1. העותר מרצה מאסר לתקופה של 21 שנים וחמישה חודשים בגין אונס, שוד, חבלה גופנית חמורה ושהייה בלתי חוקית והוא עותר כנגד האופן שבו מתקבלות אצל המשיב החלטות בדבר קיומן של יריבויות בינו לבין אסירים אחרים וכנגד הליכי הבחינה והבקרה של החלטות אלה, כמו גם נגד אי התייחסותו של המשיב לבקשותיו של העותר להזמת היריבויות. לטענתו, התנהלותו של המשיב פוגעת באופן שאינו מידתי ושלא לצורך בזכויות יסוד שלו, חרף היותו אסיר.
2. לטענת ב"כ העותר, להחלטות שמתקבלות על ידי קציני המודיעין במשיב בדבר סכסוכים בין אסירים, יש השלכות מרחיקות לכת על האסיר הרלוונטי, בעיקר לאור העובדה שהן עלולות למנוע העברתו לבית סוהר מסוים, או לאגף מסוים, בטענה כי מוחזק שם אסיר עימו הוא מסוכסך. כך, משעתר העותר לשבצו באגף נ"ס בבית סוהר השרון (עת"א 9366-02-10), התברר לו במהלך הדיון בעתירה, כי אחת הסיבות לאי שיבוצו כמבוקש היא הטענה כי יש לו יריבים בבית סוהר השרון ומשכך לא ניתן לשבצו שם. העותר הכחיש אז, ומכחיש גם כיום, כי קיימת יריבות בינו לבין תשעת האסירים, ששמותיהם מפורטים בעתירה המתוקנת שהגיש.
לטענתו, אסירים עושים שימוש פסול ומניפולטיבי בטענה כי קיים סכסוך ביניהם לבין אחר, וקציני המודיעין אינם מבצעים בדיקה מעמיקה לאימות הטענה, הגם שהשלכותיה על האסירים הרלוונטיים עלולות להיות קשות. עוד הוא טוען, כי בכל מקרה לא קיימת הפרדה הרמטית בין אסירים שסווגו כיריבים, והכל על פי צרכי המשיב בעת הרלוונטית.
3. העותר מלין גם על הקושי לבטל את ההחלטה בדבר קיומו של סכסוך, שכן אין די בהכחשת היריבות על ידי אחד הצדדים והוא עותר לחייב את המשיב לבחון מחדש את ההחלטות בדבר סכסוכים שלו עם אסירים אחרים, ומבקש שההחלטה המנומקת תובא לידיעת מי שמכחיש את הסכסוך.
4. עוד מבקש העותר, כי בית המשפט יחייב את המשיב להסדיר את תהליכי הקביעה והבירור באשר לקיומם של סכסוכים ויריבויות, בין באמצעות פקודת הנציבות ובין באמצעות נוהל כתוב אחר.
5. ב"כ המשיב מסבירה, כי רשימת הסכסוכים מהווה כלי ניהולי פנימי לצורך של שמירה על חיי האסירים, ועל הסדר והביטחון בבית הסוהר. תכלית הרשימה הנ"ל הוא לאפשר למשיב להקפיד על מניעת מפגש וחיכוך בין יריבים וכתוצאה מכך, למנוע אפשרות לפגיעות הדדיות. ב"כ המשיב מדגישה כי מדובר במידע סודי, שחשיפתו ו/או הפצתו, עלולה להעמיד אסירים בסיכון וכן לפגוע בסדר ובביטחון הכללי בבית הסוהר.
ב"כ המשיב אינה חולקת על טענת העותר כי לקביעה בדבר סכסוכים יכולה להיות השפעה על שיבוצו של האסיר באגפים השונים ועל היענות בחיוב לבקשותיו, אולם היא מדגישה כי באיזון שבין השמירה על חיי האסיר לבין רצונו להיות מוחזק באגף כזה או אחר, ידם של שיקולי הביטחון יהיו על העליונה.
לגופו של עניין טוענת ב"כ המשיב, כי בקשותיו של העותר להזמת קשרי היריבות נבחנו בצורה סדורה ומאורגנת וטופלו בהתאם לממצאי הבדיקה ולשיקול הדעת של הגורם המוסמך, אולם לאור סיווגו של המידע כסודי, לא ניתן לחשוף בפני העותר את ממצאי הבדיקה. ב"כ המשיב סומכת טענתה במידע סודי, שהוגש לעיונו של בית המשפט.
בהתייחס לבקשת העותר לחייב את המשיב לקבוע נוהל עבודה מסודר בעניין סכסוכים בין אסירים, טוענת ב"כ המשיב כי קיים נוהל מודיעין סודי אשר מסדיר את הנושא (להלן: " הנוהל"), הכולל הוראות לבחינת הרלוונטיות של הסכסוך ומסדיר את זכותו של האסיר לפנות בבקשה ל"הזמת סכסוך". לטענתה מדובר במסמך סודי, שהמשיב אינו מחויב למוסרו לעותר, מאחר שהוא מצוי תחת חסותו של סעיף 9 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: " חוק חופש המידע", או " החוק"), הקובע סוגי מידע שרשות ציבורית לא תמסור וכן מידע שהרשות אינה חייבת למסור.
משהוברר שקיים נוהל המסדיר את הליכי קבלת ההחלטות בדבר יריבויות בין אסירים, לרבות בחינת רלוונטיות ההחלטות והדרכים להסירן, והואיל והמשיב פעל על-פי הנוהל ובחן את בקשותיו של העותר לגופן, יש לקבוע כי החלטת המשיב הינה סבירה ואין מקום להתערב בה.
6. במהלך הדיון בעתירה, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלת חסיונו של הנוהל, כמו גם באשר לחסיון דבר קיומם של סכסוכים וההחלטות שהתקבלו בבקשותיו של העותר להזים יריבויות המיוחסות לו, שאת קיומן הוא מכחיש.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי בעיון את החומר הסודי שהוגש לעיוני, לרבות הנוהל המדובר, וכן את סעיף 9 לחוק חופש המידע, הגעתי לכלל מסקנה כי במחלוקות אלה שבין הצדדים הצדק עם המשיב.
סעיף 9(א)(1) לחוק הנ"ל קובע שרשות ציבורית כמו המשיב, לא תמסור מידע שבגילויו יש חשש לפגיעה בבטחון הציבור או בביטחונו ובשלומו של אדם.
סעיף 9(ב)(1) ו- (8) לחוק הנ"ל קובעים שרשות ציבורית שעוסקת באכיפת החוק לא חייבת למסור מידע על אודות שיטות עבודה ונהלים שגילויו עלול לגרום לגילוי קיומו או זהותו של מקור מידע חסוי.
7. החלטה בדבר קיום יריבות בין אסירים יכולה להתקבל בעקבות מידע מודיעיני, גם ללא ידיעתם של מי מהאסירים המעורבים בסכסוך. אם יובא לידיעת אסיר כי אחר דורש ברעתו, אין ספק כי הדבר עלול להסתיים בפגיעה בביטחונו או בשלומו של מי מהם (ר' סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע) ו/או לגרור התפרעויות, קטטות, שליחת איומים והפרות סדר ועל-ידי כך לשבש את התפקוד התקין של המשיב (ס' 9(ב)(1) לחוק). משכך, הגם שהמידע נוגע לעותר, והגם שעלולה להיות לו השפעה על שיבוצו ותנאי מאסרו ולגרום לסירוב לבקשותיו, הרי על האינטרס האישי של העותר לסגת במקרה דנן מפני חובתו של המשיב לשמור על הסדר ועל ביטחונם של האסירים והסוהרים מפני פגיעה בהם.
הנוהל הוא מידע הנוגע לניהול פנימי של המשיב (ר' סעיף 9(ב)(5) לחוק) ומשכך אין המשיב חייב בגילויו. לא רק זאת, אלא שמדובר בשיטות עבודה ונהלים של רשות לאכיפת חוק, שגילויים עלול לגרום לחשיפת קיומו או זהותו של מקור מידע חסוי (ס' 9(ב)(8)(ג) לחוק) וגם מטעם זה אין המשיב חייב במסירת הנוהל לעיונו של העותר.
8. משהוברר, איפוא, כי קיים נוהל מסודר המתווה שיטת עבודה מפורטת לקביעת קיום סכסוך והדרכים להזימו, נותר לבחון האם בקשותיו של העותר טופלו בהתאם להוראות הנוהל, אם לאו.
מחוות דעתו של רמ"ח איסוף במשיב וממידעים חסויים שהוצגו בפני עולה שבמהלך שנת 2012 התקבלו מידעים באשר לסכסוכים שקיימים בין העותר לבין אסירים אחרים (ראה ידיעות 631, 576, 355, 765, 172 ו- 580) שהצדיקו את החלטות המשיב לפעול בעקבות אותם סכסוכים, שדבר קיומם נבחן בצורה יסודית כמתואר בחוות הדעת שהוצגו בפני ולסרב לבקשות העותר בעקבותיהם.
9. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.