החלטה בתיק עת"א 30589-11-11

העותר מרצה 33 שנות מאסר בגין רצח והוא עותר ליציאתו לחופשות שכן התנהגותו בין כותלי בית הסוהר תקינה והוא עבר הליך טיפולי.

המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 11.7.11 לפיה מסוכנותו של העותר היא ברמה גבוהה ולכן היא איננה ממליצה על יציאתו לחופשות, ולו בתנאים מגבילים.

ועדת אלמ"ב לא התעלמה מהקבוצה הטיפולית שאותה עבר העותר, אך להערכתה לא ניתן להסתפק בקבוצה אחת, משמעותית ככל שתהיה, כדי לשלול את פוטנציאל המסוכנות של העותר בשלב זה.

בסוף הדיון הקודם נדחה הדיון להיום על מנת לברר אפשרות שילובו של העותר בהליך טיפולי נוסף אך מחוות דעת ראש תחום עו"ס בכלא איילון שהוצגה בפני עולה כי מכיוון שמועד השחרור המוקדם הצפוי של העותר חל ביום 28.7.19 ומועד שחרורו המלא חל ביום 28.7.30, הוא אינו עומד בקריטריונים לפרוייקטים הקיימים בשב"ס, ומאחר ורק לפני קצת יותר משנה סיים קבוצה הנותנת מענה ספציפי לעבירותיו ויש לא מעט אסירים שטרם קיבלו מענה כזה, מן הראוי שהעותר ימתין ובינתיים יפנים את הכלים שקיבל רק לאחרונה ואילו שילובו בקבוצה טיפולית נוספת יישקל בעתיד.

ב"כ העותר מלין על האמור בתשובה זו שכן מהתשובה עולה כי אין אופק טיפולי לעותר ומשכך ייתכן ולא ניתן יהיה להוציא אותו לחופשות במשך תקופה ארוכה.

אינני מתעלם מהאמור לעיל, אך העובדה שהעותר לא משולב לעת הזו בהליך טיפולי מוצדקת בעיני, שכן מועד שחרורו המוקדם איננו קרוב יחסית וכך גם מועד שחרורו המלא ומשכך אין להלין על המשיב שנותן עדיפות בכל הקשור לקבלת טיפול לאסירים שמועד שחרורם המוקדם והמלא קרוב מזה של העותר (רע"ב 3038/11 בל נ' שב"ס, מיום 17.1.12) קבע כב' השופט הנדל כי "אין המדינה חייבת לספק כל טיפול שעשוי לסייע לאסיר ובוודאי שאין היא חייבת לספק זאת דווקא בעיתוי מסוים. גם בהענקת זכויות לאסירים יש מקום להתחשב בשיקולי תקציב".

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

חזקה על ועדת אסירי עולם שתדון בבקשת העותר לצאת לחופשות במהלך חודש מרץ 2012 כי תביא בחשבון, בין יתר שיקוליה, את העובדה שלא ניתן להעניק לעותר לעת הזו הליך טיפולי בשל יתרת מאסר ארוכה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום, 1 פברואר 2012, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.