בעניין: הארכת מועד להגשת ערעור
1. בחודש 7/09 הגישה המשיבה כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 176,781 ש"ח בהתאם ליתרת חוב בכרטסת המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") אצל המשיבה נכון ליום 5/7/09. אין מחלוקת כי המשיבה יבואנית של מכשירי אלקטרוניקה והמבקשת עוסקת במכירת מוצרי חשמל. כמו-כן אין מחלוקת כי המבקש 2 (להלן: "המבקש") חתם על ערבות אישית לכל חובות המבקשת כלפי המשיבה.
2. לכתב התביעה צורף כתב הערבות, תעודת התאגדות של המבקשת, המלצת אשראי והעתק הכרטסת.
3. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן אליה צורפו תצהירים של המבקש ושל מוניר נאטור (להלן: "מוניר"), איש המכירות של המבקשת שהיה בקשר עסקי עם המשיבה. תצהירו של המבקש הפנה לתצהירו של מוניר בו פורטו טענות ההגנה.
4. אין מחלוקת כי תצהירו של מוניר הוא תצהיר מפורט. מוניר מפרט בסעיף 6 לתצהירו את האופן בו התנהלו העניינים העסקיים בין המבקשת לבין המשיבה בחודשים אוגוסט 2008 עד פברואר 2009. מוניר מסביר כי סוכן המשיבה היה מבקר במשרדי המבקשת כמעט פעם בשבוע, מקבל הזמנה של סחורה והסחורה היתה מסופקת למחסני המבקשת על ידי חברת הובלות. כאשר הסחורה סופקה בדרך זו, חתם מוניר על הזמנת הסחורה. יחד עם זאת היו מקרים בהם הסחורה הוזמנה טלפונית. נטען כי כמעט בכל ביקור של הסוכן של המשיבה, היה מקבל הסוכן שיקים של המבקשת או לקוחותיה על חשבון הסחורה שכבר סופקה.
5. מוניר הוסיף וטען כי כל דרישותיו מסוכן המשיבה לקבל כרטסת עדכנית נדחו עד שבחודש פברואר 2009 התקשר אליו מנהל המשיבה וביקש שהמבקשת תשלם חוב של 120 אלף ש"ח. מוניר הצהיר כי היה מופתע והודיע לו מיד כי לפי הערכתו החוב הוא כ - 45 אלף ש"ח, כאשר המשיבה מחזיקה בנוסף שיקים חוזרים של לקוחות ושיקים עתידיים. לאור הויכוח הודיע מוניר כי יפסיק לשלם עד שיקבל כרטסת מעודכנת ותעודות משלוח חתומות. לטענת מוניר רק בשלב מאוחר יותר נשלחה לו כרטסת לא מובנת ותעודות משלוח לא חתומות.
6. מוניר מוסיף ומספר בסעיפים 8 ו - 9 בתצהירו על שלושה מקרים בהם התקשרו אליו שני לקוחות שביקשו חשבוניות מס למרות שברישומי המבקשת לא הופיע כי נמכר להם הציוד אותו טענו כי רכשו. מוניר מציין כי אחד מאותם שלושה לקוחות רסמי מג'אדלה אמר לו שהסוכן של המשיבה ששמו רמי מכר מוצרי חשמל באופן פרטי ורשם את המכירות על שם הסוחרים, דוגמת המבקשת. מוניר טוען כי בעקבות גילוי זה פנה למשיבה וביקש לערוך ישיבה משותפת בה יוצגו תעודות המשלוח המקוריות, אולם המשיבה סירבה והגישה תביעה כנגד המבקשים.
7. מוניר ערך בסעיפים 13 עד 15 לתצהירו טבלאות בהן ריכז מספרי הזמנות, מספרי חשבוניות ומספרי תעודות משלוח תוך הבחנה בין הזמנות חתומות שהתקבלו, הזמנות לא חתומות שלא התקבלו וחשבוניות בגינן חוייבה המבקשת בכרטסת ולא הומצאו לה. על בסיס האמור בטבלאות העלו המבקשים טענת קיזוז על סך 115,950 ש"ח.
8. בנוסף טען מוניר כי כאשר חזרו שיקים של לקוחות של המבקשת, אשר נמסרו למשיבה כתשלום עבור סחורה, מסר מוניר שיקים של המבקשת במקום השיקים החוזרים של הלקוחות, כאשר השיקים החוזרים נשארו אצל המשיבה. כל הפניות של המבקשת להחזרת שיקים כפולים אלו לא נענו.
9. כמו-כן טען מוניר כי המשיבה נתנה למבקשת אשראי של 30 אלף ש"ח ולכן לא ייתכן שהמבקשת תצבור יתרת חוב של כ - 180 אלף ש"ח.
10. ביום 26/4/10 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן במסגרתו נחקר מוניר על האמור בתצהירו. מוניר הודה בקיומו של חוב בסביבות 40 עד 45 אלף ש"ח. מוניר סיפר כי מבחינתו שיק שחזר נחשב כתשלום אם לא נמסר ביד (כפי הנראה הכוונה לשיק חוזר שלא הוחזר לידי המבקשת - נ.ז.). מוניר אישר כי השיקים של המבקשת חזרו כיוון שהחשבון של המבקשת מוגבל או כיוון שלא היה להם כיסוי. במהלך חקירתו של מוניר הוגשו צילומים של 38 שיקים בסך כולל של 164,406 ש"ח מתוכם 75,000 ש"ח שיקים של המבקשת ו - 95 אלף ש"ח שיקים של צדדי ג' (כך במקור - נ.ז.).
11. לאחר שבאי כוח הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב ניתנה ביום 13/9/11 החלטה במסגרתה נדחתה בקשת הרשות להתגונן. כב' הרשמת פומרנץ קבעה כי בחקירה הנגדית יצא המרצע מן השק והתברר כי המבקשים רואים בשיק שחולל כתשלום שלמרות אינו כזה. עוד נקבע כי סכום החוב בו מודים המבקשים בצירוף השיקים שחוללו מהווה את סכום התביעה ואף למעלה מזה.
12. המבקשים טוענים כי קיבלו את ההחלטה ביום 22/9/11 ובהתחשב בפגרת הסוכות היה עליהם להגיש ערעור עד ליום 23/10/11. טענה זו לא נסתרה במסגרת תגובת המשיבה ולכן אני מניח לצורך החלטה זו כי הערעור שהוגש ביום 30/10/11 בצירוף בקשה להארכת מועד הוגש באיחור של 7 ימים.
13. המבקשים מסבירים את האיחור בכך שבתקופה שחלפה, בין היתר נוכח תקופת החגים, נבצר מב"כ המבקשים ליצור קשר עם המבקשים על מנת ליידע אותם לגבי ההחלטה ולא זכה לשיתוף פעולה בעניין. עוד נטען כי רק מס' ימים לפני מועד הגשת הבקשה להארכת מועד נפגש ב"כ המבקשים עם המבקשים והוחלט להגיש ערעור. עובדות הבקשה נתמכות בתצהירו של ב"כ המבקשים.
14. צודק ב"כ המשיבה כי התצהיר אינו מפורט כנדרש. אין פירוט מתי פנה לראשונה ב"כ המבקשים למבקשים . אין הסבר מדוע נבצר מב"כ המבקשים ליצור עימם קשר. לא ברור כיצד הטענה לפיה נבצר מב"כ המבקשים ליצור קשר עם המבקשים , מתיישבת עם הטענה לפיה לא זכה לשיתוף פעולה בעניין. לא הוצגה גרסה ברורה המפרטת את המועדים והדרכים בהם ניסה ב"כ המבקשים ליצור קשר עם המבקשים ואת הסיבה בעטיה ניסיונות אלו לא עלו יפה.
15. יחד עם זאת יש לציין כי סמכותו של רשם להאריך מועדים מקורה בסעיף 90 לחוק בתי המשפט ולא בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, על פיה ישנה דרישה לטעם מיוחד לצורך הארכת המועד.
כמו-כן יש לקחת בחשבון כי הפסיקה קבעה יחס הפוך בין סיכויי ההליך לבין סיבת המחדל. דהיינו כאשר סיכויי הערעור טובים, יש הצדקה לגלות יחס סלחני גם כאשר סיבת המחדל אינה מפורטת ומבוססת כנדרש. כמו-כן יש לבחון את מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על סופיות ההחלטה וחלוף המועד להגשת ערעור.
16. במקרה שלפנינו אני סבור כי סיכויי הערעור טובים במידה המצדיקה הארכת המועד חרף אי הבהירות וחוסר הפירוט בכל הנוגע לסיבת המחדל. אני סבור כי במקרה שלפנינו האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים מצדיק להאריך את המועד להגשת התנגדות תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבה. תוצאה שכזו, תפצה את המשיבה על הנזק שנגרם לה בדמות המתנה נוספת לסיום ההליך המשפטי ובדמות הצורך להשיב לבקשה. מנגד, יהיה בתוצאה שכזו כדי לאפשר למבקשים לממש את זכות הערעור חרף הגשתו באיחור של 7 ימים.
17. לא מצאתי בהחלטה נשוא הערעור התייחסות לכל טענות ההגנה שהעלו המבקשים. למעשה הערכאה הדיונית קבעה כי קריסתה של טענת ההגנה לפיה תשלום בשיקים שחוללו מהווה תשלום, מצדיקה לדחות את בקשת הרשות להתגונן כולה. לטעמי קביעה זו אינה נקייה מספקות ולא מן הנמנע כי תשונה במסגרת הערעור.