ההליך
מדובר בבקשה לפטור מאגרה.
המבקש עתר נגד החלטת שר הפנים, לבטל את אשרתו של המבקש, להוציא צו גירוש נגדו ולהשהותו במשמורת לזמן בלתי מוגבל לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד - 1954.
המבקש הינו אריתראי כבן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים שנותרו באריתראה. המבקש 1 נכנס לישראל דרך גבול מצריים בשנת 2009 ולאחר מכן, הוענק לו רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1, זאת מכוח ההגנה הקבוצתית החלה על נתינים שכמותו ומדיניות המשיב דאז.
המבקש עבד בנתיבות בזיפות גגות. במהלך הפסקת עבודה הוא נישק בחורה ישראלית, וביום 15.7.12 הוגש נגדו כתב אישום מתוקן בגין עבירות של מעשה מגונה וניסיון למעשה מגונה, ואף ריצה חמישה חודשי מאסר בפועל. עובר לריצוי , מאסרו הועבר המבקש לכלא גבעון, שם נשאל האם הוא מעוניין לשוב לאריתריאה, אך הוא השיב בשלילה.
בית הדין לביקורת משמורת אישר את צו הגירוש אשר הוצא כנגד העותר ביום 28.10.12 , ביום 30.12.12 וביום 28.2.13.
לטענת המבקש, הואיל ומדובר בהליך של שחרור המבקש ממשמורת, יש ליתן פטור מאגרה, לפי סעיף 20(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007, וכן הפנה לבר"ם 1689/13 א', לעע"ם 398/13 א' ולעע"ם 1444/10 א'.
המבקש הצהיר בתצהירו, כי השתכר למחייתו בזיפות הגגות בסך של 5,000 ש"ח, מתוכם שלח למשפחתו 500$ מדי חודש וביתר השתמש למחייתו. כן הצהיר כי אין לו חסכונות או חשבון בנק. כן ציין, כי חבריו עוזרים לו בייצוג המשפטי.
המשיב מתנגד לבקשה ומבקש לחייב את המבקשים בתשלום האגרה, הואיל והמבקש אינו עומדת בתנאים אשר נקבעו בפסיקה, המזכים בהישענות על קופת הציבור ומתן פטור מאגרה עקב אי התקיימות התנאי של העדר יכולת כלכלית.
הבקשה לפטור מאגרה מבוססת רק על תקנה 20(7) לתקנות האגרות, בנימוק שמדובר בהליך שחרור ממשמורת, ואולם העתירה כוללת מספר סעדים, שרק אחד מהם הינו שחרור ממשמורת ויש לשלם אגרה עבור יתר הסעדים שהתבקשו - ביטול צו גירוש והענקת מעמד בישראל.
דיון
הכלל הנוהג הוא, כי המגיש לבית המשפט, צריך לשלם אגרה. חריג לכלל זה מצוי בסעיף 14(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח -1987 (להלן: "התקנות"), שעניינו פטור מאגרה, הקובע :
(א) "בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ותצהיר שבו יפרט את רכושו , רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
(ב) " הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה... ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט - (1) לפטור מתשלום האגרה או חלקה ...".נ
בהתאם לסעיף האמור, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים כדי שבקשת פטור מתשלום אגרה תתקבל, האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם אגרה, והשני, קיום עילה בתיק העיקרי.
אמנם ההלכה קובעת, כי גם אם סיכוייה בעתירה קלושים, על ביהמ"ש להימנע מחסימת שעריו בפני הפונים אליו, אך אין ספק שתחילה על המבקש פטור מאגרה להיכנס לדלת אמותיה של תקנה 14 לתקנות האגרות.
בענייננו, העתירה אינה רק לשחרור ממשמורת, אלא גם לסעדים נוספים, המבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת ולא הצליח לשכנע שהינו דל אמצעים וכי אין ביכולתו לשלם את האגרה. הוא לא הביא ראיות מספקות להוכחת העדר יכולת כלכלית ולא הציג תמונה מלאה שתבסס את טענותיו.
כעולה מהתצהיר שהוגש מטעמו, המבקש עבד למחייתו מאז שנת 2009, עת נכנס לישראל שלא כדין, ועבד בעסק של זיפות גגות בנתיבות. המבקש ציין כי השתכר בסכום של 5,000 ש"ח מדי חודש, ושלח חלק מסכום זה למשפחתו שבאריתראה. כן הצהיר כי הוא נתמך בחבריו שמסייעים בידו בהליכים המשפטיים.
בנסיבות העניין, אין הצדקה ליתן פטור מאגרה למי ששוהה ומתפרנס בישראל מאז 2009 ועד למאסרו בגין העבירות שביצע, והוא אף הוכיח כי הינו בעל יכולת מימון ייצוג משפטי הן בהליך הפלילי שנוהל נגדו והן בהליך המנהלי. העובדה שמבקש פטור מאגרה שוכר עורך דין פרטי לצורך ההליך מהווה בין היתר אינדיקציה לדחיית בקשת הפטור.