עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
25832-09-10
19/12/2011
|
בפני השופט:
יגאל מרזל
|
- נגד - |
התובע:
1. עבד אל כרים לאפי 2. מחמוד עבד רבו 3. גאדאללה סופיאן 4. פואד אבו חאמד 5. מאהר אבו סעד 6. סוזאן חדייר 7. רבאיעה שפיק 8. אברהים אבו סרחאן 9. מחמד סיאג 10. אבראהים קואסמה 11. המינהל הקהילתי בית צפפה 12. רבחי אבו חומוס 13. זיאד זיאד 14. המינהל הקהילתי בית חנניא 15. האגודה לזכויות האזרח בישראל
עו"ד קרן צפריר עו"ד מיכל פומרנץ
|
הנתבע:
1. עיריית ירושלים 2. משרד החינוך והתרבות
עו"ד אביב ברנט עו"ד אביעד כהן עו"ד שוש שמואלי
|
החלטה |
1. בפסק-דין מיום 4.12.2011, נמחקה העתירה שבכותרת, וזאת בהמשך להודעה מטעם ב"כ העותרים בנדון. הצדדים (העותרים והמשיבה 1) נותרו חלוקים בעניין ההוצאות, כאשר העותרים טוענים כי על המשיבה 1 לחוב בהוצאותיהם, חרף מחיקת העתירה; בעוד שהמשיבה 1 סבורה כי אין יסוד לבקשה זו והיא אף עתרה לחיוב העותרים בהוצאות.
2. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי, מסקנתי היא כי דין הבקשה לחיוב משיבה 1 בהוצאות העותרת - להתקבל, ואילו דינה של הבקשה הנגדית לחיוב העותרים בהוצאות - להידחות. אכן, העתירה שהגישו העותרים לבית-משפט זה עוד ביום 16.9.2010 ובה התבקש סעד של העברת מלוא התקציב הדרוש לצורך תפעול שוטף של מוסדות חינוך רשמיים בירושלים המזרחית, עברה גלגולים רבים. בעתירה המקורית שהוגשה, התקיים דיון סמוך להגשת העתירה, בשלהי שנת 2010, כאשר העתירה ביקשה סעד הנוגע לשנת הכספים 2011. תגובת המשיבה 1 לעתירה המקורית הייתה כי דין העתירה להידחות, כאשר בין היתר נטען כי תקציב שנת 2011 לגביו התייחסה העתירה - עומד בפתח, והמדובר בעתירה מוקדמת. לאחר דיון שהתקיים לפניי ביום 9.11.2010 כאמור, התאפשר לעותרים להגיש עתירה מתוקנת לאחר קבלת תקציב שנת 2011. לאחר חלוף זמן ותכתובות שונות בין הצדדים, שעיקרן קשור בתוצאותיו של תקציב 2011, הוגשה על-ידי העותרים עתירה מתוקנת (ביום 5.9.2011). בעתירה זו, התבקשו שני סעדים -
האחד, בדומה לעתירה המקורית, כלומר העברת מלוא התקצוב הנדרש למוסדות החינוך הרשמיים בירושלים המזרחית לשנת 2011;
בנוסף, התבקשה חשיפת מלוא אופן חישוב הסכומים הנדרשים לשם התפעול השוטף של בתי הספר הרשמיים בירושלים המזרחית, כפי שחישוב זה נעשה על-ידי משיבה 1.
3. אציין תחילה, כי לא מצאתי מקום לדחות את הבקשה לחיוב המשיבה 1 בהוצאות העותרים, בשל עצם הגשתן של שתי העתירות כפי המפורט לעיל, והזמן שחלף ביניהן. כמוסבר לעיל, הגשת העתירה הנוספת, באה מכוח החלטתי שמיום 9.11.2010. יש להוסיף ולציין, כי באותו דיון הודיעה המשיבה 1 כי היא לא תטען לשיהוי ולא תטען למעשה עשוי. הצדדים אמנם נחלקו, עוד קודם למחיקת העתירה, בשאלה מה אירע בחלוף הזמן שבין קבלת תקציב 2011, לבין הגשת העתירה המתוקנת. אלא שעיקר המחלוקת בעניין זה, קשורה לטענת העותרים בעניין אי העברת נתונים רלבנטיים ובעניין אי הבהרת הנתונים שהועברו. עניין אחרון זה, הוא הנקודה העיקרית העומדת גם ביסוד טענת העותרים בבקשתם לעניין החיוב של משיבה 1 בהוצאות. נתמקד אפוא בה.
4. נטען בהקשר זה בבקשה, כי רק בדיון שנערך לפניי, ביום 27.11.2011, סיפקה המשיבה 1 תשובות - חלקיות - לשאלות העותרים בעניין בניית התקציב וסעיפיו השונים. טענת העותרים בנדון היא, כי לו הייתה העירייה חושפת את הנתונים ומסבירה אותם כנדרש קודם להגשת העתירה המתוקנת, יכול והיו מתייתרות שתי העתירות שהוגשו. עמדת המשיבה 1 בנדון - שונה היא. בתגובתה המפורטת היא עמדה על כך שהיא לא הסתירה נתונים מהעותרים וכי מלכתחילה אין המדובר בעתירה שלפי חוק חופש המידע. המשיבה 1 גם פירטה שאלות שונות שנשאלה על-ידי העותרים, עוד קודם להגשת העתירה המתוקנת, ואת התשובות שניתנו לעותרים, כאשר טענתה היא שאין פער של ממש - אם בכלל - בין תשובות אלה שניתנו לבין התשובות שניתנו במעמד הדיון. כמו כן, נטען שלא צמחה כל תועלת מהגשת העתירה.
5. במחלוקת זו שנפלה בין ב"כ הצדדים - והיא לב הבקשה שלפניי - מסקנתי היא כי הדין עם העותרים במובן זה, שקם בסיס לחיוב המשיבה 1 כאמור בהוצאותיהם. אכן, כעולה מהדיון המפורט שהתקיים לפניי ביום 27.11.2011, הוקדש עיקר הדיון להבנת מרכיבים שונים של
עמדת המשיבה 1, ולפיה התקציב שנקבע לתפעול השוטף של מוסדות חינוך במזרח ירושלים לשנת 2011 (וגם בהמשך) - אינו מפלה והוא עונה על הצרכים. במסגרת זו, נדרש נציג מטעם המשיבה 1, מר הומינר, וכן ב"כ המשיבה 1 ליתן תשובות לשאלות שונות שעלו בנדון, לא רק מטעם העותרים אלא גם מטעם בית המשפט. כעולה מפרוטוקול הדיון, הייתה אי בהירות בשורה של נושאים בנדון. כך, למשל, בעניין ההפרדה בין גני הילדים לבין בתי הספר; השאלה מה היה מספר התלמידים בכל אחד מבתי הספר; ההבחנה שעשתה המשיבה בין מוסדות חינוך שבמודל "ניהול עצמי" לבין אלו שאינם במודל זה; השאלה אם החישוב שנעשה היה ממוצע, אם לאו; אופן ביצוע החישוב (ההבחנה בין בית ספר קטן, בינוני וגדול) ועוד. אף ב"כ המשיב 2, ציינה בעת הדיון, ש"החישוב לא היה ברור" (עמ' 16 שורה 18 לפרוטוקול). אכן, הנתון המרכזי שעמד ביסוד תגובת המשיבה 1 לעתירה המתוקנת, היה הטבלה שצורפה כנספח ב' לכתב התשובה והיא "מסקנות הצוות הבין-אגפי". אלא שנספח זה בפני עצמו, לא היה ברור ומקובלת עלי טענת העותרים, לפיה עד לבירור העתירה לפניי, היה קושי בהבנת הטבלה ובעמדת משיבה 1, שהתבססה עליה. על כך יש להוסיף את הבסיס שמלכתחילה נסמכה עליו העתירה (ובעיקר העתירה הראשונה), בכל הקשור לעמדת המשיבה 1 עצמה ולתכתובות שלה עצמה שצורפו לעתירה המקורית (והמתוקנת), שהיה בהן כדי להעצים את אי הבהירות האמורה.
6. העולה מן המקובץ הוא אפוא, כי בעיקר בכל הקשור בסעד שבעתירה המתוקנת, שעניינו חשיפת אופן חישוב הסכומים הנחוצים לשם התפעול השוטף של בתי הספר בירושלים המזרחית, העתירה והדיון שהתקיים, הם שהובילו לקבלת הסעד - אם לא במלואו, הרי שבחלקו. יחד עם זאת, אכן המדובר בעתירה שלא התבררה עד תומה במובן זה שלא ניתן בסופו של דבר סעד אופרטיבי והתקציב שנקבע על-ידי המשיבה 1 - נותר על כנו (ומבלי שיהא באמור לעיל משום הבעת עמדה של בית המשפט במחלוקות בין ב"כ הצדדים בעניין זה לגופו). לנתון אחרון זה של מסגרת הדיון המצומצמת והיחס לסעדים שנתבקשו, יש ליתן משקל בכל הקשור לשיעור ההוצאות שיש לפסוק לטובת העותרים.
7. על יסוד האמור לעיל, בשקלול מלוא הנתונים שלפניי, נקבע בזאת כי משיבה 1 תישא בשכ"ט עו"ד ובהוצאות העותרים בסך 10,000 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלומו בפועל.
המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשע"ב, 19 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים.