החלטה בתיק עת"מ 38044-07-11

הדיון היום קבוע אך ורק בבקשה לצו ביניים.

צו הביניים המבוקש כולל שתי עתירות, אחת להורות שהעותר לא יורחק מהארץ עד להכרעה הסופית בעתירה, והשנייה להורות לשחררו ממשמורת עד לאותה הכרעה.

כבר בפתח הדיון התברר כי העתירה העיקרית מחייבת תיקון, כך שבכל מקרה לא ניתן היה להכריעה היום בעתירה העיקרית, והדיון גם לא התמקד בה.

השאלה היחידה שצריך לדון בה כרגע, מאחר ודומה שאין חולק שלפחות חלק מצו הביניים צריך להינתן ,הוא הצו המורה לא להרחיק את העותר עד להכרעה בעתירתו, היא האם יש מקום להיעתר גם לחלק השני של הבקשה לצו ביניים ולהורות על שחרורו בערובה של העותר עד להכרעה בעתירה לאחר שתתוקן.

שהות במשמורת למעלה מ-60 יום, איננה מחייבת שחרור ללא תנאי, ואף איננה מחייבת שחרור בערובה, אלא היא אחת מארבעת התנאים החלופיים שרק בהתקיימם רשאי ממונה ביקורת הגבולות לשחרר ממשמורת בערובה.

אכן חלופה זו שלא כשלושת קודמותיה איננה מותנית על פי לשון החוק בכך שהממונה שוכנע כי השוהה יצא מישראל במועד שנקבע בעצמו, או כי לא יהיה קושי לאתרו או כי צפוי נזק מהסוג המפורט בחלופה השלישית מעצם המשך המשמורת.  זאת משום שהחלופה הרביעית שעניינה שהות במשמורת יותר מ-60 יום ברציפות, היא חלופה של מידתיות, ואכן ראוי שהכלל יהיה שמי ששוהה במשמורת מעל 60 יום רצופים ישוחרר בערובה, אלא אם הנסיבות הן כאלה שנראה ששחרור בערובה אין בו כדי להבטיח מידה הנדרשת את האינטרסים הפנימיים של היכולת לאתר את השוהה בישראל, ובמידת הצורך לעוצרו ולהרחיקו מן הארץ.

העותר נכנס לישראל שלא כדין, ועל כך דומה שאין מחלוקת, אולם אין מחלוקת שפנה ביוזמתו לקבל מעמד של פליט. אם לא יתייצב לבירור שנקבע בעניינו, ויש חולק אם הדבר היה משום שהמשרד היה סגור, או אחרת, אולם מה שהיה ברור שגם מאז המועד שנקבע לו לא עשה העותר דבר, עד שנעצר בחלוף כשלושה חודשים. זו נסיבה שיש בה כדי להכביד במשהו על האפשרות לשחרור. כנגדה, יש גם נסיבות שמצדיקות הקלה ובראשן העובדה שהאיש שוהה במשמורת מזה כחמישה חודשים.  עיון ראשוני בחומר שהועמד לרשותי במסגרת מה שהוגש על ידי העותר ומה שהוגש על ידי המשיבה, מלמד, לטעמי, כי אין לומר שאין כל סיכוי שבסופו של דבר יוכר העותר כפליט. אינני מרגיש שיש בידי מספיק כלים כדי לומר עד כמה הסיכוי גבוה או נמוך, אך הוא איננו אפסי. כמו כן, עובדה היא שבדרך כלל מי שבקש הכרה כפליט איננו נעצר ואיננו מוחזק במשמורת. בענייננו העותר נעצר לאחר שהגיש בקשה להכרה כפליט, והקשר עמו נפסק בנסיבות השנויות במחלוקת שתיארתי לעיל. אינני קובע כאן שהמעצר או המשמורת היו בלתי חוקיים או בלתי ראויים אפילו במישור המשפט המנהלי, אולם אין ספק שאינם מבקשים את הכלל הנוהג לגבי מבקשי המקלט, העובדה שהעותר לא יצר קשר עם הגורם המטפל לאחר המועד שנקבע לו, גם אם באותו מועד לטענתו היו המשרדים סגורים, כבר אמרתי שהיא נסיבה מכבידה במידה מסוימת על שיקול הדעת, אולם אינני סבור שהיא לבדה מצדיקה תוצאה של המשך המשמורת ללא אפשרות להשתחרר בערובה לאחר שהמשמורת נמשכת כבר 150 יום.

טרם שאכריע אופרטיבית, אתייחס בקצרה לנושא תיקון העתירה העיקרי ולנושא הסמכות המקומית.

עתירה מתוקנת תוגש עד יום 23.8.11 ,כולל.

נושא הסמכות המקומית יוכרע על ידי המותב שידון בעתירה העיקרית, משום שבכל מקרה נדרשת היום הכרעה כאן לצו הביניים.

סבורני גם שלאחר ההכרעה בצו הביניים, העתירה המתוקנת תראה גם אולי במישור הסמכות.

לאור כל האמור לעיל, ניתן בזה צו ביניים עד להכרעה הסופית בעתירה, כפי שתתוקן על פי החלטה זו לעיל, כדלהלן:

1.         העותר לא יורחק מן הארץ עד להכרעה סופית, כאמור.

2.         העותר ישוחרר ממשמורת לאחר שימציא ליחידת הערבויות של משרד הפנים בנתב"ג כתובת מלאה במדינת ישראל, וכן יפקיד ערובה בסך 7,500 ש"ח, להבטחת התייצבותו לכל דיון בעניינו ולהבטחת יציאתו מן הארץ, ככל שזו תהא התוצאה.

3.         העותר יתייצב אחת לשבוע, בימי חמישי בין השעות 09:00-12:00 במשרדי יחידת עוז בחולון.

4.         כתובת בא כוחו הנוכחית של העותר תשמש כמען להמצאת כתבי בי דין מכל סוג, לרבות הזמנות לדיון בעתירה.

התיק יובא בפני שופט תורן מנהלי ביום 24.8.11 לתזכורת פנימית על מנת שיוודא הגשת עתירה מתוקנת ויקבע מועד לדיון.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תשע"א, 16/08/2011 במעמד הנוכחים.