1. התביעה הצבאית הגישה כתב אישום בעניינה של טוראי א. ז., המערערת, בגין עבירה של העדר מהתייצבות לתחילת שירות שלא ברשות למשך 492 ימים. עם הגשת גיליון האישום עתרה התביעה למעצרה הממשי של המערערת עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה.
2. במסגרת הדיון בערכאה קמא הציגה התביעה, נוכח אי מציאת תיק המלש"ב, אך תשתית ראייתית הנסמכת על פלטי מחשב מלשכת הגיוס אודות הליכי גיוסה של המערערת, וכן תעודת עובד ציבור לעניין זימונה בצו גיוס לפי סעיף 12 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. כן הוצגו תיעודי שיחות בין גורמי לשכת הגיוס למערערת ואמה, ותיעוד אודות ביקור בית שנערך בביתה על ידי חפשים ממיטב. עוד הוגשה אמרתה של המערערת בה הודתה בהיעדרותה המיוחסת. מהראיות האמורות עולה תמונה עובדתית לכאורית כדלקמן:
המערערת זומנה שלוש פעמים לצו ראשון ולא התייצבה. לאחר מכן נערכה שיחה בין גורמי לשכת הגיוס למערערת שבה מסרה כי "לא יכלה" להגיע לאחד הזימונים, וכי "לא קיבלה" את הזימון האחרון, והבטיחה כי תתייצב בימים הקרובים, אך לא עשתה כן. גורמי הגיוס שוחחו אף עם אמה של המערערת אחרי שהמערערת לא התייצבה על פי הצו והאם מסרה כי היא דוחקת בביתה "לחזור לצבא". עניינה של המערערת עבר במשך חצי שנה נוספת הליכים נוספים בלשכת הגיוס שבהם נעשה ניסיון לברר את כתובתה, ואף נעשתה פנייה למשטרה לצורך מעצרה. כחלוף חצי שנה מאז הזימון האחרון שנשלח אליה, עולה מתעודת עובד הציבור שבתיק כי הוצא למערערת צו גיוס לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון שזומנה לפיו, ליום 11.9.2011 לשירות בן 24 חודשים. המערערת לא התייצבה, וביום 17.6.2012 נעצרה, הועמדה לדין משמעתי, ואחר סיום ריצוי עונשה קיבלה צו הצבה למיטב ליום 18.6.2012, שאף אותו לא כיבדה.
3. בית הדין המחוזי נעתר לבקשת המעצר וציין כי מהראיות עולה לכאורה שהמערערת לא התייצבה לשלושה מועדים שונים אליהם זומנה בצו ראשון, טענתה כי התייצבה במקרה אחד אינה מעוגנת בראיה כלשהיא. מכאן הסיק בית הדין קמא כי המערערת לא שיתפה פעולה בהליכי גיוסה, אי שיתוף פעולה הנלמד גם מהעדר התייצבות במועדים המאוחרים למועד הקריאה לשירות. העדר שיתוף פעולה, כאמור, במצורף לחזקת תקינות מעשי המנהל, מלמד כי מדובר במקרה מתאים שבו הופעל שיקול דעת קונקרטי מצד פוקד מוסמך עת הורה על הוצאת צו קריאה לפי סעיף 12 למערערת. כמתואר לעיל, ציין בית הדין קמא כי הצו נשלח לכתובתה הידועה של המערערת ומתיעודי השיחות כאמור, עולה כי המערערת הייתה מודעת היטב לחובת הגיוס שחלה עליה. הערכאה קמא סברה כי די בתשתית האמורה בכדי לבסס תשתית ראייתית לכאורה, וצוין כי קיימת עילת מעצר מבוררת במקרה זה, בייחוד נוכח השתמטות קודמת של המערערת. על כן נעתר בית הדין קמא לבקשת המעצר כאמור.
נימוקי הערעור:
4. המערערת סבורה כי בהעדר תיק המלש"ב אין כל ראיה כי פוקד מוסמך אכן בחן את הוצאת צו הגיוס בעניינה, שהוא צו קריאה חריג, לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון, וממילא לא הובאה ראיה כי בפנינו צו שהוצא בסמכות. נטען כי בהעדר תיק המלש"ב על שם המערערת, לא ניתן לשלול את טענתה שאכן התייצבה בלשכת הגיוס התייצבות שלא תועדה. על כן, אין ניתן לומר כי לא שיתפה פעולה עם רשויות הגיוס באופן שהצדיק נקיטה בצעד חריף של גיוס חריג כפי שננקט כלפיה. בהעדר ראיות המבססות את חוקיות צו הקריאה לשירות לא ניתן לומר כי נעדרה שלא כדין ולפיכך עתרה לשחרורה ממעצר או לכל הפחות להעברתה למעצר פתוח.
עמדת התביעה הצבאית:
5. התביעה הצבאית סבורה כי יש לדחות את הערעור מטעמיה של הערכאה קמא. נטען, כי אין למערערת טענה ממשית כלפי תוקפו של צו הקריאה שהוצא לה, באשר מהראיות ניכר כי לא שיתפה פעולה עם הליכי הגיוס, ולאור חזקת תקינות מעשי המנהל, אין סיבה שלא לראות את צו הגיוס הנדון ככזה שהוצא על פי מכלול הכללים הנהוגים בלשכת הגיוס. צוין כי הססטוסר במקרה זה הוסמך במפורש על ידי הפוקד כעולה ממסמך שעניינו "אישור מל"ג להוצאת צווי גיוס" המצוי בתיק, להוציא צווי גיוס גם לפי סעיף 12 למי שלא התייצב לבדיקת כושרו. משהמערערת לא התייצבה, הוצאת הצו נעשתה במסגרת הסמכתו זו.
דיון והכרעה
6. העניין הנדון בהליך זה דומה עובדתית לזה שנדון בפניי ב-ע"מ/77/12
טור' פרדה נ' התובע הצבאי הראשי (2012). באותו מקרה ציינתי כי:
"למערער אין לכאורה ולו קצה טענה בדבר ליקוי ספציפי של שיקול הדעת שהופעל בעניינו. טענותיו בעניין זה הן בגדר השערה חסרת ביסוס. חזקת תקינות המנהל דווקא מתחזקת נוכח פלטי המחשב האמורים המבססים את הוצאת צו הגיוס לפי סעיף 12 והופכים צעד זה ללגיטימי ובמתחם הסבירות."
עמדה זו נראית לי אף בנסיבות המקרה הנדון ואף ביתר שאת: המערערת הייתה ערה לכך שרשויות הגיוס זימנו אותה - הן בצווים ששלחו לכתובתה, צווים שחלקם הובאו לידיעתה, גם לפי מה שמסרה לרשויות הגיוס, וכאמור בשיחות הטלפון שנערכו עמה. חרף האמור ובניגוד להבטחתה, לא התייצבה. נסיבות אלה הובילו לנקיטה בהליכים שונים מצד רשויות הגיוס כדי להימנע מהוצאת צו גיוס לפי סעיף 12 - כך הליכי איתור כתובת וכן פקודת מעצר שהופנתה למשטרת ישראל. משאלה לא הועילו, ומקץ כחצי שנה להליכים אלה בלשכת הגיוס, הוצא צו הגיוס כאמור. לכאורה מדובר בהפעלת סמכות לגיטימית, המתיישבת עם נהלי הגיוס המחייבים (ראה הק"א מג 05 - 09, ופק"ל לשכת הגיוס שהוצגו מטעם התביעה במהלך הדיון).
יש להדגיש כי לרשויות הגיוס חובה לגייס מועמד לשירות ביטחון במסגרת סד זמנים שנקבע בחוק שירות ביטחון ואין ניתן למתוח את הליכי הגיוס ולהשהותם עת ממושכת. המקרה הנדון מלמד על התעלמות של המערערת מחובת הגיוס, וטענתה לפיה התייצבה פעם אחת אינה מעוגנת בכל ראיה, ואינה מתיישבת עם התעלמותה המופגנת מכל הליכי הגיוס לכל אורך הדרך, לרבות אחרי שיפוטה בהליך משמעתי. מכאן שלעת הזו טענה זו, שאפשר כי תוכח בהליך העיקרי, אינה משנה מתמונת חוסר שיתוף הפעולה הכולל מצד המערערת בהליכי הגיוס שננקטו כלפיה.
הפעלת הסמכות להוציא צו גיוס לפי סעיף 12 נעשתה במקרה הנדון, לכאורה בשיקול דעת ראוי, ובגדרי הסמכות הקבועה בפקודות הצבא.
7. אכן כבר צוין בעניין ע/48/11
טור' ציפרפל נ' התובע הצבאי הראשי (2012) כי הסתייעות הפוקד ב-"סטטוסר" לשם הוצאת צווים נעשים בהתאם לחוק ועולה בקנה אחד עם כללי המשפט המנהלי המאפשרים לרשות מנהלית להיעזר באחרים לביצוע תפקידה. ציינו עוד באותו עניין כי "חוקת הגיוס" היא המכתיבה את סדרי פעולת רשויות הגיוס באופן כללי ואין לי כל יסוד להניח כי בעניינה של המערערת דווקא נעשתה חריגה כלשהיא מכללי הגיוס ומהליכי הוצאת הצווים על ידי פוקד מוסמך. יודגש כי כללי הגיוס הרלבנטיים הוצגו בפניי, מהם עולה כי פעולת הרשויות במקרה זה תואמת את האמור בהם. סבור אני כי בפניי תשתית עובדתית שאפשרה לפוקד הוצאת צו גיוס לפי סעיף 12 בעניינה של המערערת, זאת כעולה מפלטי המחשב שהוצגו ושלהם מעמד ראייתי אוטונומי (ראה עניין
ציפרפל לעיל). לכאורה נראה אפוא, ששיקול הדעת להוצאת הצו בדרך חריגה זו נעשה כדין ואחר אזהרת המערערת באמצעות שיחה טלפונית עמה, וכן לאחר שנתנה לה אפשרות כי תתייצב טרם הנקיטה בצו החריג כאמור. בנסיבות המקרה, עולה כי המערערת הייתה מודעת היטב לחובת הגיוס בעניינה, כך עולה מהשיחה הטלפונית עם אמה, ובודאי מביקור החפשים בביתה.
8. משכך, מצאתי כי התביעה הציגה תשתית ראייתית לכאורית לעובדת היעדרותה של המערערת ולגיוסה כדין במסלול שמתווה סעיף 12 לחוק שירות ביטחון. עסקינן באישומים המקימים עילת מעצר מובהקת בשים לב למשך ההיעדרות ובייחוד נוכח הליך משמעתי קודם בעניינה של המערערת שלא הרתיעה מלשוב על מעשיה.