ראשיתו של הליך זה, בבקשה שהגיש העותר להתיר יציאתו לחופשה מיוחדת לרגל חתונת אחותו, שעתידה היתה להתקיים ביום 24.8.12.
בקשה זו באה בפניי במסגרת תורנות פגרת הקיץ, וראיתי לנכון לקובעה לדיון.
לקראת הדיון, שנקבע ליום 23.8.12, פעל המשיב להגיש תגובתו ובדיון שהתקיים, נדרשתי, בין היתר, לעיין במידעים ובידיעות מודיעיניות של שב"ס, של משטרת ישראל ושל גורמי מודיעין אחרים.
בעקבות הדיון, ולנוכח התמונה העובדתית שנפרשה בפני, ראיתי לנכון, לקבוע, כי החלטת הגורמים המוסמכים בשב"ס שלא להתיר יציאתו של העותר לחופשה מיוחדת בעיר רהט, מבוססת ונתמכת בתשתית מנומקת ומפורטת.
יחד עם זאת, ראיתי לנכון שלא לשלול לחלוטין את זכותו של העותר לצאת לחופשה מחוץ לעיר רהט, זאת בשים לב לכך, שהגורמים המוסמכים בשב"ס לא זו בלבד שלא הביעו התנגדות לחופשה כאמור, אלא, שלתקופות מסוימות, הם ראו לנכון להמליץ על מתן היתר לעותר לצאת לחופשה בת 12 שעות.
באותו מעמד, השמיע העותר בקשה חלופית, להתיר את יציאתו למפגש עם בני משפחתו מחוץ לעיר רהט. בנוסף, ביקש העותר, להציג ערבים אשר על פי ההצעה, ילוו אותו בחופשתו וישהו עמו בכתובת המצויה בכפר קסאם , שתשמש לצורך שהייתו הזמנית במהלך החופשה.
כעולה מפרוטוקול הדיון, לא ראיתי לנכון ולצודק למנוע מהעותר לשטוח את בקשתו, ובהחלטה נוספת שניתנה, מיד ובסמוך לכך, קבעתי, כי על המשיב לבחון את בקשתו החלופית של העותר ובכלל זה, את האפשרות, להתיר יציאתו של העותר לחופשה מחוץ לעיר רהט, תוך קביעת ערבויות ובטחונות כמקובל.
על פי ההחלטה, אמור היה המשיב להודיע עמדתו ביחס לבקשה החלופית עד ליום 27.8.12.
מסיבות שאין זה המקום לפרטן, הוצרך העותר לעתור לקיום דיון נוסף בעתירה, ומשבאה הבקשה בפניי, ראיתי לנכון לקבוע דיון, כאמור, ליום 13.9.12.
במהלך הדיון, טען בא כח המשיב, כי אמנם הגורמים המוסמכים בשב"ס אינם מתנגדים למתן היתר לעותר לצאת לחופשה, אלא שבנדון קיימת התנגדות מגובשת ומנומקת של משטרת ישראל.
באותו מעמד, הוצגו בפני מסמכים ובכלל זה, מידעים של משטרת ישראל, המבטאים התנגדות כאמור.
לשיטת בא כח העותר, אין בנמצא נימוקים ראויים להצדקת התנגדות משטרת ישראל וכי על בית המשפט לתת דעתו לדיווחים עדכניים שהתקבלו מטעם שב"ס, המלמדים על התנהלות תקינה וטובה של העותר בתוך כתלי בית הסוהר. שלא לדבר על כי שב"ס, כשלעצמו, לא מצא עילה ויסוד למנוע מהעותר יציאה לחופשה.
באשר להתנגדות משטרת ישראל, סבר בא כח העותר, כי אין המדובר בהתנגדות מבוססת, אלא חשש בעלמא.
בהחלטת ביניים שניתנה בדיון, הבעתי דעתי, כי במסמכים המגלמים את עמדת משטרת ישראל, אין משום תמונה עדכנית מפורטת ומנומקת, העשויה להצדיק את שלילת זכותו של העותר לצאת לחופשה, במיוחד, בשים לב לכך, שהמידעים אליהם הפנו המסמכים, אינם מהעת האחרונה.
מעבר לדרוש, ראיתי לנכון לתת בידי המשיב הזדמנות נוספת למשך 10 ימים נוספים על מנת להציג טיעון מפורט, מלא וממוסמך, העשוי לבסס את התנגדות משטרת ישראל לבקשת העותר.
אציין כי ביום 27.9.12, העביר ב"כ המשיב באמצעות מזכירות בית המשפט, מעטפה חתומה, הכוללת את עמדת משטרת ישראל, זאת בהמשך להודעה שהוגשה על ידו ביום 24.9.12, שלפיה, כאמור, משטרת ישראל שבה ועומדת על התנגדותה להוצאתו של העותר לחופשה.
בטרם תיבחן בקשת העותר לגופה, ראוי להדגיש כי
"אין עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. מדובר בטובת הנאה, שהענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות". (מתוך רע"ב 5383/12
סימון בן ארי נ. שירות בתי הסוהר, החלטה מיום 21.8.12).
יחד עם זאת, האופן שבו הפעילו הרשויות המוסמכות את שיקול דעתן, נתון לביקורת שיפוטית, בין היתר, בהליך בו נקט העותר במקרה דנן.
בבוא בית משפט להעביר תחת שבט בקורתו את פועלן והתנהלותן של הרשויות המוסמכות, יש לתת הדעת למקור הסמכות ולמרחב התמרון שהוענק לרשויות המוסמכות.