החלטה בתיק עש 195/97

• 1.             בפנינו שתי בקשות. הבקשה האחת היא בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה כי בית הדין יבהיר החלטתו מיום 10.6.04 ויקבע כי החלטה זו חלה לפי סעיף 18(ב) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן - החוק), גם על חוזים שנכרתו בין הבנק ללקוחותיו לפני מועד מתן ההחלטה אשר טרם בוצעו במלואם.

בא כוח המשיב מתנגד לבקשה.

• 2.             הצדדים נחלקו בדעותיהם האם בית הדין היה מוסמך מלכתחילה, בהעדר בקשה מפורשת מטעם היועץ המשפטי לממשלה, להחיל את פסק הדין, מכוח סעיף 18(ב) לחוק, גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן ההחלטה.

• 3.             לצורך הבקשה הנוכחית אנחנו מוכנים להניח כי לבית הדין הייתה סמכות להורות כאמור, גם בלא שהיועץ המשפטי לממשלה ביקש זאת באופן מפורש. אולם, עובדה היא שבית הדין לא הפעיל סמכות זו ולא החיל את פסק הדין על חוזים כאמור. בנסיבות אלה איננו סבורים שיש בסמכותנו, לאחר מתן פסק הדין ולאחר שבית הדין סיים את מלאכתו ליתן את ההבהרה המבוקשת על ידי היועמ"ש, הבהרה, שמשמעותה, למעשה, היא שינוי פסק הדין.

לאור האמור, אנו דוחים את בקשת ההבהרה של היועץ המשפטי לממשלה.

• 4.             הבקשה השנייה, היא בקשתו של בנק לאומי (להלן - הבנק), לעכב את ביצוע פסק הדין לגבי אותם סעיפי החוזה לגביהם הוגש על ידי הבנק ערעור לבית המשפט העליון. הבנק טוען בבקשתו, כי התוצאה האופרטיבית של פסק הדין, היא שעל הבנק לתקן את החוזה דהיינו, להכין נוסח מתוקן של החוזה, להדפיסו ולהחתים עליו את הלקוחות החדשים של הבנק. אם כך ייעשה, טוען הבנק, הדבר יביא לסיכול הערעור. זאת, משום שלאחר שהלקוחות והבנק יחתמו על החוזה המתוקן, הכולל את התיקונים הנדרשים בהתאם לפסק הדין, חוזה זה הוא שיחייב ביחסים שבין הבנק ללקוחותיו. אם הבנק יזכה בערעור, נטען, יהא זה קשה ביותר, אם לא בלתי אפשרי, להביא את הלקוחות שחתמו על החוזה המתוקן, לחתום על חוזה חדש, שבו מופיעים שוב הסעיפים שבוטלו או תוקנו. מצב דברים זה, יגרום לבנק לנזק בלתי הפיך. עיכוב הביצוע נדרש, לשיטתו של הבנק, גם לאור עמדתו של המפקח על הבנקים בבנק ישראל, אשר הודיע כי בכוונתו לדרוש מכל הבנקים ליישם את התוצאות של פסק הדין. ההשלכות שתהיינה לפסק הדין של בית המשפט העליון בתחום של יחסי בנק-לקוח, במערכת הבנקאית כולה, מצדיקות, לטענת הבנק, לעכב את הביצוע של פסק הדין עד להכרעה סופית של בית המשפט העליון בדבר נוסח הסעיפים שבוטלו. בתגובתו לתשובת היועץ המשפטי לממשלה, מוסיף הבנק, כי בינתיים הגיש גם היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק הדין, המתייחס ל-22 סעיפים שאותם בית הדין לא ביטל, מה שמגביר את הסיכוי לשינוי תוצאות פסק הדין בעקבות הערעור לבית המשפט העליון.

• 5.             היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לבקשה. לטענתו, אין עילה לחרוג במקרה זה מהכלל, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועה של ההחלטה עליהם מערערים. הנחת המוצא היא כי לאינטרס של הזוכה לממש זכויותיו לפי פסק הדין שמור מעמד של בכורה, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין. על מבקש העיכוב נטל השכנוע לקיומם של נימוקים המצדיקים לעכב את ביצועו של פסק הדין, והבנק לא הרים נטל זה. אשר לחוזים המתוקנים שיחתמו עם הלקוחות, סבור המשיב, כי הבנק יוכל להבטיח בחוזים אלו את זכותו לתקן את החוזים בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון. להשקפתו של היועץ המשפטי לממשלה, הענות לבקשת עיכוב הביצוע, תותיר את הקיפוח הקיים בחוזה על כנו ותעניק לבנק יתרון לא הוגן על פני לקוחותיו, אשר ימשיכו להיות קשורים עם הבנק על פי חוזה שנקבע כי הוא כולל תנאים מקפחים.

• 6.             הכלל הוא שיש לבצע פסק דין בסמוך לאחר נתינתו, והגשת הערעור כשלעצמה אינה מעכבת את הביצוע. כדי לעכב את ביצוע פסק הדין, על בית הדין להשתכנע, כי אם הערעור יתקבל, יהיה קשה מאוד או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו וכי למערער סיכויים טובים לזכות בערעור. הטעם הראשון, בדבר הקושי בהחזרת המצב הקודם על כנו אם יתקבל הערעור, הוא הטעם המקים את העילה העיקרית לעיכוב הביצוע.

• 7.             במקרה שלפנינו לא שוכנענו שיש לחרוג מכלל הביצוע המיידי של פסק הדין וכי קיימים טעמים המצדיקים את עיכוב הביצוע. השיקול העיקרי בעניין זה, כאמור, עניינו בנזק הבלתי הפיך שייגרם למערער אם יתקבל הערעור. נזק זה עולה, לטענת הבנק משני אלו: חוסר האפשרות או הקושי בשינוי חוזים שייחתמו עם לקוחות עד למתן פסק הדין בערעור, והפגיעה בוודאות וביציבות הבנק והמערכת הבנקאית כולה עקב הצורך בהכנסת שינויים חוזרים בחוזה, אם יתקבל הערעור, לרבות ההוצאות הכרוכות בכך.

• 8.             לדעתנו, קשיים אלו אינם מצדיקים לעכב את ביצוע פסק הדין. אשר לחוזים שייחתמו עד למתן פסק הדין בערעור, איננו רואים מניעה להתנות חוזים אלו, כפי שמציע היועץ המשפטי לממשלה, בזכותו של הבנק לשנות את אותם חוזים בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון. יתירה מזו, לפי סעיף 42 לחוזה, שבפסק הדין נקבע כי אינו מקפח את הלקוחות, לבנק ממילא עומדת הסמכות לשנות את ההסכם (בכפוף לחריגים), גם ללא קשר לפסק הדין שיינתן בערעור. גם הקשיים וההוצאות הכרוכים בשינויים חוזרים של החוזה הבנקאי אינה מצדיקים, לדעתנו, להותיר על כנם את תנאי החוזה, שנקבע כי הם מקפחים את הלקוחות.

• 9.             הבנק התייחס בטיעוניו רק לקשיים והוצאות הכרוכים בשינויים חוזרים של החוזה הבנקאי, אך הוא לא התייחס להשפעתה של החלטה המעכבת את ביצוע פסק הדין על היחסים החוזיים הנוהגים לעת הזו בין הבנק ללקוחותיו. בהיבט זה, עיכוב הביצוע עשוי לגרום ללקוחות נזקים בלתי הפיכים. כזה, למשל, הוא הנזק הכרוך בהפחתת אשראי על פי תנאי חוזי שנקבע כי הוא מקפח. הוא הדין במימוש זכויות הבנק לפי הוראות פטור מאחריות, לגביהן נקבע בפסק הדין שהן מקפחות. אמת, מהצד האחר, ביטולן של הוראות חוזיות כאלה בעקבות תיקון החוזה על פי פסק הדין, עלול לגרום נזקים בלתי הפיכים לבנק (אם הביצוע לא יעוכב והערעור יתקבל). אולם בשלב זה, כל עוד פסק הדין עומד בתוקפו, אנו סבורים שיש להעדיף את מניעת הנזק הכרוך בעיכוב הביצוע, אשר ייגרם עקב הפעלת זכויות לפי תנאים, שלעת הזו ההנחה בעקבות פסק הדין היא שהם תנאים  מקפחים, על פני מניעתו של נזק המבוסס על הסיכוי, שבשלב זה אינו ברור, של שינוי פסק הדין בערעור.

• 10.        התוצאה היא שהבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"ה,  31 בינואר 2005.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.