אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק עת"מ 1213/06

החלטה בתיק עת"מ 1213/06

תאריך פרסום : 09/07/2007 | גרסת הדפסה
בש"א, עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1213-06,32598-06
28/12/2006
בפני השופט:
ד"ר עמירם בנימיני

- נגד -
התובע:
שלמה גולדברג
עו"ד רונן נגר
הנתבע:
ראש המועצה המקומית סביון - גני יהודה
עו"ד אריה נייגר
החלטה

1.         העותר מפעיל מזה חמישים שנה לול עופות בגני יהודה, שבתחום המועצה המקומית סביון. ביום 23.5.05 הוציא המשיב (ראש המועצה) דרישה לעותר בדבר הוספת תנאים נוספים לרשיון עסק, מכח סעיף 7 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: " החוק"). דרישה זו נובעת מטענת המשיב כי הלול של העותר גורם למטרדים בלתי נסבלים של ריח. התנאים שהוספו לרשיון לפי ההחלטה דלעיל, נועדו לנטרל או לצמצם בעיה זו. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה המקורית בתיק זה.

2.         לאחר שהתקיים דיון בעתירה המקורית, וניתנה לצדדים הזדמנות להגיש הודעות משלימות, הועלה התיק למתן פסק דין. אולם, בטרם ניתן פסק הדין בעתירה, ביום 12.11.06, הודיע המשיב לעותר על ביטול הרשיון. כאן המקום לציין כי המבקש לא עתר לקבלת צו-ביניים עם הגשת העתירה המקורית. בהודעת המשיב על ביטול הרשיון נאמר כי שוכנע שהלול של העותר מתנהל תוך גרימת מפגעים סביבתיים ומטרדים חמורים, ולפיכך הוא מבטל את רשיון העסק שניתן לעותר, לאחר שקיים התייעצות לפי סעיף 7ג(ב) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, ולאחר שניתנה לעותר הזדמנות להשמיע את טענותיו. העותר נדרש בהודעה זו לחדול לאלתר מכל עיסוק בלול. לגבי מתן ההזדמנות לעותר להשמיע את טענותיו לפני ביטול הרשיון, יש לציין כי העותר דחה ההצעה להשמיע טענותיו, שכן הוא סבר שיש להמתין לפסק-דינו של בית המשפט בעתירה המקורית שהוגשה כנגד שינוי תנאי הרשיון, וכי מנוי וגמור עם המשיב לבטל את הרשיון בכל מקרה.

3.         כנגד ההחלטה לבטל את הרשיון הגיש העותר בקשה לצו מניעה זמני, ולאחר מכן בקשה מתוקנת בענין זה. בהחלטה מיום 10.12.06 קבעתי כי לא ניתן לבקש צו ביניים כנגד ביטול הרשיון בגדרה של העתירה המקורית שהוגשה בתיק זה, אשר היתה מכוונת כנגד הוספת תנאים לרשיון העסק. התרתי לעותר להגיש עתירה מתוקנת, וכך הוא עשה.

4.         בעתירה המתוקנת מתבקש בית-המשפט להורות על ביטול החלטת המשיב לבטל את רשיון העסק של העותר, כמו גם צו ההפסקה המנהלי שהוצא לעותר ביום 29.11.06 בעקבות ביטול הרשיון. העותר טוען בעתירה המתוקנת כי המשיב לא היה רשאי לבטל את הרשיון שעה שהצדדים ממתינים לפסק-דינו של בית-המשפט בעתירה המקורית, הנוגעת להוספת תנאים לרשיון, שכן מדובר בצעד שנועד לעקוף את בית-המשפט. לגופו של עניין טוען העותר כי אין כל הצדקה להוסיף תנאים לניהול העסק, ועל אחת כמה וכמה אין כל עילה לבטלו, לאחר שבית-משפט השלום בפתח-תקוה קבע בשנת 1993 כי הלול "מתוחזק למופת ומקיים את כל הדרישות התברואתיות" (נספח י"ד לבקשה). כך גם עולה מתוצאות הבדיקה שערך המשרד לאיכות הסביבה מיום 12.8.04 (נספח ט"ו לבקשה). גם משרד החקלאות קבע ביום 4.5.06 כי חלק ניכר מן התנאים הנוספים שביקש המשיב להוסיף לרשיון אינם רלבנטים ואינם דרושים כלל (נספח י"ז לבקשה). במכתב של היועצת המשפטית של משרד החקלאות מיום 5.6.06 היא מבהירה כי אמנם המכתב מיום 4.5.06 איננו מבטא את עמדת כל הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות. עם זאת היא מציינת כי היה צריך להתייעץ עם משרד החקלאות לפני הוספת התנאים הנוספים, וכי משרד החקלאות עדיין בוחן תנאים אלו (נספח י"ט לתגובת המשיב). על כל אלו הוסיף העותר חוות דעת של ד"ר יורם ויסמן, מומחה למחלות עופות ולמיקרוביולוגיה וטרינרית, אשר קבע ביום 11.2.06 כי אין מפגעים של ריח, וכי התנאים הנוספים שמבקש המשיב להוסיף לרשיון אינם ישימים, ואף יגבירו את בעיית הריח.

כמו כן טוען העותר בעתירה כי ביטול הרשיון נעשה שלא כדין - הן משום שלא ניתנה לעותר הזדמנות של ממש להשמיע את טענותיו, והן משום שלא קויימה ההתייעצות הנדרשת לפי סעיף 7ג(ב) לחוק. על פי סעיף 1(ב) לחוק, היה צורך בהתייעצות עם שר החקלאות והשר לאיכות הסביבה, שכן מטרת הרישוי בתחום של לולים היא הסדרת הבעיה התברואתית - הוטרינרית, ובעית המטרדים לסביבה. לכן גם בדק משרד החקלאות את התנאים הנוספים שדרש המשיב (נספח י"ז לבקשה), וגם המשרד לאיכות הסביבה בדק את הטענה לגבי מפגעי ריח בלול (נספח ט"ו לבקשה). בנוסף, על-פי סעיף 7ג(ד) לחוק ביטול הרשיון יכנס לתוקפו בתוך 60 יום ממתן הודעת הביטול; המשיב לא המתין לתקופה זו, ודרש לסגור את העסק לאלתר, ואף הוציא צו הפסקה מנהלי כמה ימים לאחר מכן. בהקשר זה מציין העותר כי העסק מתנהל במקום מזה 50 שנה, ואת רשיון העסק קיבל בשנות השמונים. המבקש הוא נכה בשיעור 100%, והלול משמש לפרנסתו ביישוב גני-יהודה, שהיה מאז ומתמיד ישוב חקלאי.

מעל ומעבר לכל אלו, מדגיש העותר בעתירה כי המשיב עצמו הכיר בכתב התשובה שהגיש כנגד העתירה המקורית, כי אם יתקיימו התנאים הנוספים שדרש - ניתן לאפשר לעותר להמשיך לנהל את עסקו, וכדבריו בחר בפתרון מידתי שלא יביא לסגירת העסק. לפיכך, בעת שבית-המשפט נדרש להכריע בעתירה לגבי צדקת תנאים נוספים אלו, לא היה כל מקום לבטל את הרשיון מן הטעם שתנאים אלו לא קויימו עדיין.

5.         המשיב טוען בתשובתו לבקשה כי החליט על ביטול הרשיון בשל מפגעי ריח, שהם בניגוד לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, וגם עבירה על חוק רישוי עסקים, משום שהמבקש לא קיים את התנאים הנוספים שנדרש לקיימם ביום 23.5.05. המשיב פעל כך לאחר שהצטברו אצלו ראיות למכביר בדבר מפגעים סביבתיים, והגיעו אליו עשרות פניות ותלונות מתושבי המקום, ואף תושבי רשויות מקומיות סמוכות. בהחלטה זו סמך המשיב על דוח הביקורת של מר דב באסל, אקולוג בעל תואר שני במדעי האטמוספירה המשמש כיועץ למשיב, אשר קבע בחוות-דעת שנתן ביום 23.9.05 וביום 26.2.06, ובביקור מיום 31.5.06 המתואר בתצהירו, כי באופן הנוכחי בו מתנהל הלול הוא גורם למפגעים קשים לבתי המגורים הצמודים אליו, ובעיקר ריח הנישא למרחקים, וחשש לזיהום סביבתי של הקרקע ומקורות המים בשל פגרי עופות מוטלים (נספחים א', ו' ו- י"ז לכתב התשובה). אך יש להדגיש כי מר באסל עצמו קובע בתצהירו כי "מילוי הדרישות שבתנאים הנוספים לרשיון העסק של לול גולדברג יאפשרו את המשך פעילותו הסדירה של הלול תוך מניעת המפגעים לסביבתו" (סעיף 5). גם ביקור של המשרד להגנת הסביבה ביום 12.8.04 קבע כי המבקש צריך " למנוע ולצמצם את מפגעי הריח", באמצעות נקיטת צעדים שפורטו במכתב המשרד (נספח ט"ז לתשובה).

המשיב מציין בתגובתו כי העותר לא קיים את התנאים הנוספים שנוספו לרשיון ביום 23.5.05, ואף לא טרח לבקש צו-ביניים להתלייתם במסגרת העתירה המקורית שהגיש. אך הוא מדגיש בסעיף 9 לכתב התשובה כי: "הסיבה העיקרית להחלטה בדבר ביטול רשיון העסק מקורה במפגעים הסביבתיים שגרם העסק...". הואיל ו"האמצעי המתון יותר לא נשא פרי" (הוספת תנאים לרשיון - ע.ב.) - בוטל הרשיון לאחר שניתנה לעותר הזדמנות להשמיע טענותיו, והוא בחר שלא לעשות כן.

אשר לחובת ההתייעצות על-פי סעיף 7ג(ב) לחוק, טוען המשיב כי הוא הופנה על-ידי המשרד לאיכות הסביבה לממלא מקום מנהל מחוז המרכז של המשרד להגנת הסביבה, שהוא נותן האישור על-פי החוק בתחומי אותו מחוז. בפגישה זו הובהר כי המשרד להגנת הסביבה "רואה בחיוב את פעילות המועצה המקומית למניעת מטרדים מפעילות העסק..." (נספח ה' לתשובה).

המשיב טוען בתגובתו כי לא היה עליו להמתין לפסק הדין של בית המשפט בענין תנאי רישוי העסק, משלא נתבקש כלל צו ביניים בענין זה, וכאשר המפגעים להם גורם המבקש בעסקו מהווים עבירה. אך המשיב מאשר כי אילו קיים העותר את התנאים - היה בכך כדי למנוע בצורה יעילה מפגעים בעסקו (סעיף 24).

6.         לענין מועד ביטול הרשיון, טוען המשיב כי "נפלה אי הבנה מצד העותר", והמועד הקובע הוא זה שקבוע בחוק. נראה כי אי ההבנה נפלה דווקא אצל המשיב, שכתב בהודעתו למבקש כי "עם קבלת הודעה זו על בעל העסק לחדול לאלתר מכל עיסוק בעסק". יתר על כן, המשיב הזדרז להוציא למבקש צו הפסקה מינהלי כשבועיים לאחר הודעת הביטול, ובהודעה זו מיום 29.11.06 נאמר כי בבדיקה נמצא ש "הנכם ממשיכים בניהול עסק... ללא רשיון עסק תקף וכדין". מכאן ברור שהמשיב הניח שרשיון העסק של המבקש בוטל עם מתן ההודעה. אינני מחווה דעתי לגבי חוקיות צו ההפסקה המינהלי, שכן הסמכות לדון בכך נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים (סעיף 22 לחוק). לכן גם אמנע ממתן צו ביניים לגבי צו ההפסקה המינהלי, ובענין זה על המבקש למצות את זכויותיו בדרך המותווית בחוק.

7.         המבקש טוען כי לא קויימה חובת ההתייעצות על-פי החוק. סעיף 1 לחוק מתייחס להתייעצות לצורך הוצאת צווים בדבר עסקים הטעונים רישוי, בעוד שההתייעצות לגבי ביטול רשיון עסק נעשית "עם נותן האישור המופקד על קיום מטרה מן המטרות האמורות בסעיף 1(א) שאי קיומה משמש עילה לביטול". במקרה הנוכחי, על פני הדברים, העילה לביטול היא מטרד סביבתי של ריח, וכן חשש מסיכון תברואתי-סביבתי בשל זיהום הקרקע והמים מפגרי עופות, ולכן נופל הענין בתחום הגנת הסביבה, ולא בתחום הוטרינרי עליו מופקד משרד החקלאות. עם זאת, נראה כי העילה לביטול הרשיון היתה אי קיום התנאים שהוספו לרשיון. בענין זה כתבה היועצת המשפטית של משרד החקלאות לבא כוח המשיב ביום 5.6.06 כי מן הראוי היה להתייעץ בנושא עם משרד החקלאות, שטרם גיבש דעתו בענין (נספח י"ט לתשובה). לכן, נראה לכאורה כי היה על המשיב להתייעץ גם עם גורם במשרד החקלאות טרם ביטול הרשיון.

8.         העותר לא ביקש צו-ביניים במסגרת העתירה המקורית, שהוגשה כנגד הוספת התנאים לרשיון, והמשיך לנהל את עסקו תוך התעלמות מתנאים אלו, שהוא חולק על תקפם. לכן, הוא איננו יכול לבקש צו-ביניים במסגרת העתירה המתוקנת כנגד אותם תנאים, ולו מן הטעם של שיהוי. עם זאת, ככל שהעילה לביטול הרשיון נובעת מאי קיום תנאים אלו - וכך נראים הדברים למרות שהדבר לא נאמר בהחלטת המשיב - הרי שנראה לכאורה כי היה על המשיב להמתין לפסק-דינו של בית-המשפט בעניין חוקיותם של תנאים אלו. המשיב לא ביטל את הרשיון במשך כשנה וחצי מאז הוצאה הדרישה להכנסת התנאים הנוספים (בחודש מאי 2005). על פני הדברים, ומבלי שאביע דעה מוגמרת בענין, לא היתה עילה של ממש להחפז ולבטל את הרשיון בעילה זו זמן קצר לפני מתן פסק הדין בעניין חוקיותם.

המשיב עצמו היה זה שהתגאה בכך שנקט צעד מידתי כלפי המבקש, כאשר נמנע מלבטל את רשיון העסק שלו והסתפק בפתרון שיאפשר המשך קיומו של הלול, על מנת לא לפגוע בפרנסתו של העותר. המשיב עצמו ציין בתגובה לעתירה המקורית כי השתכנע שאם יינקטו בעסק האמצעים המתאימים, קרי: הדרישות הנוספות, ניתן יהיה להמשיך ולקיים את העסק (סעיפים 55-57 לתגובת המשיב לעתירה המקורית). גם בתגובתו לבקשה לצו ביניים מציין העותר כי אילו היה המבקש מקיים את התנאים הנוספים שנדרשו ממנו - לא היתה עילה לביטול הרשיון. בנסיבות אלו, וכאשר שאלת תוקפם של התנאים הנוספים שנויה במחלוקת, ומשרד החקלאות טרם קבע עמדה לגביה - יש בסיס לכאורה בטענות המבקש כנגד החלטת המשיב לבטל את הרשיון זמן קצר לפני שעמד להינתן פסק הדין של בית משפט זה בענין תוקפם של תנאים אלו, ולאחר שהמשיב נמנע מלילך בדרך זו במשך שנה וחצי מאז העלאת הדרישה לתנאים נוספים. לא מותר לשוב ולציין כי הלול מתנהל במשך חמישים שנה, והרשיון לניהולו ניתן כבר בשנות השמונים.

9.         לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי לעתירה יש לכאורה סיכוי של ממש להתקבל, ככל שהעתירה מכוונת כנגד ביטול הרשיון. אינני מביע דעה לגבי התנאים הנוספים שנדרש המבקש לקיים בעסקו, שכן נושא זה עמד להכרעה כבר בעתירה המקורית, ויהיה מקום לדון בו גם במסגרת העתירה המתוקנת, בלא שהתבקש צו ביניים כנגד תנאים אלו. מבחינת מאזן הנוחות, אין ספק שסגירת העסק תגרום למבקש נזק של ממש, בעוד שהשהיית ביטול הרשיון לעסק שמתנהל חמישים שנה - הינה צעד מתבקש בנסיבות הענין.

10.       לפיכך ניתן צו ביניים המורה על התליית תוקף הודעת הביטול של רישון העסק מיום 12.11.06. לכאורה מדובר בצו המשנה את המצב הקיים. אך בנסיבות שפורטו לעיל יש לכאורה בסיס לטענה כי מי ששינה את המצב הקיים באופן חד-צדדי, מבלי להמתין להכרעת בית המשפט, הוא המשיב.

11.       אני מורה למשיב להגיש כתב תשובה לעתירה, מכוח תקנה 7(6) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000, וזאת בתוך 30 יום. המשיב רשאי להודיע כי הוא מסתפק בתשובה שהגיש לבקשה לצו מניעה זמני, שהוכתרה בכותרת "תשובה לעתירה (המתוקנת) ולבקשה לצו מניעה זמני".

12.       הדיון בעתירה יתקיים ביום 8.2.07 שעה 13:30.

13.       המשיב ישלם לעותר שכ"ט עו"ד בבקשה זו, בלא קשר לתוצאות העתירה, בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ