החלטה בתיק עת"א 17971-02-12

רקע

העותר מרצה מאסר עולם בלתי קצוב בגין עבירת רצח, חבלה גופנית חמורה, קשר לפשע ועוד.

בית המשפט המחוזי שדן באישום הפלילי נגד העותר זיכה אותו מהאישומים, ברם, בבית המשפט העליון נהפך פסק הדין הנ"ל וכאמור הוא הורשע בעבירות הנ"ל.

העותר ביקש משב"ס לאפשר לו להתראיין במסגרת כתבת תחקיר של רשות השידור לתוכנית "במבט שני" בעניין התערבות ערכאת הערעור בקביעות הערכאה הדיונית.

פניה בעניין זה הועברה לשב"ס ביום 30/01/12 על ידי כתב התוכנית הנ"ל, מר דרור אמסטר.

שבועיים לאחר מכן ובטרם ניתנה תשובת שב"ס, הוגשה העתירה דנן.

טענות העותר

בכתב העתירה טען העותר שהתעלמות שב"ס מהפניה שנעשתה למתן הראיון, אינה סבירה וכי זכויות היסוד שלו וחופש הביטוי עומדות לו גם בהיותו בכלא, לרבות הזכות להתראיין לכלי התקשורת. העותר צירף כאסמכתא החלטה שניתנה בעניינו של אבוטבול בתיק עת"א                     (מחוזי מרכז) 50169/12/10.

בפניי הוסיפה וטענה ב"כ העותר, עו"ד יתח, כי מימוש חופש הביטוי אינה הטבה ועל כן אין בהתנהגות שלילית נימוק מספק לשלול אותה. היא הפנתה לעת"א 31634/11/10 בעניין פלג, בו נקבע שראיון תקשורת הוא חלק מן הזכות לחופש הביטוי.

כן טענה שלהבנתה התנהגות העותר לאחרונה חיובית.

עוד טענה כי ככל ששלילת הזכות נעשית על יסוד מידע מודיעיני, צריך המידע להראות שקיום הראיון יהיה בו פגיעה באינטרס חשוב כלשהו ואין די בידיעות על סכסוך בין עבריינים כלום לענייננו. היא טענה כי לא יהיה בראיון משום פגיעה אינטרס ציבורי חשוב, משום שמדובר באירוע שאירע לפני כ- 10 שנים, אז זוכה העותר ויצא לחופשי וככל שמישהו חפץ היה לפגוע בו, יכול היה לעשות זאת אז. בינתיים הוא הורשע והושם בכלא.

עוד טענה כי התוכנית איננה מתמקדת באירוע עצמו אלא בתחושותיו של העותר שזוכה תחילה ואחר כך הורשע על ידי בית המשפט העליון ואין כאן ניסיון לנבור בפרטי האירוע, כך שגם לא תהיה פגיעה במשפחת הקורבן.

עוד טענה כי משפחת הקורבן התראיינה בעצמה רבות בתקשורת והעותר לא התנגד לכך מעולם. היא שבה וטענה כי נושא הראיון הוא הפיכת פסקי דין וכי העותר אינו מעוניין לפאר את מעשיו.

עוד טענה כי לא יהיה בראיון כדי להשפיע על בית המשפט, שכן, מדובר בבתי משפט מקצועיים ובשופטים מקצועיים.

היא הפנתה לבג"צ 288/97, שם נאמר לטענתה כי חופש הביטוי נועד להגן לא רק על דעות מקובלות ואהודות, אלא גם על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות וזהו ביטויה של הדמוקרטיה.

טענות המשיבים

בכתב התשובה העלו המשיבים טענה מקדמית שלפיהם טרם בוצעו ההליכים המינהליים, שכן, העותר לא המתין לקבל את תשובת שב"ס.

לגופו של עניין נטען כי לפי פקודת הנציבות 04.42.01 ניתן להטיל מגבלות על חופש הביטוי של האסיר מטעמי ביטחון, סדר, משמעת וניהול תקין של בית הסוהר וכן למניעת פגיעה בביטחון המדינה ושלום הציבור.

נטען כי התנגדות המשיבים לקיום הראיון מתבססת על התנגדות משפחת הקורבן והתנגדות גורמי מודיעין שב"ס.