עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב- יפו
|
21737-05-11
29/11/2011
|
בפני השופט:
מרים סוקולוב
|
| - נגד - |
התובע:
רמי יובל
|
הנתבע:
1. ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז תל אביב
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
|
| החלטה |
פתח דבר:
העתירה דנן מופנית כנגד החלטת המשיבה 1 מיום 31.03.11, לפיה נדחה הערר שהגיש העותר בנוגע לתנאים אשר קבעה משיבה 2 לצורך אישור בקשתו לתוספת קומה בנכס הידוע כגוש 6136 חלקה 21, ברחוב חירותנו 25 בתל-אביב (להלן: "
הנכס").
העותר, בעליו של הנכס דנן, פנה למשיבה 2 בבקשה למתן היתר בניה לקומה שנייה. המשיבה 2 התנתה את מתן ההיתר בכך שהעותר יהרוס את המדרגות החיצוניות בבנין, וזאת בנימוק ש"
אי הריסת המדרגות מאפשרת הקמת יח"ד נוספת בניגוד לתב"ע החלה על המקום". בנוסף נקבע שיש לבטל את המרפסת המזרחית שכן היא חורגת מקו הבניין הצדדי.
העותר כאמור לעיל, ערער על ההחלטה דנן בפני המשיבה 1 וטען, כי המדרגות החיצוניות הן קניינו הפרטי, הן נבנו בהיתר ודרושות לצרכיו. עוד טען כי אין להענישו על סמך האפשרות התיאורטית לפיה, באחד הימים הוא עלול לפעול בניגוד לחוק ולפצל את הבית לשתי יחידות דיור. לגבי המרפסת המזרחית נטען כי היא חלק מגג הבית הקיים.
הועדה המחוזית דחתה את הערר שהגיש העותר וקבעה כדלקמן:
א.
טענת העותר שהמדרגות החיצוניות דרושות לו "
תמוהה ובלתי סבירה";
ב.
"
אין מדובר במקרה שבו אנו חושדים בעורר כי הוא יפצל את דירתו, אלא כאמור, מדובר במציאות שבה ההיתר יוצר למעשה שתי דירות...".
לפיכך הורתה משיבה 1 למשיבה 2 להוציא היתר בניה בשני שלבים. בשלב ראשון יוצא היתר להריסת המדרגות החיצוניות. בשלב השני, לאחר שמחלקת הפיקוח של הועדה המקומית תאשר כי המדרגות נהרסו ינתן היתר בניה לביצוע הבניה בקומה העליונה.
מכאן העתירה שבפניי, במסגרתה התבקש בית המשפט לבטל את החלטת המשיבה 1 ולהורות למשיבה 2 להוציא לעותר היתר בנייה ללא תנאי.
טיעוני ב"כ העותר:
1.
המשיבות 1 ו- 2 טעו כשהתעלמו מהעובדה שהמדרגות החיצוניות הן חלק מהבית ונבנו כחוק. כן נטען כי המדרגות הן קניינו הפרטי של העותר כאשר זכות הקניין "
כוללת את הזכות לנצל את הנכס הקרקעי ניצול טוטאלי מלבד כאשר הוא מסויג על ידי החוקים כגון חוק התכנון והבניה" (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול מיום 02.10.11). עוד לדברי העותר, זכות הקניין היא זכות חוקתית ויש לתת לכך משקל מכריע.
2.
ועדת הערר טעתה בקובעה שעצם בניית קומה שנייה תיצור יחידת דיור נפרדת. שכן שתי הקומות תהיינה מחוברות זו לזו במדרגות פנימיות. יתר על כן הנימוק דנן לא צויין כלל על ידי הועדה המקומית. מדובר בתוספת של ועדת הערר, המשיבה 2 קבעה כי אי הריסת המדרגות "
מאפשרת הקמת יח"ד נוספת".
3.
לדברי העותר על פי הפסיקה, אין למנוע היתר בניה רק בשל חשש לשימוש אסור בעתיד. זאת ועוד, דיני התכנון והבניה מאפשרים להגביל אדם בקניינו ואף להפקיע את רכושו, אך לא להתנות היתר בניה בהריסת חלק מבניין שנבנה כחוק.
4.
יתר נימוקי העותר נגד תנאי ההריסה, ואשר פורטו בהודעת הערר לא נדונו כלל על ידי המשיבה 1 טענות כגון: הכבדה על תחזוקת מתקני הגג העליון (דוד שמש, "צלחת לוויינית", צנרת וכו') וביטול מחסן.
טיעוני ב"כ המשיבה 1:
5.
ב"כ המשיבה 1 הודיע לבית המשפט כי יש לראות בכתב התגובה שהגיש את הסיכומים מטעמו.
6.
לדבריו, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט המנהלי לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו, ועל מנת לבטל החלטת הרשות יש להצביע על פגם בתחום המנהלי.
בית המשפט אינו יושב בהליך זה כערכאת ערעור על החלטות ועדת הערר, אלא כבית משפט הבוחן את ההחלטה בראי המשפט המנהלי, מבלי להידרש לבדיקת העובדות והשיקולים התכנוניים.
7.
עוד נטען, כי המשיבה 1 שמעה ובחנה לעומק את טענות העותר הן בכתב והן בדיונים בעל-פה, ולאחר דיון מעמיק, בהחלטה מנומקת דחתה את הערר, וקבעה כי התנאי שנקבע על ידי המשיבה 2, לפיו יש להרוס את המדרגות החיצוניות, הינו סביר ונכון מבחינה תכנונית ועניינית, וצדקה המשיבה 1 כאשר קבעה, כי הלכה למעשה הותרת המדרגות החיצוניות במקומן יוצר למעשה שתי יחידות דיור, דבר הנוגד את התוכנית החלה על הנכס.