו עלולה לפגוע ביכולתם של מפקדיו להניעו לבצע משימות וכי המשך שירותו עלול לערער את אמון הציבור במשטרה ובתדמיתה. בנסיבות אלו המשיבים סברו כי בשל חוסר התאמתו של המבקש לתפקידו יש לפעול לפי הסמכות הנתונה להם בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 המורה כי המפקח הכללי רשאי לפטר שוטר אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר אינו מתאים למלא את תפקידיו. בהחלטה בעניינו של המבקש לא נפל פגם מנהלי היות והיא נתקבלה בסמכות לאחר שהמבקש הוזהר לאורך השנים כי עליו לשפר את התנהגותו אך לא עשה כן, עניינו נבחן על ידי מספר גורמים שונים וטענותיו נבדקו על ידי נציבות קבילות השוטרים. בעניין זה צוין כי עומדת למשיבים חזקת התקינות המנהלית ועל בית המשפט לנהוג באיפוק וריסון בכל הקשור להתערבות בשיקול הדעת של המשטרה בעניין התאמתו של אדם לשרת בשורותיה ובנוגע לאיוש תפקידים בה.
דיון והכרעה
9. ככלל, התכלית שבמתן צו ביניים הינה שמירת על המצב הקיים עד לקביעה סופית באשר לזכויות הצדדים בהליך העיקרי. אולם, בבקשה זו הסעד המבוקש אינו למניעת פיטורי המבקש משירותו במשטרה, אלא בהשבתו לשורותיה. מכאן, שאין המדובר בבקשה למתן צו מניעה זמני הבא לשמור על מצב קיים אלא למתן צו עשה זמני. אמות המידה שמביאות להיענות לצו עשה, הן נוקשות יותר מאשר אלו המופעלות במתן סעד זמני, שמטרתו למנוע שינוי המצב הקיים. ההלכה בסוגיה זו ברורה ולפיה סעד זה יינתן במשורה ובמקרים יוצאי דופן בלבד וכאשר הנזק למבקש הוא בלתי הפיך ופיצוי כספי לא יוכל לתקנו (רע"א 5843/05
איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות, 13.12.05; בר"ם 5346/03
מלבסקיה נ' שר הפנים, 18.6.2003; בש"א (ת"א) 20818/03
מלכה שלמה נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, 14.03.04).
10. זאת ועוד, הלכה היא כי בהכרעה בבקשה למתן צו ביניים נשקלים שני שיקולים עיקריים: האחד, מאזן הנוחות בו נבחן הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן צו הביניים, אל מול הנזק שיוסב למשיב במתן הצו; והשני, סיכויי העתירה להתקבל. בגדר שיקולי מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון, בין יתר השיקולים, אם הימנעות ממתן הצו תסכל את בירור ההליך העיקרי, וכי "אבן הבוחן העיקרית היא מאזן הנוחות" (בר"ם 301/03
אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה, 18.3.03). במקרה זה, ברי כי הימנעות ממתן צו הביניים לא תסכל את עתירתו של המבקש. די נהיר, כי גם אם תתקבל העתירה וימצא כי למבקש עומדת זכות לשוב לשירות במשטרה, לא תיווצר כל מניעה מלעשות כן אף אם שירותו הופסק למספר חודשים (ראו בר"ם 1366/11
רידאן מלחם נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, 20.2.11). המבקש גם לא הצביע על נזק ממשי שיוסב לו בתקופת הביניים המצדיק מתן צו עשה. הנזק הצפוי למבקש הוא באי קבלת שכר במהלך התקופה שעד להכרעה בעתירה ונזק זה הוא כספי בעיקרו וניתן לפיצוי אם תתקבל העתירה. יוצא אפוא, כי משיקולי מאזן נוחות בלבד, דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות.
11. אף שמצאתי לדחות את הבקשה משיקולי מאזן הנוחות, ייאמר כי גם סיכויי העתירה להתקבל אינם גבוהים ומצדיקים כשלעצמם את דחיית הבקשה. הסמכות לפטר שוטרים שאינם מתאימים לשרת במשטרה נתונה למפכ"ל מכוח סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, הקובע כי המפכ"ל רשאי להשעות שוטר, להורידו בדרגה, או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו, בין השאר, שהשוטר "אינו מתאים מבחינה אחרת למלא את תפקידיו". מהחומר שהובא בפני ואף מטענותיו של המבקש עצמו עולה כי לצד הערכות טובות שניתנו לו כשוטר מיומן ומקצועי, הוא תואר לא אחת בגיליונות ההערכה ככזה הפועל מתוך אמוציות ורגש כשהדבר מתפרש לפעמים כתוקפנות ואגרסיביות וכן כי הוא הורשע במספר עבירות משמעת במהלך שנות שירותו. בשנים 2008 ו- 2010 גם הוארך שירותו של המבקש בשנה אחת בלבד ובשנת 2011 הוארך בשנתיים בלבד, זאת תוך שהוא נדרש לשפר את התנהגותו, לרסן את יצריו ולהגביר את שליטתו העצמית. נוסף על כך, מלבד דבריו של המבקש עצמו, אין תשתית אמיתית לטענתו העיקרית לפיה המקור להתנהגותו הבעייתית היה התנכלויות חוזרות מצד מפקדיו. אף קבילות שהגיש המבקש בעניין זה כנגד סממ"ר גדסי, נבדקו, אך נציב קבילות השוטרים לא מצא בהן עילה להתערבות.
12. מבלי לקבוע מסמרות בעניין בשלב זה, גם לא נראה כי בהליך קבלת ההחלטה נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. החלטת ראש אמ"ש לפטר את המבקש בשל אי התאמתו נתקבלה רק לאחר שהתכנסה וועדה לבחינת התאמתו אשר שמעה את עמדתו והמליצה על פיטוריו, ולאחר שלמבקש נערך שימוע בפני קצינת מדור אמצעים מנהליים במשטרה בו הוא אף היה מיוצג על ידי עו"ד. בנסיבות אלו, יתקשה המבקש לשכנע כי המשיבים חרגו מסמכותם לפי פקודת המשטרה או כי נפל פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטה על פיטוריו.
13. נוכח דחיית הבקשה לצו ביניים גופה, גם מתייתר הצורך לדון בשלב זה בטענת המשיבים בדבר השיהוי שבהגשת העתירה. שאלה זו תידון בעתירה לגוף טענותיה.
לאור כל האמור, אפוא, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.