החלטה בתיק עת"מ 17589-11-12

בפניי בקשה לצו ביניים. דין הבקשה להידחות. אבהיר את השיקולים ביסוד החלטה זו.  

1. מצד סיכויי ההליך העיקרי, מעוררת העתירה המינהלית בגדריה הוגשה הבקשה קושי של ממש. מפרוטוקול של ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים עולה, כי ההחלטה על בניית מרפסת היוצאת מחדר המגורים של המשיב נתקבלה על דעתה של העותרת (ראו נספח א' לתגובה לבקשה, 11.7.11). עובדה זו עמדה במרכז ההחלטה נשוא העתירה המינהלית, בה נדחה ערר של העותרת, ובה נקבע כי עמדת העותרת, בנסיבות המתוארות, אינה מתיישבת עם החובה היסודית לנהוג בתום לב. עולה מן הדברים, כי בפניי העותרת ניצבת משוכה גבוהה לשכנע כי יש להתערב בהחלטת הרשות המינהלית. בשלב זה ניתן להתרשם כי קיים ספק של ממש אם העותרת תוכל לעמוד בנטל זה.

2. זאת ועוד. העתירה נגועה בשיהוי משמעותי. ההחלטה המינהלית התקבלה ביום 4.9.12. היתר בנייה מכוחה ניתן ביום 24.10.12. העותרת פנתה לראשונה לבית משפט בהליך שגוי של ערעור מינהלי (28.10.12). אין ראייה כי כתב הערעור הומצא במקביל לצד שכנגד. החלטה שיפוטית העומדת על הקושי בהגשת הערעור נתקבלה ביום 4.11.12 (כב' השופט א' דראל). העתירה שבכותרת הוגשה ביום 11.11.12. הבקשה לצו ביניים הוגשה ביום 14.11.12. המשיב קיבלה לידיו ביום 14.11.12 שעה 19:30. דיון שנקבע ליום 15.11.12 נדחה בהסכמה להיום, הואיל וכתבי בי הדין לא הומצאו למשיבה 1 (הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה) אלא ביום 15.11.12.

3. גם בשים לב לפגרת הסוכות שחלה בתקופה האמורה, המדובר בהשתהות ניכרת. זו אף זו, בינתיים שינה המשיב את מצבו לרעה. הוא התקשר עם בעלי מקצוע. הוא החל בביצוע עבודות (12.11.12). מתמונה שהוצגה בפניי עולה, כי אף בוצעה יציקת בטון של המרפסת אותה בונה המשיב. גם אם עומדת העותרת בתקופת הזמן של 45 ימים הקבועה בדין לנקיטת ההליך, אין בכך כדי לגרוע מקיומו של שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי. העובדה שהעותרת לא הזדרזה בקבלת החלטתה מהווה, בנסיבות המתוארות, שיהוי סובייקטיבי. הדברים אמורים בשים לב גם לכך, שמדובר בהתדיינות שהחלה במוסדות התכנון לפני זמן רב. אף להליך השגוי שננקט, ואשר תרם לשיהוי, לא ניתן הסבר מניח את הדעת. בתוך כך, נוצר שיהוי אובייקטיבי, הנובע מכך שהמשיב שינה מצבו לרעה, כמוסבר. גם אלה מקשים על מתן צו כמבוקש.

4. לא נעלמה מעיני בהקשר זה טענת העותרת, כי המשיב ידע על העתירה והבקשה לצו ביניים ביום 14.11.12, ולכן עבודות שביצע, על פי הטענה, ביום 16.11.12, עולות כדי מחטף. אני מתקשה לקבל טענה זו. בנקודת הזמן בה בוצעו העבודות לא היה בתוקף צו שיפוטי המונע את ביצוען. זאת ועוד. העבודות החלו, על פי תשובת המשיב, עוד ביום 12.11.12, טרם נתבקש צו הביניים. בנסיבות אלה אני מסופק אם ניתן לייחס משקל של ממש לטענת המחטף המועלית על ידי העותרת.

5. (א) בכל הנוגע למאזן הנוחות, אני מוכן להניח, כי בניית המרפסת על ידי המשיב עלולה לגרום להחשכת דירתה של העותרת, אף כי טרם הוגשה חוות דעת מומחה לעניין זה. יש יסוד לטענה כי מדובר בנזק משמעותי. הדברים אמורים בשים לב לגילה המבוגר של העותרת, ולטענה כי אינה מרבה לצאת את דירתה. עם זאת, לכאורה אם תתקבל העתירה, וייקבע כי נשמט היסוד החוקי לבנייה המבוצעת על ידי המשיב, תהיה סמכות להורות על הריסת הבנייה. אין מדובר, אפוא, במצב בלתי הפיך. זאת ועוד, לא הוצבע על נזק משמעותי הצפוי מהמשך הבנייה בנקודת הזמן הנוכחית, בהינתן העובדה ששלב היציקה של המרפסת כבר בוצע.

(ב) מנגד, מן החומר שבפניי עולה כי המשיב נשא בהוצאות משמעותיות בביצוע הבנייה שנעשתה. עולה גם, כי נעשתה בנייה משמעותית על ידו. עוד עולה, כי במסגרת הבנייה נהרס קיר חדר המגורים בדירת המשיב. עם זאת, לא הוצבע על נזק בלתי הפיך למשיב אם יינתן צו כמבוקש. לכאורה, עיקר נזקיו של המשיב ניתנים לפיצוי כספי. התוצאה של כל האמור היא, כי מאזן הנוחות נוטה במידת מה לטובת העותרת, אך לא במידה אשר ניתן לייחס לה משקל מכריע בשלב הנוכחי.

6. התוצאה של מקבילית הכוחות, העולה מן האמור לעיל, היא כי אין הצדקה מספקת ליתן את הצו המבוקש. משכך, הבקשה נדחית. בהתחשב בגילה של העותרת ובמכלול הנסיבות המפורטות לעיל, אמנע, לא בלי היסוס, מחיוב העותרת בהוצאות חרף דחיית בקשתה.

 ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.