1. לפני בקשה לצו ביניים האוסר על המשיבה 1 (להלן -
העיריה) להתקשר בהסכם עם המשיבות 7-2 לקידומו של מכרז פומבי 0110/2011 לאבטחת מוסדות חינוך שמירה אבטחה וסדרנות. יצוין כי המבקשת מספקת לעיריה שירותי שמירה ואבטחה על פי המכרז הקודם שתוקפו פג. ביסוד העתירה והבקשה החלטתה של העיריה - לאחר שימוע שבוצע למבקשת - לפסול את הצעת המבקשת מהטעם המרכזי
"שמאוקטובר 2010 לא התקבלו אישורי חברות הביטוח על הפקדת כספי הפנסיה של העובדים, למרות שבתלוש השכר נוכו ההפרשות לפנסיה, והדבר מהווה הפרה יסודית של החוזה בנושא זכויות המועסקים" (פרוטוקול וועדת המכרזים מיום 8/8/11).
2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ושקלתי את טענותיהם המקיפות של ב"כ הצדדים, הן אלו שבכתב הן אלו שהועלו במהלך הדיון לפני, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי זו.
3. החלטת הפסילה נסובה על אי ביצוע הפרשות לקופות הגמל ופיצויים של המועסקים על ידי המבקשת בגין החודשים
אוקטובר 2010- מאי 2011. המבקשת מאשרת כי לא העבירה לחברת הביטוח את כספי ההפרשות של העובדים בגין חודשים אלו במועדים שנקבעו לכך, אלא נדרשה לעזרתה של חברת כלל בפריסת תשלומים. לטענתה של המבקשת, יסוד קשייה להעביר את הכספים במועד נבע מכך שהמבטחת הקודמת: חברת הפניקס, חייבה את חשבונה של המבקשת שלא כדין בהפרשות בסכום מצטבר של כ-500,000 ש"ח בגין עובדים שלא הועסקו כלל או שהועסקו באופן חלקי (סעיפים 36-33 לתצהירו של מנכ"ל המבקשת).
במסגרת הדיון בוועדת המשנה הסביר מנכ"ל המבקשת, כי "המבקשת הגיעה להסדר תשלומים עם כלל ביטוח בע"מ לתשלום הפוליסות עד ל5/2011". גם סוכן הביטוח של המבקשת הסביר כי "כל הפוליסות של העובדים משולמות עד ל-10/2010 ולתקופה של 11/2010 עד 5/2011, חברת יבטח בע"מ ביצעה הסדר תשלומים אצל חברת כלל ביטוח בע"מ". להבטחת תשלום הפוליסות אף שעבד מנכ"ל המבקשת לטובת חברת כלל את הפוליסה האישית שלו בסך 750,000 ש"ח, העולה על סכום החוב שהנו כ-450,000 ש"ח.
המבקשת נדרשה להציג לוועדת המשנה אישורים על הפקדות הסכומים לפוליסות של העובדים כנדרש בחוזה שנערך עמה, אך מנהלה של המבקשת וסוכן הביטוח הסבירו כי
"תוך חודשיים-שלושה יסתיים הסדר התשלומים ואז תוכל חברת כלל ביטוח בע"מ להנפיק אישורים על תשלום הפוליסות לתקופה 11/2010 - 5/2011". תחת אישור על זיכויין של פוליסות העובדים כנדרש, המציאה המבקשת לעיריה את מכתבה מיום 24/7/11 של חברת כלל, שבו אשרה כי "חברת יבטח...העבירה תשלום בעבור עובדיה עד לחודש 05/2011 כולל".
בחודש יולי 2011 שלחה חברת כלל לעובדי המבקשת מכתבי התראה, שלפיהם פוליסות שנפתחו להם אינן משולמות מזה זמן על ידי המבקשת, אך המבקשת טוענת כי התראות אלו הוצאו בשגגה על ידי המערכת הממוחשבת של חברת כלל. לאישוש טענה אחרונה זו הגישה המבקשת מכתב נוסף של חברת כלל, מיום 16/8/11, שבו אישרה המבטחת כי המבקשת "העבירה תשלום בעבור עובדיה עד לחודש 05/2011 כולל חודשים שהיה חוסר בעבורם (2010-11,12), ישנו הסדד תשלומים, וזאת על אף מכתבי ההתראה שנשלחו לעובדי החברה".
לקראת הדיון בבקשה הצטיידה המבקשת במכתב נוסף של כלל, מיום 23/8/11, שזו לשונו:
הרינו לאשר, בהמשך למכתבינו מיום 24.7.2011 ו- 16.8.2011, כי כל עובדי חברת יבטח בע"מ המנויים ברשימה שהועברה לכלל היו מבוטחים במועד מכתבינו הנ"ל וגם כיום בביטוח פנסיוני מלא והכל בהתאם לתנאי הפוליסה. נכון למועד מכתבי זה, ראו במכתבי ההתראה שנשלחו אל עובדי חברת יבטח בע"מ כמבוטלים.
לשיטתה של המבקשת, בעריכתו של הסדר התשלומים עם חברת כלל קיימה את חובותיה כלפי העובדים כהלכתן. זאת ועוד: "בהצהרתה של כלל בפני העיריה הרי שהיא התחייבה באופן חד משמעי כי מלוא הכספים השייכים למועסקי המבקשת במסגרת קופות התגמולים והפיצויים מובטחים לחלוטין, הפוליסות בתוקף וכל מועסק שיהיה מעוניין למשוך את כספיו - יכול לעשות זאת ללא כל בעיה" (כלשון המבקשת בסעיף 39 לבקשה). במצב דברים זה, כך טוענת המבקשת, החלטתה של המשיבה לפסול את הצעתה של המבקשת הנה שרירותית ולוקה בחוסר סבירות קיצוני.
4. אני סבור כי סיכויי קבלתם של הסבריה וטענותיה דלעיל של המבקשת אינם גבוהים, וזאת מהנימוקים הבאים:
א. הסברה של המבקשת בדבר גביית יתר של חברת הפניקס, אשר הקשתה על המבקשת להעביר את כספי ההפרשות בגין החודשים הנ"ל במועד, היה כללי וסתמי. לא רק שהמבקשת לא פרטה את שמות העובדים שבגינם גבתה ממנה חברת הפניקס כספים ביתר ואת סכומי החיוב העודפים המתייחסים לכל אחד מהם, אלא שאף לא צורף ולו מכתב דרישה שנשלח על ידי המבקשת לחברת הפניקס. בין כך בין אחרת, המבקשת למעשה אינה חולקת על כך, שכספי הפרשות עבור 8 חודשי עבודה לא הועברו במועד, אלא הוסדרו בשלב מאוחר יותר בהסדר תשלומים שערכה המבקשת עם חברת כלל. יוטעם, כי כך נעשה על ידי המבקשת על אף שהעיריה מצידה העבירה למבקשת מדי חודש בחודשו את מלוא עלויות המעסיק והתקורה על פי החוזה, הכוללים גם את תשלום פיצויים וגמל מעביד, כאשר בה בעת ניכתה המבקשת משכרם של העובדים את חלקם שלהם בתשלום הגמל. סכומים אלו לא הועברו על ידי המבקשת לקופות העובדים במועד שנקבע לכך, אלא המבקשת ערכה לגביהם עם חברת כלל הסדר תשלומים.
ב. עמדתה של המבקשת, כי חברת כלל נטלה על עצמה כלפי העובדים אחריות בלתי מסוייגת לכיסוי ביטוחי, אשר תהיה בתוקף גם אם הסדר התשלומים שערכה המבקשת יופר וגם אם מימוש השעבוד האישי של פוליסות מנכ"ל המבקשת יתקל בקשיים, חסרת בסיס עובדתי ומשפטי:
ראשית, תוצאה זו לא עולה כלל ועיקר ממכתביה של חברת כלל. אישורה של חברת כלל כי העובדים מבוטחים על אף הפיגור בתשלומים ומכתבי ההתראה שהוצאו להם הנו במידה מרובה חסר משמעות, שהרי פשיטא הוא שכל עוד לא ביטלה חברת כלל את הפוליסות קיים ביטוח. יושם לב, כי במכתבה האחרון מ-23/8/11 ציינה חברת כלל כי "
נכון למועד מכתבי זה, ראו במכתבי ההתראה שנשלחו אל עובדי חברת יבטח בע"מ כמבוטלים". שמע מכאן, כי נכון ליום הוצאתן של ההתראות, היו אלו בתוקף (וראו בהקשר זה את סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981). אם הסדר התשלומים יכשל תוכל אפוא חברת כלל להוציא לעובדים התראות חדשות.
שנית, בדיון שהתקיים לפני וועדת המשנה ציינו מנכ"ל המבקשת וסוכן הביטוח מר רז, כי
"תוך חודשיים-שלושה יסתיים הסדר התשלומים ואז תוכל חברת כלל ביטוח בע"מ להנפיק אישורים על תשלום הפוליסות לתקופה 11/2010 - 5/2011". יצוין כי אישורים אלו לא הונפקו עד עצם היום הזה. אם במסגרת המוסכם בין המבקשת לבין חברת כלל שקול הסדר התשלומים לפרעון מיידי של החוב שבפיגור, באופן שחברת כלל נטלה על עצמה את סיכוני כשלון הגביה, מדוע אין חברת כלל מנפיקה את האישור על תשלום הפוליסה כבר עתה?
שלישית, שעבוד פוליסות הביטוח האישיות של מנכ"ל המבקשת לטובת חברת כלל נעשה "
לצורך הבטחת תשלומים לקופת המנהלים ו/או פנסיה של עובדי חברת יבטח בע"מ, העובדים בעירית ת"א, כל זאת עד לפרעון ההמחאות שנמסרו לחברת כלל" (נספח 11 לבקשה). גם נוסחו של השעבוד מלמד בבירור, כי ההפרשות לקופות העובדים יראו כמשולמות רק עם פרעון ההמחאות שנמסרו לחברת כלל במסגרת הסדר התשלומים. שאם לא כן, לשם מה היה צריך לשעבד את הפוליסות האישיות של המנכ"ל להבטחת תשלומים לקופות?
המסקנה היא אפוא, כי סיכוניו של כשלון הסדר התשלומים, כמו גם כשלון מימוש השעבוד, מונחים לפיתחם של העובדים. לעיל כבר צוין כי המבקשת לא המציאה לעיריה אישור על מצב חשבון הפוליסות של העובדים המלמד כי אינן נמצאות בפיגור, ולא בכדי.
ג. נוכח האמור לעיל צדקה לכאורה וועדת המכרזים בקובעה, כי המבקשת מפרה באופן מתמשך את זכויות המועסקים על ידה לטובת השירותים המסופקים לעיריה על פי החוזה הקודם. המדובר, כאמור, בתקופה של 8 חודשים, כאשר כספי ההפרשות הועברו למבקשת על ידי העיריה בכל חודש או (לפי העניין) נוכו על ידי המבקשת משכרם של עובדיה, אף זאת מדי חודש בחודשו. גובה החוב הכולל שבפיגור הנו משמעותי ועומד על כ- 450,000 ש"ח. וועדת המשנה נתנה למבקשת הזדמנות להסיר את המחדל ודרשה ממנה להמציא אישורים על מצב החשבון של הפוליסות, כנדרש בחוזה שנערך עמה, אך תחת זאת בחרה המבקשת להמציא אישורים עמומים של חברת כלל בדבר הסדר התשלומים שערכה המבקש. לעיל ראינו כי הסדר התשלומים אינו שקול להעברה בפועל של מלוא החוב שבפיגור לפוליסות הביטוח, וכי העובדים הם הנושאים בסיכון. לא למותר לציין, כי אי העברת הניכויים שבוצעו משכרם של העובדים אף מהווה לכאורה עבירה פלילית על סעףי 25ב' לחוק הגנת השכר.
ד. אין מחלוקת, כי אופן אבטחת זכויות המועסקים ואופן קיום הוראות החוק והחוזה הקודם הנם שיקולים לגיטימיים, אשר ועדת המכרזים הייתה רשאית להביאם בחשבון במניין שיקוליה על פי תקנה 22 לתקנות המכרזים. נוכח מהותה של ההפרה במקרה דנן, היקפה והשלכותיה, ואי תיקונה על ידי המבקשת חרף ההזדמנויות שניתנו לה, הסיכויים שבית המשפט יתערב בשיקול דעתה של ועדת המכרזים ויפסול את החלטתה - אינם גבוהים.
ה. המבקשת טענה כי העיריה מפלה אותה לעומת מציעות אחרות. לטענתה, הצעתה של המשיבה 6 (חברת רשת ביטחון) קבלה ציון משוקלל נמוך מזה של המבקשת וגם היא הפרה בשיטתיות את זכויות עובדיה על פי המכרז הקודם ובחודש ספטמבר 2010 אף הפסיקה העיריה את ההתקשרות עמה. גם הצעתה של משיבה 5 (חברת בן בטחון) זכתה לציון נמוך יותר ובתקופת המכרז הקודם הייתה נתונה בבעיות תפעוליות וגם ההתקשרות עמה הופסקה. אלא שהעיריה הסבירה, כי משיבה 6 תקנה זה מכבר אחר כל דרישות העיריה ואף "נענשה" ולא עבדה במשך כשנה. אשר למשיבה 5, הרי ההתקשרות עמה הופסקה בשנת 2004 (ולא 2010) וגם לגביה שוכנעה ועדת המכרזים כי כל ליקויי העבר תוקנו. אין מדובר אפוא, לכאורה, ביחס שונה למי שנתוניהם זהים וגם סיכויי קבלתה של הטענה דנן אינם גבוהים.